שלוש שנים חלפו מאז מלחמת לבנון וקצת למעלה מחצי שנה ממבצע 'עופרת יצוקה' ברצועת עזה, אך הדי הכישלון של שתי המלחמות האלו עדיין מהדהדים באוזנינו ומזכירים לנו את מחדליו של צה"ל ובעיקר את מחדליה של הממשלה הקודמת בראשותו של אהוד אולמרט.
מצער מאוד היה לשמוע את דבריו של הרמטכ"ל המתפטר, רב אלוף דן חלוץ, שאמר בכינוס במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב כי גם היום, עם אותם נתונים היה ממליץ על אותו דפוס פעולה, וגם את דבריו של סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף משה קפלינסקי, שמתח ביקורת על מחדלי המלחמה כאילו הוא מהאו"ם וכאילו לא היה לו חלק נכבד בתהליך קבלת ההחלטות הלקוי של צמרת צה"ל בתקופת מלחמת לבנון השנייה.
צריך לומר את האמת: ישראל נכשלה בשתי המלחמות האלה במלחמתה בטרור. הכישלון היה בשתי המלחמות בעיקר של הדרג המדיני אך במלחמת לבנון השנייה גם כישלונו של צה"ל. במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' הזהיר אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט כי הפסקת המבצע תביא לכך שבעתיד יגיעו הרקטות של החמאס לתל אביב אך דבריו נפלו על "אוזניים ערלות" של ממשלת אולמרט. הפרס שקיבל האלוף גלנט על כך שאמר את האמת הוא שהרמטכ"ל גבי אשכנזי ביחד עם שר הביטחון ברק הרחיקו אותו מתפקיד סגן הרמטכ"ל וייתכן שהרמטכ"ל אף שואף להרחיקו בכלל מצה"ל.
מה שחשוב כעת הוא שהממשלה החדשה בישראל, בראשותו של בנימין נתניהו, תפיק את הלקחים מתהליך קבלת ההחלטות הלקוי שאפיין את ממשלת אולמרט שניהלה את שתי המלחמות האחרונות הכושלות בלבנון ובעזה, ולא תטמון את ראשה בחול ותתעלם מתהליך ההתעצמות המואץ של החמאס ברצועת עזה ושל החיזבאללה בדרום לבנון בעזרתה של אירן לקראת המלחמה הבאה מול ישראל.
לחיזבאללה יש כבר כ 40 אלף רקטות חדשות הפרושות בדרום לבנון ומכוונות לעבר ישראל, וגם החמאס נמצא בשלבים סופיים של שיקום יכולתו הצבאית שנפגעה במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'.
רבות נכתב על ההישגים כביכול של שתי המלחמות האלו, ובעיקר דברי הרהב וההתפארות של שרידי ממשלת אולמרט וכמה קצינים בכירים בצה"ל אודות "השקט היחסי" השורר בגזרות מול החמאס והחיזבאללה, אך הדרג המדיני החדש, המשוחרר מהטראומות של שתי המלחמות האלו ומהגנה על מחדליהן, צריך לאמץ עקרונות חדשים ותפישת ביטחון חדשה כדי שלא לחזור על הכישלונות של ממשלת אולמרט בעתיד, כשיעמוד בפני מצב של הסלמה בצפון או בדרום.
תפישת הביטחון החדשה שישראל צריכה לאמץ חייבת להתבסס, לדעתי, על נטילת היוזמה ההתקפית לידיה בתחום המלחמה בטרור בשילוב אלמנטים משלימים נוספים. למה הכוונה? אסור לישראל להסתפק בסיכול הכוונות של החמאס והחיזבאללה לשוב ולחטוף חיילים או אזרחים ישראלים. היא צריכה לחדש את פעילות החיסולים ולהתנקש בחייהם של מנהיגי הטרור של החמאס והחיזבאללה באופן שוטף וקבוע ללא כל קשר למצב בשטח. חיסולו של עימאד מורנייה, מבכירי מנהיגי החיזבאללה, הוא דוגמה טובה לאופן שבו צריך לפעול המוסד באופן מתמשך נגד צמרת החיזבאללה. חבל שממשלת נתניהו שמלאו לה כבר יותר ממאה ימים בשלטון, איננה פועלת גם נגד מנהיגי הטרור של החמאס והג'האד האיסלאמי בעזה ובחו"ל.
הרגיעה היחסית השוררת ברצועת עזה איננה אומרת שהטרור נפסק; הוא רק מארגן את כוחותיו מחדש לקראת גל נורא ואלים יותר של פיגועים. זה הזמן שבו ישראל צריכה להכות בראש הנחש של הטרור. מנהיגי החיזבאללה והחמאס צריכים לדעת שהם חיים במצב של מנוסה מתמדת מפני ידה הארוכה של ישראל. כל המומחים הרציניים בתחום המלחמה בטרור יעידו כי כשמנהיגי הטרור עסוקים בהישרדות אישית והגנה על חייהם וחיי בני משפחותיהם, הם מקדישים פחות מאמץ בתכנון פיגועים נגד ישראל.
לממשלה החדשה בישראל אסור להגיע להסכם רגיעה קצר או ארוך טווח עם החמאס ברצועת עזה, שאליו שואפת מצרים וששר הביטחון אהוד ברק תומך בו. הגיליוטינה הישראלית חייבת להמשיך ולהיות תלויה מעל ראשיהם של מנהיגי הטרור ברצועה; עם טרוריסטים לא עושים הסכמים. דינם הוא דין מוות.
מלחמת לבנון השנייה ומבצע 'עופרת יצוקה' שבו והוכיחו כי הדרך היעילה ביותר לטפל באיום הטילים והרקטות על ישראל היא על-ידי פעולה קרקעית נרחבת של כוחות צה"ל. דהיינו, כיבושם של שטחים נרחבים בדרום לבנון ורצועת עזה והריסת תשתית הטרור. הדרך הזו מחייבת את גיוסו המהיר של מערך המילואים הלוחם שצריך להיות מאומן ומוכשר, והטלתו בזריזות לשדה הקרב כדי להכריע באופן המהיר ביותר את תוצאות המלחמה. הפעולה הקרקעית הנרחבת חייבת להיות מלוות בפעילות קומנדו של יחידות מיוחדות בעורף האויב שתפגע במורל שלו ותפתיע אותו.
ממשלת אולמרט טעתה כשלא הורתה לצה"ל לכבוש חלקים נרחבים מהרצועה במבצע 'עופרת יצוקה' ולא אפשרה לצה"ל לנצח.
ישראל חייבת לשנות את המדיניות המכונה "בעל הבית השתגע" או "דוקטרינת א-דאחיה" שבה נקטה בשתי המלחמות האחרונות כדי ליצור הרתעה מול החיזבאללה והחמאס. מדיניות זו הביאה לפגיעה בחפים מפשע וגרמה נזק מדיני כבד לישראל בעולם ואף הגבירה את תופעת האנטישמיות.
מדיניות יעילה במלחמה בטרור היא מדיניות של פגיעה נקודתית במחבלים ולא מדיניות של הענשה קולקטיבית של אוכלוסיה אזרחית.
עם זאת, בעקבות הבחירות האחרונות לפרלמנט בלבנון והקמת ממשלה חדשה בהשתתפות החיזבאללה, נפתחת בפני ישראל האפשרות להכות בעתיד מכה חזקה ביותר בתשתיות האזרחיות של לבנון כדי להרתיע את החיזבאללה מלהמשיך בפעילות הטרור. גם פגיעה בתשתיות צריכה להיות נקודתית ואפקטיבית ולא לשם ביצוע פעולות הרס ללא תכלית.
במקביל, ליצירת מאזן ההרתעה החדש מול החיזבאללה והחמאס המבוסס על רדיפה ופגיעה מתמשכת במנהיגי הטרור, צריכה ישראל להמשיך ולהכין את העורף לקראת האפשרות של ירי אלפי טילים ורקטות על ריכוזי האוכלוסיה בישראל. יש להשלים הכנת המקלטים והמרחבים המוגנים ועריכת תרגילים רחבי היקף לקראת הבאות. העורף הישראלי יכול לעמוד בפני הטרור הטילי, והביטחון העצמי שיקרינו תושבי ישראל יוכיח למנהיגי הטרור כי איננו חוששים מהם וכי לא ישיגו את מטרותיהם הנלוזות.
עד כה החמיץ הדרג המדיני את מטרותיהן של שתי המלחמות האחרונות מול החמאס והחיזבאללה. השקט היחסי השורר בדרום לבנון וברצועת עזה הוא אשליה בלבד, במזרח התיכון אי-אפשר לדעת איזה גפרור יצית את המלחמה הבאה ומתי, לכן ישראל צריכה להיות ערוכה צבאית ומדינית לאפשרות של התלקחות מהירה בחזית הצפונית או הדרומית או בשתיהן יחדיו.
לצערנו, אי-אפשר ללמד את הדרג המדיני איך לתפקד במצבי לחץ. קשה ללמד את המנהיגים לגלות מנהיגות אמיתית מכיוון שמדובר בראש ובראשונה בפוליטיקאים. בגלל הואקום המנהיגותי המאפיין את ישראל בשנים האחרונות, מה שכן אפשר הוא להמליץ בפניהם על דרכי פעולה אפשריות ורצויות ולנסות לשכנע אותם לאמץ אותן. סבורני שאין מנוס מאימוץ עקרונות אחרים ושונים מאלה שהיו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע 'עופרת יצוקה' בכל הקשור למלחמה בטרור. כדאי שגם הממשלה החדשה בישראל תבין זאת ותשנה בהתאם את הכיוון במהרה.
