היהלומן מאיר אוחנה ירצה 7.5 שנות מאסר על עבירות חמורות בהיקף של 100 מיליון דולר, שביצע במסגרת פעילותו של הבנק המחתרתי בבורסת היהלומים. שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, קיבל (19.9.17) את ערעורו של אוחנה על חומרת עונשו, גם משום שקיבל את אחת מהטענות שהעלה בערעורו.

בשנים 2011-2010 תיווך אוחנה בין יהלומנים שביקשו להשתמש בחשבוניות כוזבות לצורכי מע"מ לבין חלפנים שהיו מעוניינים להוציא כספים אל מחוץ לגבולות המדינה ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. היהלומנים מסרו לאוחנה צ'קים בדולרים, וקיבלו כנגדם כסף מזומן יחד עם חשבוניות מע"מ כוזבות, לפיהן הצ'קים נמסרו לו תמורת מכירת יהלומים. מקור הכסף המזומן שנמסר ליהלומנים כנגד הצ'קים היו החלפנים. עבור שירותים אלה גבה אוחנה עמלה של 2% לפחות מערכו של כל צ'ק.

על-פי הנחיית החלפנים, אוחנה העביר את הדולרים שקיבל מהיהלומנים לחשבונות שונים בחו"ל. כדי להימנע מדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על העברות אלה, הוא הצהיר באופן כוזב בפני פקידי מכס על ייבוא יהלומים, תוך הצגת חשבוניות מכר כוזבות לפיהן רכש יהלומים בחו"ל. לאחר שקיבל במרמה את אישורו של המכס על ייבוא יהלומים, הציג אוחנה אישור זה לפקידי סניף State Bank of India במתחם הבורסה וביקש מהם להעביר לחו"ל את הדולרים שבחשבונו, תוך מילוי הצהרה כוזבת לפיה העברת הכספים נדרשת לצורך ייבוא טובין לישראל.

במקור ערער אוחנה גם על הרשעתו (בידי השופט דוד רוזן במחוזי בתל אביב) וגם על חומרת עונשו, אך בהמלצת השופטים הוא הותיר על-כנו את הערעור רק בשתי נקודות: היקף העבירות שביצע והאם נטילת יהלומים בהשאלה למספר שעות, מהיהלומן קלוד מלכה, לשם ביצוע התרמית הייתה בגדר ריבוי עבירות של הלבנת הון.

מזוז דחה את החלק הראשון של הערעור באומרו, כי בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ניכרת לעבר אוחנה בכך שלא הרשיע אותו בכל סכום העבירות שייחסה לו המדינה (148 מיליון דולר). העובדה שההיקף המלא של העבירות אינו ידוע, הוא תוצאה של מעשי ההונאה והתרמית שביצע אוחנה עצמו, מציין מזוז. לעומת זאת, הוא קיבל את ערעורו בנוגע לשאילת היהלומים, שכן לא הוכח שהוא הסתיר אותם כפי שנדרש בחוק.

הנימוק העיקרי להקלה בעונשו של אוחנה היה החומרה בה נענש ביחס למעורבים אחרים ובראשם מנחם מגן, שהיה גם הוא פעיל מרכזי בבנק המחתרתי. מזוז מציין, כי במקרים יחידים מסוגם - כמו זה שלפניו - אכן לא ניתן לממש את עקרון אחידות הענישה בהשוואה למקרים אחרים, אך ניתן לעשות זאת בהשוואה לנאשמים אחרים באותה פרשה. מגן נדון לארבע שנות מאסר בהסדר טיעון סגור, אך להטיל על אוחנה עונש גבוה פי 2.5 - זוהי ענישה מוגזמת, קבע מזוז.

לעומת זאת, נדחה ערעורו של אוחנה על הקנס שהוטל עליו (מיליון שקל) ועל היקף החילוט (5.5 מיליון שקל), כאשר מזוז אומר שסכומים אלו רחוקים שנות אור מהיקף העבירות שביצע. הוא מעיר, כי נראה שיש לאוחנה נכסים ומקורות מימון עליהם לא דיווח. המשנה לנשיאה בדימוס סלים ג'ובראן והשופט ניל הנדל הסכימו עם מזוז. את אוחנה ייצגו עוה"ד עדי ברקאי ומשה שמיר, ואת המדינה - עוה"ד אורנה גלבשטיין, שרית משגב וטליה נעים.