דגלים פלשתינים בלב ת"א

בתגובה להתבטאויותיו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שקרא להחרים את תושבי ואדי ערה, הפגינו (יום ג', 12.12.17) בצומת הכניסה לאום אל-פאחם, עשרות יהודים וערבים, חברי תנועת "עומדים ביחד" וקבוצת "שכנים של שלום", בקריאה לעצור את הפילוג והשנאה.

"השדולה להחזרת החיילים הביתה" קיימה (יום ג', 12.12.17) את ישיבתה החמישית בהשתתפות סגן שר הביטחון הרב אלי בן דהן (הבית היהודי), ח"כ שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי), יו"ר המחנה הציוני - אבי גבאי. חברי הכנסת מהמחנה ציוני: עמיר פרץ, יצחק הרצוג, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, לאה פדידה ואיציק שמולי. חברי הכנסת מהליכוד: אורן חזן, יואב קיש, ואבי דיכטר. וח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו).

שני פעילים של הג'יהאד האיסלאמי שנסעו על קטנוע בצפון רצועת עזה, מצאו את מותם בנסיבות מסתוריות (יום ג', 12.12.17).

צה"ל רושם שלוש הצלחות בדרום: איתור המנהרה החודרת ותקיפתה, פגיעה ביותר מתריסר מחבלים, בכללם בכירים בג'יהאד האיסלאמי, וכפי שפורסם אתמול צה"ל גם מחזיק בגופות המחבלים שנותרו במנהרה. ההישג האחרון מצביע על כך שצה"ל הצליח לפתח במידה זאת או אחרת נגישות למנהרות ולפעילות תת-קרקעית - שתהיה אתגר של ממש בקרבות בעתיד, הן בדרום והן מול חיזבאללה.

ביום ג' (5 לדצמבר 2017) חיכיתי, בשעת צהריים, בתחנת האוטובוסים המרכזית בחדרה לאוטובוס מספר 64, זה הנוסע לבקה אל ג'רבייה. הייתי בדרכי לפגישה יהודית-ערבית שיזם שר לשעבר בממשלת ישראל, ראלב מג'דלה, ממפלגת העבודה. בעמדי בתחנה פנה אלי אזרח ערבי מבקה אל ג'רבייה ושאלני לאן פני מועדות, משעניתי לו כי אני נוסע לבקה אל ג'רבייה עלה על פניו חיוך רחב של שמחה. ואז הוא שאלני את מי אני אמור לבקר שם. השבתי כי פני מועדות לפגוש את מר מג'דלה. האיש מיד שמח לקראתי והזדהה כחברו של מג'דלה, ואף כאחיינו. בדרך עצמה צלצלתי לשר לשעבר כדי שינחה אותי היכן לרדת בכפרו, ואילו האזרח שלצידי ביקש גם הוא לשוחח עימו. לאחר כמה שניות הבטיח לי האיש כי ייקח אותי היישר למשרדו של מג'לה ויחכה איתי עד שהשר לשעבר יגיע. ואמנם כך היה. תוך ציפייה למר מג'דלה שוחחתי עם האיש - תושב בקה אל ג'רבייה העובד כבר עשרות שנים בחדרה הסמוכה, והשיחה עברה גם לנושא קווי הרכבות בישראל. הלה דווקא לא התרעם על כך שעד היום תחנת הרכבת היחידה בסקטור הערבי היא של העיירה רהט בדרום (וגם זאת בזכות קרבתה לישוב היהודי להבים...) ורק קיווה כי בקרוב תוקם גם תחנת רכבת בעיר ערבית. האיש הבין את סדר העדיפויות במדינה, ולאורך כל השיחה שמעתי ממנו את המושגים "המדינה שלנו" ו"הממשלה שלנו". בכלל, בהגיענו לבקה ובהסתובבנו שם, עם עוד כמה אנשי מרכז פוליטיים יהודים, לא הייתה שם שום תכונה מוזרה לגבינו. ה"עסקים היו כרגיל".