בית המשפט העליון הכריע (28.12.17) בשתי מחלוקות בתחום המקרקעין שנמשכו שני עשורים.
השופט
ניל הנדל פסק בסכסוך שתחילתו ברכישת בית בקיסריה באוגוסט 1997. אורית יהודאין-גוברין ובן זוגה רכשו מירון לבנשטיין את הבית שבנה תמורת 1.48 מיליון דולר. בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בנוגע לליקויים בבית, ובהליך בוררות חויב לבנשטיין לשלם ליהודאין-גוברין 200,000 שקל.
בשנת 2002 הגישה יהודאין-גוברין לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בסך 3.6 מיליון שקל, בטענה לליקויים וחסרים שלא נדונו בבוררות. לבנשטיין מצידו שלח הודעות צד ג' למי שנטלו חלק בבנייה. השופט
עודד גרשון זיכה בשנת 2015 את יהודאין-גוברין בסכום של 170,000 שקל בלבד, ובמקביל חייב אותה בהוצאות בסך 130,000 שקל.
הנדל קבע, כי גרשון שגה כאשר קבע שעל עסקה זו לא חל חוק המכר, אם כי השלכותיה של קביעה זו הן שוליות, שכן יהודאין-גוברין לא פנתה ללבנשטיין - כנדרש באותו חוק - כדי שיתקן את רוב הליקויים. הוא זיכה אותה רק ב-100,000 שקל בשל ליקויים במערכת מיזוג האוויר, מתוכם ישא מהנדס המיזוג אלי זרבי ב-20,000 שקל. הנדל הפחית את סכום ההוצאות לטובתו של לבנשטיין והעמיד אותו על 35,000 שקל. השופטים
ענת ברון ו
ג'ורג' קרא הסכימו עם הנדל.
בתיק השני הושגה פשרה בתביעה שהוגשה בשנת 1998 נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים בידי שלושה בני מיעוטים. פסק הדין המקורי ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בידי השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור באוקטובר 2007, ובאותה שנה הוגש הערעור לבית המשפט העליון. כעבור עשור הודיעה המדינה, כי היא מוכנה - לפנים משורת הדין ובלא לקבוע תקדים - לפצות את התובעים ב-1.5 מיליון שקל ולשלם להם הוצאות בסך 120,000 שקל.
מאחר שמדובר בתיק כה ישן, הוא נוהל כולו בצורה ידנית ואינו מצוי במערכת "נט המשפט" - ולכן לא ניתן לדעת על מה נסובה המחלוקת, למעט שהמדובר בנדל"ן. המשנה לנשיאה
חנן מלצר והשופטים
יצחק עמית ו
נעם סולברג נתנו להסכמה תוקף של פסק דין.
