|
|
בסוף משרתים בצבא הגנה לישראל - אז למה לגרש?
|
|
|
|
|
מסתננים - וישראל מטאטאה
|
|
מיכאל פואה
|
|
הזרם הגובר והולך של מי שמבקשים לשפר את תנאי חייהם ומוכנים לעבוד פה במחירים ובתנאים מבישים, משרת את בעלי המלונות על-יד ים המלח, חקלאים, וכמה ארגונים שניזונים מכספים כדי להראות עד כמה מדינת ישראל מדינה רעה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
כמה סמלי. כמה מקומם - דווקא ביום הקשה ביותר ליהדות מבחינה היסטורית בחרו כותרות היום ובצדק, להתייחס לכוונת מנהלת ההגירה לגרש מהארץ ילדי עובדים זרים ופליטים. תשעה באב הינו מועד קשה וכאוב בתולדות היהדות לאורך כל הדורות. מרבית מהאסונות הגדולים של העם היהודי התרחשו באופן מצמרר בתאריך הזה או בסמיכות לו.
חורבן בית ראשון - בידי הבבלים, 586 לפנה"ס, חורבן בית שני על-ידי הרומאים - 70 לספירה. חורבן העיר בית"ר שסימלה את אסון מרד בר כוכבא, כן, למי שעדיין לא יודע - מרד בר כוכבא (הגיבור) היה אסון לאומי היסטורי בממדים עצומים, גירוש יהודי ספרד חל ביום הזה - שנת 1492, ואפילו גזירות שהוטלו על היהודים במלחמת העולם השנייה. די והותר, לא?
דוד בן-גוריון אמר: "כל מי שרוצה לחלוק את הגורל היהודי - יכול להיות יהודי! בדיוק כאן העניין, אפשר לחשוב שאנחנו עם עצום ורב, שיכול לוותר כך סתם על בני אדם (אזרחים) שנולדו כאן, מתחנכים כאן, מתהלכים בינינו, מרביתם אזרחים שומרי חוק ומרביתם גם משרתים בסופו של דבר בצבא.
ראו איזה מערכת ייסורים צריך לעבור מי שרוצה להצטרף לעם הנבחר. ראו איזה תהליך גיור ארוך, מסורבל וקשה צריך לעבור מי שרוצה להצטרף אלינו. לטוב ולרע. אז הם כאן. איתנו. למה לגעת? 3,000 איש - מספרם של הילדים והצעירים שנולדו כאן. אותם להשאיר!
ושוב אנחנו, מדינה שאינה מתנהלת, אינה נשלטת, אין יד מכוונת ואין ממש יד על ההגה. אז הפקידות קובעת למעשה את המדיניות. והמדיניות היא לגרש כל מה שהוא לא אנחנו. בצבע, בלבוש, במוצא, במנהגים ועוד. מזכיר משהו?
ישראל, שנבנתה על חורבן יהדות העולם בשואה, ישראל, שיותר ממחצית אוכלוסייתה חרדית, מסורתית ושומרת מצוות בצורה כזו או אחרת - ישראל זו איננה יכולה לעצמה, גם אם זו גחמה ביורוקרטית, גם אם זו הוראה שלטונית שאף אחד לא הבין את חומרתה ואף אחד לא ממש ממהר לעצור את הפקידים החרוצים במנהלת ההגירה,במשטרה וברשויות האכיפה האחרות, שמזמן איבדו את רגישותן, את יכולתן לחשוב, את יכולתן להבחין בין טוב לרע, בין מושחת למרושע, בין נכון להגון. איבדנו כולנו את הכיוון והמצפן.
אז הנה הגיעה הממשלה ועצרה את הבושה. טוב מאוחר מאשר לעולם לא. אבל למה עכשיו? למה כך? למה "לשלושה חודשים" ולא לתמיד?
כאן חייבת להיאמר אמירה שלטונית ברורה ונוקבת, אמירה ציבורית חברתית ברורה - גם בני אדם שונים מאיתנו, שמצאו עצמם כאן בגלל נסיבות הגורל, והחליטו להישאר ולהשתקע כאן ואף להוליד את הילדים שהפכו לאזרחי העתיד; כאן - הם חלק מהלאום היהודי, חלק מהחברה הישראלית - לטוב ולרע. תמיד. ובעיקר ביום תשעה באב שאמור להזכיר לכולנו - מה עברנו בגלל שהיינו שונים ואחרים.
