בשעה שבאתונה תיאודוראקיס היווני פוצח בזמירות אנטישמיות מן הסוג הבזוי ביותר, באיסטנבול הטורקית מתרחשים ליד שני בתי-כנסת פיגועי תופת מן הסוג הקשה ביותר.
יוון הנוצרית-אורתודוכסית, שתרבותה ובמיוחד המוסיקה שלה כה אהודה בישראל, היא כיום ממוקדי שנאת ישראל הבולטים באירופה. טורקיה המוסלמית, אך גם החילונית, היא המדינה המזרח-תיכונית שעימה יש לנו קשרים חיוביים, שעומדים במבחן ומוכיחים את עצמם כבר תקופה ארוכה.
טורקיה עושה מאמץ גדול להתקרב לאירופה, להיות חלק מן הקהילה האירופית. ואילו יריבתה המסורתית הגדולה, יוון, עושה כל מאמץ להיות אהובת העולם הערבי ושגרירה נאמנה של רשות הטרור הפלשתינית. אתונה, ערש הדמוקרטיה מלפני אלפי שנים, מעדיפה היום משטרים טוטאליטאריים חשוכים מן הסוג הערבי על פני הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזה"ת.
סוף השבוע שחלף, עם ה"פיגוע" המילולי של תיאודוראקיס וחבריו השרים באתונה, שלבטח עודד את הפיגועים הקטלניים באיסטנבול, צריך להביא אותנו למעין הכרעה: בין יוון לטורקיה - טורקיה עדיפה. מי שירצה, כמוני, ימשיך כמובן להעדיף את הזמר היווני על פני המוסיקה הטורקית ולא יוותר על נופי פלפונסוס והאיים, על הנוף האנושי בכפרים הנידחים. אבל כישראלים, שצמאים לכל גילוי של הבנה לעמדתנו וזקוקים לכל ידיד בעולמנו הקר והמנוכר, הידידות עם טורקיה ושיתוף הפעולה עימה חשובים לאין ערוך.
זו איננה ידידות שאינה תלויה בדבר. יש לשני הצדדים אינטרסים מובהקים במיוחד במרחב הערבי הסובב אותן. שתיהן הן המתקדמות ביותר במדינות המזה"ת ויש להן שפה כלכלית משותפת וברורה.
ישראל לא רק שרואה בטורקיה בעלת ברית, ידידת אמת, אלא שצריכה לעשות הכל כדי להדק ברית זאת, שאיננה דבר מובן מאליו וזקוקה לטיפוח מתמיד.
ישראל צריכה ללמוד מטורקיה כיצד מנהלים מדיניות עצמאית, משוחררת מכל לחץ, כאשר האינטרס הלאומי הברור עומד מעל לכל. לא עם הכל אפשר להסכים, אך מהנחישות של המדיניות הטורקית מן הראוי שקברניטנו ישאבו השראה.
זוהי טורקיה שעומדת בפני לחצים ערביים ובה בעת שומרת על יראת הכבוד שרוחשים לה בעולם הערבי. זוהי טורקיה שמחזיקה צבא אדיר שעומד בקנאות על משמר הדמוקרטיה הטורקית מפני המאיימים עליה מבית ומחוץ. זוהי טורקיה שמעיזה לומר "לא" לוושינגטון כאשר היא נדרשת לשגר כוחות למלחמה בעירק.
זוהי טורקיה שאינה מאפשרת למיעוט הכורדי בתוכה וליד גבולה להרים ראש ולהרהר בעצמאות. זוהי טורקיה שאינה מוותרת על שום פיסת "שטח משוחרר" ושולטת בחוזקה בחבל אלכסנדרטה, הנתבע זה עשרות שנים על-ידי סוריה, בלי שגיבורי דמשק יעיזו לנתק את היחסים.
טורקיה - מדינה עם כבוד עצמי, הנתמך בעוצמה מופגנת, מדינה עם בעיות פנימיות רבות אבל צועדת בגאון קדימה, לעבר צמיחה כלכלית מרשימה. זוהי טורקיה ששורר בה שוויון מלא לכל האזרחים עם קהילה יהודית שגאה בלאומיות הטורקית, ופוקדים אותה רבבות תיירים ישראליים. זוהי טורקיה, שהטרור האיסלמי "חובק" עולם מבית מדרשו של בן-לאדן - שמניעה אותו שנאת המערב שטורקיה היא חלק ממנו, וכמובן שנאת היהודים ומדינת היהודים - היכה בה בשבת.
הכוונה היתה להשיג שתי מטרות: גם לפגוע בהתקרבות של טורקיה לישראל וגם להרוג ביהודייה. הפגיעה אכן היתה מכאיבה, אבל ספק אם תערער את יציבות השלטון באנקרה ובוודאי לא תחליש את קשריו עם מדינת ישראל.
טורקיה, שבשנות העשרים של המאה הקודמת עשתה טרנספר חסר רחמים למיליוני יוונים שגרו במערב אנטוליה, טורקיה העומדת איתן על משמר האינטרסים הלאומיים שלה, לא תשקוט על שמריה ותדע לבלום את טרור-אל-קאעידה מלהוסיף ולפעול בתוכה. היא בוודאי תשיב מלחמה חסרת רחמים לאלמנטים הקיצוניים, המנסים לערער את יציבותה הפנימית. ממשלתה וזרועות הביטחון שלה לא יאפשרו להם לחולל תוהו-ובוהו במדינה הנאורה שמטפחת איסלם סובלני ומתון, מופרד מן השלטון.
ישראל זיהתה מזמן את חשיבות הקשר המיוחד שהתפתח עם טורקיה ושעמד היטב במבחן ה"אינתיפאדה", וזאת בניגוד לאירופה ובמיוחד מדינה כמו יוון. עד שיוון זו לא תתנער מן הנגע האנטישמי שחזר וניעור בתוכה, עד שלא תתנקה מן התעמולה השקרית האנטי ישראלית ששוטפת אותה, אין צורך שיהיה לנו איתה שיח ושיג מעבר לדרוש. גם ישראל חייבת להפגין מעט גאווה לאומית, אף כי ניבעו סדקים באחדותה הפנימית, ולא לכוף ראש בפני מגדפיה ותוקפיה.
טורקיה זה סיפור אחר, גם אם בתוכה לא חסרים לחצים להרעת היחס לישראל. טורקיה שווה עוד ועוד השקעה ישראלית, עוד ועוד מאמצים להגברת שיתוף הפעולה המסחרי, הצבאי, המדיני והתרבותי. יש לשתי המדינות אינטרסים משותפים ברורים, שהם ביסוד הידידות-עד-כדי-ברית. דומה כי הפיגועים הקשים באיסטנבול, הלא היא קושטא במקורותינו, רק הידקו אותם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
