"אהב כל עוד לאהוב ניתן"

ביצירותיה של המשוררת חוה שאלתיאל ניכרות השלכות נכבדות אשר נאמרות מתוך ניסיון חיים עשיר הנעות בין 'משלים לנמשלים', בין 'עצב לשמחה', בין 'יופי לכיעור'. גם אלו וגם האחרים, פעם חולמים בהקיץ, ופעם מיישרים את הקווים וזורמים אל פני המציאות החיה בתנודות הנמצאות במסע מתמיד של ירידות ועליות:

(עמ' 24) ..."כַּאֲשֶׁר מֵתוּ יַקִּירַי/לֹא הָיִיתִי אִתָּם,/וְהַפְּתִיל נִתַּק מִבְּלִי/שֶׁיָּכֹלְתִּי לֶאֱחֹז בַּקְּרָעִים,/לָשֵׂאת מֶסֶר, לָחוּשׁ פְּרִידָה/וְלָקוּם---"...
(עמ' 62) ..."בְּגַפֵּנוּ נַעֲמֹד/כְּעֵצִים עַל גִּבְעָה./כִּפְרִי בָּשֵׁל/יְלָדֵינוּ לֹא דְּבֵקִים/פּוֹרְחִים בְּשֶׁלָּהֶם,/שׁוֹלְחִים עָנָף/וְשׁוֹרָשִׁים"...

הפרדוקסים ביצירות מגיעים ממקור הנובע מהלבטים שביומיום שתוכנן נעוץ 'ביושרה': (עמ' 17) ..."שׁוּם אִיקוֹנִין שֶׁל תְּמוּנוֹת, חֲפָצִים,/מַזְכָּרוֹת לֹא עוֹד יַחְזִירוּ/אֶת הָאָדָם הַחַי. הֵם רַק סְמָלִים./אַךְ נִשְׁמָרִים בְּקַנָּאוּת/גַּם אַחֲרֵי שְׁנוֹת דּוֹר"...

היצירות ניזונות מתובנות משמעותיות שמדרך הטבע מאירות ומובילות את הקורא אל ספירות עליונות של ראייה על-חושית שכמעט שאיננה בנמצא: (עמ' 9) ..."צָרִיךְ סַנְדָּל/כְּדֵי לְהַגִּיעַ שָׁם/וּמִתְכַּוֵּץ הַזְּמַן---/עַד יְקִיצָה"...

דמויות מהעבר נטמעות ברצף של זרימה טבעית היוצרת 'בבואה אמינה' שבכוחה להוביל את השירים לאינסוף אפשרויות: (עמ' 53) ..."כָֹּל מַחְרֹזֶת אוֹ תַּכְשִׁיט/שֶׁאֶעֱנֹד נוֹשֵׂא בּוֹ/מֵרוּחוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן./וַאֲנִי נֶעֱטֶפֶת/בְּקִרְבָתָם הַמְדֻמָּה,/וּמִתְחַמֶּמֶת /לְאוֹר הָאַהֲבָה/שֶׁבִּזְמַנָּהּ הָיְתָה חַיָּה"...

אין רצף חזוי בנושאי היצירות. מדי פעם עולה על הפרק רעיון אחר כמו 'צמח בר' המפרה את האדמה הדשנה. התנודות הללו גורמות לסקרנות ולהטמעה מהירה בנופיה המגוונים של צופני 'ההשראה': (עמ' 36) ..."תֵּן לִי לְהֵאָחֵז וְלָעוּף/מֵעַל מְקוֹמוֹת וּמַרְאוֹת,/אֲרָצוֹת וְצוּקִים/וּלְהִתְמַזֵּג בָּאוֹר"... //..."אַךְ הַחוּט נִקְרַע,/הָעֲפִיפוֹן נִתְקַע/עַל קַרְנָיו הַחַדּוֹת/שֶׁל יָרֵחַ עוֹלֶה./כְּשֶׁזֶּה יִתְמַלֵּא/וְהָרוּחַ יִשֹּׁב/אוּלַי אָעוּף מֵחָדָשׁ"...

השאלות המסתמנות מעת לעת ביצירות שכאן מעלות 'הרהור' הנובע מגוף שיר ספציפי (זה או אחר) והן משמשות כמוטיבים לכתיבה שוטפת ובלתי אמצעית, ששפתה רהוטה ועשירה בפניני לשון כאותו 'צמח בר' - המוזכר לעיל: (עמ' 48) ..."צָרִיךְ יִהְיֶה לִגְזֹם:/כָּל עוֹד נָחוּץ חָלָל/לִחְיוֹת בּוֹ/לֹא נוּכַל לָתֵת/לְפִרְאוּת שֶׁל/יַעַר לִשְׁלֹט"...

ישנן בקובץ תנועות גלויות אשר לעיתים מתנגשות זו עם זו, משוחחות פנים אל פנים, ומחפשות נתיבים וחיבורים להתחלות חדשות: (עמ' 45) ..."וְהוּא אָמַר:/כֵּיצַד אַתְּ יְכוֹלָה/בִּזְמַן הַחֲוָיָה לִכְתֹּב?/אַךְ הִיא אָמְרָה/שֶׁהַבָּרָק נָחוּץ לָהּ/לְעִבּוּי הָעֲרָפֶל,/וְאָז נוֹלַד הַשִּׁיר"...

הבאת יצירה אל 'השלמות', מבקשת אפיק המכוון אל המוסר: (עמ' 85) ..."אָבִי נָתַן לִי/אֶת מִלּוֹנוֹ בִּשְׁתֵּי שָׂפוֹת,/שָׂפָה זָרָה/וְזוֹ דִּבַּרְנוּ בָּהּ,/וְאַרְנָקוֹ, יָשָׁן וְרֵיק - /שְׁנֵיהֶם מְרֻפָּטִים/וְנִזְקָקִים לְתִקּוּן./לָמַדְתִּי לִכְרֹךְ,/לְשַׁמֵּר אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת./שָׁמַרְתִּי אֶת הָאַרְנָק/הַמִּתְפַּקֵּעַ/תָּמִיד דַּקִיק, מוּעָט,/וּמְסַרְתִּיו לִבְנִי -/אוֹצָרוֹת שֶׁנִּשְׁמְרוּ/לַמְרוֹת סְפָרִים שְׂרוּפִים וּשְׁכוֹל"...

'הליבה הפנימית' מוארת ומשתקפת בחיוניותה כלפי החוץ, ובמסריה רבי העוצמה פוגשים כבר בפתיח של הספר: (עמ' 5) ..."אֱהַב כָֹּל עוֹד לֶאֱהֹב נִתָּן,/תָּבוֹא שָׁעָה תָּבוֹא שָׁעָה/שֶׁלְּיַד קְבָרִים תִּשְׁפֹּך דִּמְעָה/וְצַעַרְךָ יִשְׁטֹף הַזְּמַן"...