השר הבכיר בממשלת ישראל, המופקד על ענייני ביטחון רגישים - בוגי יעלון, אמר ש'
שלום עכשיו' הם כווירוס בגוף, ועוד הוסיף ואמר, כי בכל פעם שהמדינאים משלחים יונת שלום – צה"ל מנקה אחריה. היו עוד כמה דימויים בדומה לאמירות של קיצוני השמאל בעידוד התקשורת, שאמרו בחסות התקשורת ובעידודה כי המתנחלים הם כסרטן בגוף האומה.
...וגם הרב עובדיה יוסף אמר, תוך כדי שנעזר בדימויים מעולם החי והצומח, כמקובל בדיבורים וכמקובל בדימויים. אז הוא אמר. ונתניהו קרא לבוגי יעלון לסדר, ורשם לו ביומן הערת אזהרה.
ברור שמפלגת השמאל הקיצוני בדמות התקשורת, (או להיפך – התקשורת בדמות מפלגת שמאל קיצונית), נתנה גיבוי לשלום עכשיו ותקפה את יעלון; זה ידוע וצפוי, וכבר מזמן כלל לא רלוונטי ולא נושא לדיון. מה שכן נושא לדיון, זה מה שייעשה. ומה שייעשה – לא כל כך תלוי במה שנאמר.
כללית, העצה הנכונה הראויה להינתן היא: לשמור את המלים הקשות, המתאימות אומנם למצב במציאות, לעיתוי מתאים ולא לבזבזן שלא לצורך ולעורר גלים שהם בבחינת גלי סרק. ואם בכל זאת נאמרו דברים כהווייתם שלא בעיתם, פותרים את זה במלים; ונוזפים בבוגי.
המדיניות האמיתית נקבעת מאחורי המידע לציבור, בהכנת המלחמה הבאה, בטיפול נמרץ בהתעצמות צה"ל, בהבנה ברורה כי דיבורי השלום הם מס שפתיים חסר כל תכלית כמו שההסכמה להקמת מדינה פלשתינית היא חסרת כל סיכוי להתממש, וההבנה כי בבוא העת יהיה צורך לבטל את נזקי ההינתקות לא רק על-ידי אספקת בתים חליפיים למפונים, דבר שראש הממשלה הבטיח עד תום שנה זו, אלא בעיקר על-ידי יישוב מחדש של היישובים שנהרסו בשטחי יהודה שומרון ועזה.
אפשר, ואולי גם חכם ועדיף, לצמצם דיבורים, וכשיהיה כורח – והוא כבר בשלבי התגבשות – לעשות את מה שצריך. צריך, כמובן, להבין את המציאות כהווייתה, אך מכאן ועד לדיבורים העלולים לערער את יציבות הממשלה – עוד ארוכה הדרך.
באשר לבוגי יעלון, הוא צדק וגם טעה, ממש באותן אמירות. צדקו במהות, ושגיאתו – בעיתוי.
זאת ועוד, היה אפשר להעביר אותם מסרים בדיוק, ואפילו באותה מידת חומרה, אך בשפה נקייה ולא ללכת שבי אחרי צרחני 'שלום עכשיו' בהתבטאויותיהם כלפי המתנחלים. אין זה נכון להסיק כאילו שהם, קיצוני השמאל, כבר קבעו נורמה לגיטימית להתבטאויות שלוחות רסן. הנורמה שנקבעה על-ידי 'שלום עכשיו' היא מבחינת התקשורת המתפקדת במפלגה-אחות לשמאל הקיצוני – תקפה רק לגבי ההתבטאויות של השמאל, וזאת עובדה ששר בממשלה כבר צריך לדעת.
ההתבטאות הייתה צריכה להיות שונה, באופן שלא יפגע כהוא זה במסקנה המתבקשת.
ואף על-פי כן, יותר חשוב ממה שנאמר – זה מה שנעשה.
