יש ציונות פלשתינית

המראיין, דמות עיתונאית ידועה, לא ניצל את ההזדמנות שנקרתה לו, שהרי לא בכל יום ניתן לו לראיין מישהו מג'לג'וליה במשך חצי שעה ולקבל עדות מפורטת וגלוית לב בשידור חי על הזרימה המסיבית של ערבים לא ישראלים לכפרים ערביים בישראל. הוא גם התעלם מן האידיאולוגיה שמאחורי התופעה, אידיאולוגיה שנעשתה פתאום נהירה לכול, בזכות הביטויים "קיבוץ גלויות" ו"עלייה", ובמקום זאת חזר מיד לדוש בענייני ההסברה של הרצח בבית הספר התיכון בכפר. מבחינה מקצועית זאת הייתה החמצה עיתונאית, שהרי כל מי שהתנסה בראיון בשידור חי יודע, שאם תוך כדי הראיון עולה נושא לא צפוי ולא מתוכנן שיש בו כדי לחשוף מידע מקורי ומעניין, כדאי לעזוב את רשימת השאלות שהוכנה מראש ולהתמקד בו.
ואולם לא בהדרכת שדרים אנו עוסקים כאן אלא בעברית.

המונחים "קיבוץ גלויות" ו"עלייה" הם ביטויים שמשמעותם המלאה יכולה להיות מובנת רק לדוברי עברית. בתרגום לשפות אחרות, ובכללן ערבית, הם מאבדים את המשמעות הלאומית, העברית והציונית שהם נושאים איתם. הדרך היחידה להעביר למי שאינם יודעי עברית את משמעות הביטויים הללו, היא להשמיע אותם כמות שהם ולצרף להם הסבר קצר בשפת התרגום. השימוש המכוון במונחים הללו בפי ערבי ישראלי, מלמד שהאידיאולוגיה הפלשתינית של חיקוי הציונות, היפוכה, והשימוש בה ככלי לניגוח ישראל – אידיאולוגיה שאותה המציא יאסר ערפאת, השתרשה בציבור הערבי והפכה מטבע עובר לסוחר.

ערפאת לא שנא יהודים פחות משני קודמיו בהנהגה, חאג' אמין אל חוסייני ואחמד שוקיירי, אך היה יותר מתוחכם ויותר ארסי מהם. כמותם שאף גם הוא להרוס את מדינת ישראל ואת עמה וזו הייתה משאת נפשו, ולא הקמת מדינה פלשתינית שממנה התחמק, כדי שלא תפריע לו במשימתו האמיתית. צדק ד"ר אחמד טיבי, יועצו ותלמידו הנאמן, כשהגדיר אותו "הפוליטיקאי האינטליגנטי ביותר במזרח התיכון". שהרי כאשר התחבר חאג' אמין בגלוי עם אדולף היטלר, הוא חשף בכך את כוונותיהם האמיתיות של הערבים; וכך עשה גם אחמד שוקיירי, כאשר כינס מסיבת עיתונאים במלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים בערב שלפני מלחמת ששת הימים, ועל השאלה מה יהיה עם היהודים לאחר כיבוש ישראל – צחק בפה מלא שיניים צחורות והשיב: "איזה יהודים?". אחרי אותה מלחמה התייאשו כל המנהיגים הערבים ממחיקת ישראל, ורק אחד, ערפאת, שירש את מקום שוקיירי, לא איבד את קור רוחו, וקבע: "אם אי-אפשר לנצח את ישראל מבחוץ, ננצח אותה מבפנים, בעזרת החברה הישראלית".
ערפאת השתמש ביעילות בחינוך הפוליטי שקיבל אצל הקומוניסטים במזרח אירופה, חינוך הכולל הסתה והפצת שקרים שיטתית, והצליח לפצל את החברה בישראל ולהעביר חלק ממנה לצידו. הוא עשה זאת בדרך של הפרדה בין הציונות לבין העם היהודי בכללותו, סילוף ההיסטוריה העתיקה והחדשה ועיצובה בדיעבד על-פי צרכיו, ויצירת "ציונות" פלשתינית במקום הציונות ההרצליאנית, שאותה פסל כגזענות וכאפרטהייד, על-פי מיטב שיטות התעמולה הקומוניסטית האנטישמית. בין היתר גיבש ערפאת תוכנית לשלוח "ספינות מעפילים" ערביות לחופי ישראל – עוד צעד תעמולתי מחוכם, המטשטש את העובדה שהפלשתינים מציפים את ישראל דרך היבשה ממזרח, ובעבר – מעזה. גם המילה "מעפילים" היא ביטוי ישראלי ייחודי, שאי-אפשר לתרגם אותו משום שהמטען הרגשי המיוחד שלו דומיננטי יותר מן המשמעות המקורית.

יצחק שדה אמר: "מילים הן נשק". המילים "קיבוץ גלויות", "עלייה", "מעפילים" הן חלק מהאידיאולוגיה הציונית, שאותה מנכסים לעצמם הפלשתינים כנשק אסטרטגי. מישהו צריך לשבת במשרד ראש הממשלה ולחשוב מבוקר עד ליל רק על מילים, ביטויים, מונחים, מושגים ושמות של מקומות ואזורים, שכן מורשתו של יצחק שדה מלמדת, כי כדאי לנו להשקיע בכך מחשבה לא פחות מזו המושקעת ברכישת טילים, מטוסים ומחשבי-על.