"צמצום נרחב של הפשיעה החמורה בחברה הערבית מחייב פעילות ממשלתית רחבת היקף ואפקטיבית. לאי-ביצוע פעילות כאמור עלולה להיות השפעה חמורה על החברה בישראל בכלל ועל החברה הערבית במדינה בפרט". כך מתריע (יום ד', 15.8.18) מבקר המדינה, יוסף שפירא, בדוח על התמודדות המשטרה עם עבירות אלימות ונשק במגזר הערבי.

בשנת 2016 נרשמה עלייה תלולה של 55% בתיקי הירי לעומת שנת 2014. יוצא אפוא, שאף שבשנת 2016 הייתה עלייה ניכרת של 37% במספר תיקי חשיפת האמל"ח בכל הארץ לעומת שנת 2014, דבר שהיה אמור להפחית את כמות האמל"ח וממילא את מספר תיקי הירי, בפועל חלה עליה ניכרת במספר תיקי הירי - מגלה שפירא.

חלק משמעותי מן האמל"ח מגיע מגניבות מצה"ל, ושפירא מביא כמה דוגמאות: במאי 2016 נגנבו 14 טילים ו-77 רימוני רסס; במאי 2017 נגנבו 33 רובים, אלפי כדורים, מחסניות ואפודים; באוגוסט ובאוקטובר 2017 נגנבו אלפי כדורים, מוקשים, מטענים, לבנות חבלה ועשרות רימונים. רוב האמל"ח הנגנב מצה"ל אינו מדווח כלל למשטרה הצבאית החוקרת, וכי במקרים רבים הבסיסים שמהם נגנב האמל"ח אינם מודעים כלל לגניבה. עקב כך קיים פער בין הגניבות המדווחות לבין מה שנגנב בפועל, ולמצ"ח יש נתונים חלקיים בלבד על היקף הגניבות.

הגידול בביקוש לאמל"ח בקרב גורמים עברייניים הביא לעליית מחירו. רובה סער נמכר ב-70,000-50,000 שקל; אקדח - ב-10,000-8,000 שקל; רימון נמכר ב-1,500-500 שקל; ולבנת חבלה - ב-7,000 שקל. הגידול בביקוש גם הוביל לגידול במספר הגורמים שהיו מעורבים במכירה ובקנייה של אמל"ח, ובהם סוחרים, מתווכים וחיילי צה"ל.

צה"ל מסר למשרד המבקר בינואר 2018, כי הוא נקט כמה פעולות: קיום תחקירים ברמת הרמטכ"ל וסגנו לגבי גניבת תחמושת ונשק; צמצום מספר הבונקרים והנשקיות; קביעת תקן לאבטחת בונקרים ונשקיות ושילוב טכנולוגיה מתאימה בעלות של 85 מיליון שקל; סימון תחמושת; פעולות הסברה למפקדים ולחיילים בנושא החשיבות של שמירת הנשק; בדיקות הקבלנים שמועסקים בבסיסי צה"ל. צה"ל הוסיף, כי הרמטכ"ל גדי איזנקוט הורה למצ"ח להעמיד את העיסוק המודיעיני בגניבות האמל"ח בראש סדר העדיפויות שלו. לדברי שפירא, על צה"ל לוודא שפעולות אלו יוטמעו ללא דיחוי ולבחון אם הן מביאות למיגור תופעת גניבת הנשק והתחמושת, ואם נדרשות פעולות נוספות.

שת"פ לקוי במשטרה ומחוצה לה

מקור נוסף הוא הברחות מירדן, ומקור שלישי - ייצור בשטחי יהודה ושומרון; שם מיוצרים בעיקר רובי "קרל גוסטב", שמחירו הנמוך (6,000-3,500 שקל) הופך אותו לאטרקטיבי במיוחד. עוד אמל"ח מגיע מגניבות מבתים ומכלי רכב. בין הנתיבים להברחת אמל"ח ניתן לציין את המעברים מיו"ש לישראל. ביוני 2017 סוכם על הקמת יחידה משותפת של המשטרה הצבאית החוקרת והמשטרה, לשם מיגור תופעות גניבות האמל"ח מצה"ל; בפברואר 2018 טרם הושלמה הקמת היחידה.

שיתוף הפעולה בין הגורמים הרלוונטיים במשטרה בעניין האמל"ח בחברה הערבית לקוי - כל מחוז פועל בנושא זה בנפרד; אין העברת מידע מסודרת בין היחידות המרכזיות במחוזות (הימ"רים) ובין התחנות; אין העברה מסודרת של מודיעין בין הימ"רים לבין הימ"ר של מחוז ש"י. העדר שיתוף פעולה מלא גורם לאיבוד מידע מודיעיני, ואף אירעו מקרים שבהם טיפלו יחידות שונות במשטרה באותם יעדים במקביל.

בשנה האחרונה חל שיפור בשיתוף הפעולה, ובמחוז ש"י הוקם צוות מודיעין בין-ארגוני, הכולל את נציגי המשטרה, צה"ל ושירות הביטחון הכללי (שב"כ). למרות זאת, המשטרה עדיין אינה מקבלת מצה"ל ומשב"כ מידע שוטף כחלק משגרת עבודה קבועה וישנם פערי מודיעין.

המשטרה משקיעה מאמצים רבים בחשיפת אמל"ח, ואולם העלייה המתמשכת בשנים האחרונות במספר אירועי הירי מעידה על הקושי של המשטרה להתמודד באופן אפקטיבי עם סוגיה זו. בין היתר מצביע שפירא על חוסרים בחוקרים ובאמצעים בתחנות הממוקמות ביישובים הערביים, הבאים לידי ביטוי ישיר בקושי לטפל בידיעות מודיעיניות טריות, ובמיעוט הגשת כתבי האישום בשל עבירות האמל"ח. בשנים 2016-2014 הוגשו כתבי אישום רק ב-3.4%-1.5% מתיקי הירי באיזורי מגורים שנפתחו בתחנת קדמה וב-7.5%-3.7% מהתיקים בתחנת נצרת (שם נרשמה ירידה מתמדת במספר התיקים).

אף שחלק מאירועי האלימות החמורים בחברה הערבית, ובהם ירי באזור מגורים, מתרחשים במרכזי היישובים ובנוכחות עדים, המשטרה מתקשה לבסס תשתית ראייתית בנוגע לאירועים אלה, בין היתר עקב חוסר האמון של הציבור בחברה הערבית במשטרה. המשרד לביטחון פנים והמשטרה סבורים, כי רף הענישה הנוהג בעבירות אמל"ח וירי הוא נמוך ואינו משקף את חומרת העבירות, את הסיכון הנשקף מהן ואת היקף התופעה.

שנה-שנתיים מאסר ברוב התיקים

בשנים 2016-2014 נגזר עונש של פחות משנתיים בשני שלישים מהתיקים של עבירות אמל"ח וירי. ב-85% מגזרי הדין שניתנו בשנת 2016 על עבירה של רכישה או החזקה של נשק, שהעונש המירבי עליה הוא שבע שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה. ב-64% מגזרי הדין שניתנו באותה שנה על עבירה של נשיאה או הובלה של נשק, שהעונש המירבי עליה הוא עשר שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה. News1 מציין, כי בדוח לא נאמר כמה מעונשים אלו נגזרו במסגרת הסדרי טיעון.

בדצמבר 2016 הנחה ארדן לקדם מול שרת המשפטים, איילת שקד, הצעת חוק להחמרת הענישה בעבירות אלו; עד כה הדבר לא נעשה. משרדי המשפטים וביטחון הפנים מסרו, כי גובשה טיוטת חקיקה - אך משרד המשפטים מתנגד לקביעת עונשי מינימום.

שפירא מסכם באומרו, כי בעקבות מסקנות ועדת אור משנת 2000 והחלטות שקיבלה הממשלה מאז, הגבירו המשרד לביטחון פנים והמשטרה את פעולות המניעה והאכיפה בקרב החברה הערבית. השר גלעד ארדן קידם פעולות אלה, ועם כניסתו של רוני אלשיך לתפקיד המפכ"ל, התקבלו החלטות משמעותיות נוספות, שתכליתן להגביר את פעילות המשטרה. ניכר המאמץ הרב שעושים השוטרים והקצינים בתחנות בחברה הערבית לשם התמודדות עם המציאות המורכבת - אומר שפירא.

ואולם, ספק רב אם ביכולתן של פעולות אלו לחולל שינוי נרחב ומשמעותי בנוגע לפשיעה החמורה בחברה הערבית. לתחנות המשטרה בכלל ולמשרדי החקירות והמודיעין בפרט, יש יכולת מוגבלת להתמודד עם המשימות הרבות והמורכבות המוטלות עליהם, לנוכח אופי פשיעת האמל"ח והירי בחברה זו. שיתוף הפעולה בין הגורמים במשטרה ובין יתר כוחות הביטחון למשטרה טעון שיפור.

לשתף פעולה עם מנהיגי המגזר

הפער בין מספר אירועי הפשיעה הכוללים שימוש בכלי נשק ואמל"ח ובין מספר כתבי האישום המוגשים לבתי המשפט, מצביע בהכרח על קושי לבסס תשתית ראייתית, על חולשה של פעולות החקירה שמבצעת המשטרה ועל האפקטיביות הנמוכה שלהן. הדבר מחייב ניתוח והפקת לקחים לשם אכיפה אפקטיבית ונרחבת יותר.

בשיתוף הפעולה שהתקיים בשנים האחרונות בין צה"ל למשטרה לא היה די כדי להקטין את זמינות האמל"ח בחברה הערבית. לצד זאת, בעתיד הקרוב יהיה צורך לבחון אם פעילות משותפת של צה"ל והמשטרה באמצעות יחידה משותפת ייעודית לנושא הגניבות תביא לבלימת הגניבות של אמל"ח מבסיסי צה"ל.

היקף תופעת הפשיעה החמורה בחברה הערבית ומאפייניה מחייבים חיזוק של הפעולה הממשלתית בין היתר במישורים החברתי-כלכלי, הקהילתי והחינוכי וכן בתחום הרווחה. שיתוף הפעולה בין החברה הערבית ומנהיגיה לבין המשטרה הכרחי לקידום המהלכים הנדרשים לצמצום הפשיעה החמורה. העדר שיתוף פעולה כזה מהווה חסם לקידום פעולות אפקטיביות בנושא, מוסיף שפירא.