מחדלי חקירה משמעותיים של המשטרה תרמו (יום ג', 4.9.18) לזיכויו מחמת הספק של נאשם באונס בידי בית המשפט העליון.

נתנאל ניאזוב הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באונס נערת ליווי במלון באילת באפריל 2015, וכן בכליאת שווא ובשוד בנסיבות מחמירות ונדון ל-88 חודשי מאסר. השופט נעם סולברג קבע, כי יש לזכותו מחמת הספק מעבירת האונס והפחית שלוש שנים מעונשו, והפחית את הפיצוי למתלוננת מ-70,000 שקל ל-40,000 שקל. לדבריו, קיימת בעייתיות בראיות שנועדו לאמת את גרסתה של המתלוננת, במידה רבה - בשל מחדלי חקירה.

ניאזוב טען לשלושה מחדלי חקירה: הימנעות המשטרה משליחתה של המתלוננת לבדיקה רפואית מיד לאחר שהתלוננה על האונס, אי-מיצוי החקירה כנדרש והימנעות מבדיקת פלט השיחות הנכנסות בטלפון הנייד של המתלוננת. סולברג קיבל את כל שלוש הטענות, והוא אף קובע שהמחדל הראשון סותר את הנחיות המשטרה עצמה:

"הודעתה הראשונה של המתלוננת במשטרה ניתנה כשעתיים לאחר האירוע, ובמסגרתה התברר כי המתלוננת טוענת שנאנסה. בשלב זה, ובשים לב לכך שבאותה שעה הכחישו בני החבורה כולם, חמישה
במספר, כי קיימו יחסי מין עם המתלוננת - בין בהסכמה, בין שלא בהסכמה - היה צריך להפנות את המתלוננת לביצוע בדיקה רפואית יעודית לנפגעות תקיפה מינית. כך מתחייב לא רק מן השכל הישר, אלא גם מהוראותיו של נוהל 'הטיפול המשטרתי
במתלוננת על עבירת מין'.

"...הפניית המתלוננת לביצוע בדיקה כאמור, בנסיבות העניין כמתואר, הייתה אפוא מתבקשת; לא רק כחכמה שלאחר מעשה, אלא גם כאשר בוחנים את הדברים מנקודת מבטם של החוקרים 'בזמן אמת'. דומני, כי מחדל חקירה זה פגע באופן ממשי באפשרות לברר את השאלה המצויה בליבת המחלוקת שבין הצדדים, קרי - האם קיימו
נתנאל והמתלוננת יחסי מין מלאים, אם לאו".

בנוגע לאי מיצוי החקירה, עומד סולברג על כך שניאזוב הכחיש תחילה קיום כל מגע מיני עם המתלוננת, ורק לאחר עימות עימה כעבור יומיים אישר שקיימו מגע מיני חלקי. "בשלב זה, נוכח התפנית החדה בגרסתו של נתנאל, היה זה מתבקש להחזיר את נתנאל לחדר החקירות, למצות עמו את גרסתו החדשה, ולברר את פשר הסתירה שבין הגרסאות שמסר. בד-בבד, מצופה היה לשוב ולברר עם
המתלוננת, האם אכן יש ממש בדבריו של נתנאל... חוששני, כי אי-מיצוי החקירה כדבעי פגע באפשרות לבחון את גרסאותיהם של נתנאל ושל המתלוננת בנוגע לאופיים של יחסי המין שקיימו בחדר
השירותים".

המחדל השלישי היה תוצאה של השני: ניאזוב טען, כי המגע המיני נפסק לאחר שהמתלוננת קיבלה שיחת טלפון - והיא הכחישה זאת. "מתבקש היה לעשות בדיקה פשוטה ושגרתית של פלט השיחות הנכנסות לטלפון הנייד של המתלוננת. דא עקא, הבדיקה לא נעשתה. אין לנו לזקוף זאת אלא לחובתה של התביעה", אומר סולברג.

סולברג מזהיר מפני ריבוי הטענות למחדלי חקירה, אך מדגיש שיש לבחון אותן "מחמת אותם עניינים - וענייננו בכללם - שאין מדובר בהם בקריאת שווא 'מחדל-מחדל'. מחדלי החקירה בנדון דידן - הם משמעותיים, משליכים על הכרעת הדין, רלוונטיים לשאלת החפות או האשמה". הוא מסכם באומרו, כי גרסתה של המתלוננת הייתה כנה - אך לא ניתן להסתפק בה כבסיס להרשעה. פעולות החקירה שלא נעשו היו יכולות לשפוך אור על שהתרחש, אך "אין מנוס מן המסקנה, שהמחדלים שנפלו בחקירת האירוע
עולים בהצטברותם כדי חשש לקיפוח הגנתו של נתנאל. נפגעה יכולתו להוכיח את גרסתו".

סולברג מוסיף: "בשולי הדברים הללו אציין את מה שצריך להיות מובן מאליו, את חשיבות ההקפדה על הוראות נוהל הטיפול המשטרתי במתלוננת על עבירת מין, המורה על הפניית הנפגעת לטיפול רפואי ('בדיקת חיים'). אין להותיר עניין זה לשיקול דעת החוקר או החוקרת - לעיתים כן, לפעמים לא, אולי; אין לתלוֹתוֹ בטיב החומר שבתיק החקירה; ואין לשכוח עניין חשוב שכזה, שצריך להיות מוּכנְי (אוטומטי). 'בדיקת החיים' נחוצה, לא רק כדי לנסות למצוא על גופה של נפגעת העבירה ראיות המעידות על ביצוע עבירה, אלא גם כדי להעניק לה סעד ותרופה; לא רק בצרכי החקירה עסקינן, אלא בעניין אנושי, בסיסי, ורפואי - רפואת הנפש ורפואת הגוף".

השופט עופר גרוסקופף הסכים עם סולברג, בעוד השופט ג'ורג' קרא סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את ערעורו של ניאזוב, בשל שקריו השיטתיים ומשום שלדעתו מחדלי החקירה לא פגעו בהגנתו. את ניאזוב ייצגו עוה"ד טלי גוטליב ואביאל אהרון, ואת המדינה - עו"ד בת-שבע אבגז.