בסקרים שנערכים מדי פעם והבודקים את מידת ההערכה שרוחש הציבור לבעלי מקצועות שונים, שני מקצועות תופשים בהתמדה את המקומות האחרונים: הפוליטיקאים והעיתונאים. לא תמיד ברור ההבדל בין 2 הקבוצות: חלק ניכר מהעיתונאים נושאים לשווא את הסיסמא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", בעודם עוסקים בפועל בקידום דעותיהם הפוליטיות במקום בדיווח אמיתי ובקורתי. נושאים רבים המשוועים לתחקיר עיתונאי נדחקים לקרן זווית כאשר אינם תואמים את הקו הפוליטי השליט. חלק גדול מהאנשים הנמנים על 2 הקבוצות תרמו ותורמים רבות לתהליך שחיקת מעמדם.
יש חשש כבד שמערכת חשובה אחרת, מערכת המשפט ואכיפת החוק, תצטרף לתהליך זה. לא הפופולריות צריכה להדריך מערכת זו, אבל הינתקותה הגוברת מן המציאות - המלחמה - שבתוכה אנו מצויים עתידה לצמצם את אמון הציבור בה. האמון - ולא הפופולריות - הוא התנאי ההכרחי ליכולתה של מערכת חיונית זו לעשות את מלאכתה החשובה. עצוב לראות רצף של מקרים שבהם התגלתה מערכת זו כמנותקת וכחד-צדדית. בכך היא כורתת את הענף שהיא עצמה יושבת עליו.
חותמת הכשרות שנתן בג"ץ לסרט ההסתה "ג'נין-ג'נין" עתידה להפוך אותו ללהיט ברחבי תבל ולשפוך שמן על מדורת האנטישמיות החדשה-הישנה, המוסלמית-הנוצרית, המתפשטת גם בקרב יהודים קיצונים. למעשה אין כלל צורך במערכת הסברה ישראלית ובתקציבי הסברה, כי אין בכוחם לתקן את הנזק שנגרם על-ידי גושפנקא כה משמעותית לתעמולת הכזב נגד מדינת ישראל, המצויה במלחמה על עצם קיומה.
מה לנו כי נלין על ההסתה מטעם רשות הטרור הפלשתינית, כאשר תעמולה מסוג זה מקבלת גיבוי כה רם-דרג בישראל?
ההיתר שנתן בג"ץ לתשדירי הפרסום ל"מסמך" שנולד בחטא על חופי ים המוות, מבטא מגמה דומה. במקום שמערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים המתבקשים כנגד מי שקרא תגר על המערכת הדמוקרטית, שמתעלם מתוצאות הבחירות, והחותר לערער את עצם קיומה של מדינת ישראל - היא מסייעת לו להפיץ את מסמך ההונאה ולעשות נפשות למה שעתיד להתגלות כגדול בפיגועי ההתאבדות. כאשר גורמים קיצוניים בימין הפיצו את הסיסמא "אין ערבים, אין פיגועים", היועץ המשפטי לממשלה ומנגנון הפרקליטות נזעקו כדי לפסול את האמירה כגזענות. אבל, כאשר קואליציית ים המוות של ביילין וחבר מרעיו, או רביעיית ראשי השב"כ שמרצע דעותיהם הפוליטיות יצא מן השק, מטיפים לטרנספר כוחני של יהודים בגלל יהדותם, אותם גורמים נוצרים את לשונם. הרי גזענות היא גזענות היא גזענות, וטרנספר של בני אדם מבתיהם בגלל השתייכותם הלאומית הוא פסול, אף אם הם יהודים. בפועל מופצת כאן הסיסמא החלופית: "אין יהודים (ביש"ע), אין פיגועים". אבל, במקרה זה היועץ המשפטי לממשלה ומנגנון הפרקליטות שותקים, ובג"ץ מאפשר לתת פרסום ל"יוזמה" המבוססת על טרנספר של יהודים בגלל יהדותם.
החולשה והשתיקה שגילו היועץ המשפטי לממשלה ומנגנון הפרקליטות מול מי שניהלו מתן ומתן עם האויב בזמן מלחמה, ללא סמכות וללא רשות, לא ניכרו כאשר אותם גורמים, בגיבוי פוליטיקאים מיליטנטיים מסוימים, פעלו נגד ערוץ 7. בלהט רב פעלו רשויות אלה כדי להביא להרשעה ולעונשים חמורים על כלי הביטוי האלקטרוני היחיד שנותר בידי מאות אלפי יהודים, דתיים וחילוניים, בכל רחבי הארץ, משני צדי "הקו הירוק". הרי ערוץ 7 נועד למלא את החלל ואת הצורך שנוצרו בקרב רוב הציבור, שמאס בהטיה שמאלה המאפיינת את אמצעי השידור "הממלכתיים".
כאשר ביום אחד תובעת מערכת אכיפת החוק עונשי מאסר כבדים למי שסיפקו צורך זה, וביום שלמחרת מערכת המשפט כופה על קול ישראל לקדם את ההרפתקה החדשה מבית מדרשו של הבייליניזם המשחית, אין פלא שניכרת ירידה באמון הציבור במערכות אלה. התביעה להקמת בית-דין לחוקה מהווה דוגמית בלבד לחוסר האמון הגובר וההולך. למען הדמוקרטיה ושלטון החוק, ראוי למערכות אלה לערוך חשבון נפש.
הכותב הינו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
