המדינה מערערת על זיכויו של ניצב בדימוס ניסו שחם מאשמת מרמה והפרת אמונים, מעשה מגונה והטרדה מינית. לטענתה, בית משפט השלום בתל אביב טעה כאשר התייחס לכל פרשיה בנפרד, במקום לראותן כמכלול.

שחם, לשעבר מפקד משטרת מחוז ירושלים, הואשם בשמונה פרשיות של קשרים מיניים עם שוטרות צעירות ממנו בהרבה שהיו כפופות לו. המדינה טענה, כי בכל המקרים הוא פעל בניגוד עניינים המגיע כדי עבירה פלילית, כאשר טיפל בענייניהן של אותן שוטרות. בחמישה מקרים יוחסו לו גם עבירות מין כלפיהן. השופט בני שגיא (כיום במחוזי בתל אביב) זיכה את שחם כמעט מכל האישומים, למעט הטרדה מינית אחת, באומרו שיש לבחון כל מקרה לעצמו - וכי בחינה כזאת מעלה שלכל היותר פעל שחם בניגוד עניינים שאינו פלילי.

בערעור, שהוגש (יום ה', 10.1.19) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אומרת המדינה: "הכרעת בית המשפט קמא הנכבד נעדרת כליל אמירה משפטית-נורמטיבית על התמונה העובדתית הקשה שהוצגה בפניו במהלך המשפט. לפנינו קצין משטרה בכיר, שבמהלך שנים ארוכות עירב - חזור וערב - בין מימוש מאוויו המיניים לבין עבודתו המקצועית. המשיב קשר קשרים אינטימיים עם שוטרות צעירות זוטרות ממנו, תוך ניצול מעמדו הבכיר מולן, קיים את הקשרים הן בעבודה והן מחוצה לה, ולצד זאת לא משך ידו מקבלת החלטות לגבי תנאי עבודתן של השוטרות".

לטענת המדינה, שגיא שגה בדרך בה קרא את כתב האישום, וטעות זו היא שהובילה לפסק דינו השגוי: "כתב האישום מייחס למשיב עבירה של מרמה והפרת אמונים בשל מכלול התנהלותו בכל שמונה הפרשות גם יחד. התנהלות זו כוללת - הן את עצם קיום היחסים המיניים בין קצין בדרגה כה גבוהה לבין שוטרות זוטרות (למעט שתי פרשות שבהן היחסים קוימו בתקופה שעליה חלה התיישנות), בין כאשר קוימו בהסכמה, ובוודאי כאשר קוימו שלא בהסכמה; והן את פעולותיו של המשיב במצב של ניגוד עניינים בקבלו החלטות בענייניהן של השוטרות - פעולות, שהושפעו בהכרח מן היחסים הקודמים, שאף נשמרו מטבע העניין בסוד".

עוד נטען בערעור, כי עבירת המרמה והפרת האמונים אינה מתרחשת רק כאשר מדובר בניגוד עניינים, למרות שזהו המקרה העיקרי שלה. "אף אם עצם קיום יחסי מין בהסכמה עם כפיפה הוא בגדר עבירה משמעתית, שאינו עולה בהכרח כדי עבירה פלילית, הרי בנסיבות מתאימות - הוא עשוי כשלעצמו להלום גם ביצועה של עבירה פלילית.

"כך, למשל, אין ספק של ממש שהתנהלות חוזרת ונשנית של קיום יחסים אינטימיים עם כפיפות עשויה - כשלעצמה - לעלות כדי פגיעה חמורה בכל שלושת הערכים המוגנים על-ידי העבירה של מרמה והפרת אמונים. בפרט אמורים הדברים, כאשר מדובר בקצין משטרה בדרגה גבוהה, בעל סמכות וכוח רב, ובשוטרות זוטרות-צעירות, שדרגתן נמוכה. כך, אף מבלי שאותו קצין ייזקק להחליט בעניין תנאי עבודתן של השוטרות. קל וחומר שכך, כאשר אותו קצין אינו מגלה לאיש על יחסיו, ואף אינו מושך ידו מקבלת החלטות בעניין עבודתן של השוטרות", נאמר בערעור.

המדינה ממשיכה וטוענת: "די בדפוס התנהלותו של המשיב - בבצעו מעשים מיניים, בין בהסכמה ובין בלא הסכמה, עם שוטרות זוטרות - כדי להכניסו לגדר עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים. במקביל, די בדפוס התנהלותו של המשיב בקבלת החלטות בענייני השוטרות, בהיותו במצב של ניגוד עניינים, כדי להכניסו לגדר אותה העבירה. אין צורך לומר, כי שילוב דפוסי ההתנהלות חוצה את הרף הפלילי הנדרש בכגון דא.

"מכלול התנהלותו של המשיב בכל הפרשות כולן - בין בניצול מעמדו לצורך קשירת היחסים ובין בפועלו במצבים של ניגוד עניינים - פגע פגיעה חמורה בכבוד האדם של השוטרות, ביכולת התמרון החופשית שלהן מול מאוויו של מפקד בכיר מהן, ובחירותן לבחור את בחירותיהן באופן אוטונומי מוחלט. המכלול השחית את מקום העבודה - הוא פגע קשות בשוויון ההזדמנויות של שוטרות בעבודה; בחובת האמון שחב המשיב לחברותיו, לחבריו, למפקדיו ולפקודיו בעבודה; בחובת האמון שחב המשיב לציבור בכללו. הוא פגע קשות במחויבותו לאכיפת החוק ולתקינות האינטרס הציבורי שעליו הוא עצמו מופקד. המכלול פגע בכל הערכים המוגנים על-ידי העבירה של מרמה והפרת אמונים - קרי, אמון הציבור ברשויות, טוהר המידות של עובדי הציבור ותקינות המעשה המנהלי שעליו מופקד עובד הציבור". הערעור הוגש באמצעות עוה"ד נעמי גרנות ונילי פינקלשטיין.