שתהיה לנו, לכולנו, שנה של פרפרים. בבטן. באוויר. באווירה. בשדה. בדשא. בגינה. פרפרים בריגושים. פרפרים במחשבות ובמעשים. פרפרים בכל.
שתהיה שנה של נגיעות רכות. של רפרופים.
שנה שקטה כפרפרים, קלה כמוהם, אוורירית. שנה שלא יאונה בה כל רע. שהכל יהיה בה לטובה.
שנה יפה שתהיה. שנה ללא רעש. ללא נזק. ללא עקבות של עופות דורסים. ללא מלתעות הטורפים.
שלא יחסר לאיש פרפר. שנהיה טבועים בחותם הדק, הכמעט לא מורגש, של נוכחותם.
שתהיה לנו שנה שנתבונן במעופם ולא נצוד אותם. נניח להם להיות חופשיים, כמו הדמיונות שלנו, מרחיקי לכת ובלתי נשלטים, כמו החלומות שלנו. מפליגים באוויר עד מעבר לאופק.
שתהיה לנו שנה שבה פרפרים ירעיפו עלינו את כל התום והיופי שבהם. את כל מה שהם מסמלים. שיהיו כמו שהם בתמונות ובציורים. כמו בחוץ, בטבע, בחיים.
כי במקום שיש פרפרים יש פחות רוע. פחות אלימות פחות רשע. פחות זדון. כי במקום שיש פרפרים, אנשים מתרככים, לבבות נפתחים. וחיוכים. אתם יכולים לצחוק. זה בסדר. הפרפרים מרשים.
שתהיה לנו שנה שבה נפריח אותם, נניח, כמו יונים. שפרפרים יהפכו אף הם לסמל התקווה והכיסופים לשלום. הערגה אליו. הגעגועים לו.
שפרפרים יהיו במקומות מפתיעים. לא פרפרי-משי מלאכותיים הנעוצים בסיכות. לא פרפרים מפלסטיק. לא חיקויי פרפרים. לא העתקיהם הזולים, החלופיים. לא ה"כאילו" פרפרים. פרפרים אמיתיים, שמתפרפרים עכשיו בחוץ, מרפרפים באוויר, נחים טיפה על ברז, נעים לא נים על ערסל ריק. או סתם. בכל מקום. פרפרים תמיד מרגיעים. הנה הם, שניים, וכבר עפים להם חיש-דק. כהרף אין וכהרף - אין. היו ואינם עוד.
אבל הם ישנם, הפרפרים. תמיד. גם אם הם עפים לשם, הם בכל זאת נשארים כאן, מותירים אחריהם את הד נוכחותם. כי מקום שהיו בו פרפרים לעולם יהיה טוב יותר ממקום שלא היו בו.
שנה טובה, פרפרים יקרים.
