המשטרה ביצעה תרגילי חקירה פסולים, אשר כללו הפעלת לחץ פסול מצד מדובבים והעדר תיעוד חזותי של הדיבוב, במטרה להוציא מקטין הודאה ברצח. הקטין אומנם הודה, אך בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה אותו, לאחר שקבע שההודאות הושגו באמצעים פסולים. פסק הדין כולל (11.2.19) ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה ומסיק, כי החוקרים רצו להשיג הודאה כמעט בכל מחיר.

הקטין הואשם ברצח אביתר קייטץ בעפולה בינואר 2016 והראיה המרכזית נגדו היו הודאותיו, שנמסרו רק בפני מדובבים; בחקירותיו שמר הקטין על זכות השתיקה. הודאה ראשונה נמסרה ברחוב בעפולה, ושנייה - בתא המעצר במשטרת חדרה. השופט סאאב דבור קובע, כי בשתיהן הופעלו נגד הקטין איומים ולחצים פסולים, אשר גרמו לו לאבד את רצונו החופשי ולמסור הודאות - שחלקים מהן גם סותרים את הממצאים האחרים שבתיק.

בדיבוב ברחוב נטלו חלק שניים, שהציגו את עצמם בשמות שי אברג'יל ומאיר בוחבוט, ואשר יצרו בפני הקטין את הרושם שהם משתייכים למשפחת פשע (במיוחד בשל השימוש בשם אברג'יל). מדובר בשני מבוגרים גדולי גוף, בעוד הנאשם הוא קטין צנום. הדיבוב לא תועד בצורה חזותית והוא נערך לפני שהקטין הפך לחשוד, כך שהיה על המשטרה להקפיד שבעתיים של זכויותיו - אומר דבור.

המדובבים יצרו בליבו של הקטין את הרושם, שאם יודה שהרג בטעות של קייטץ - מצבו יהיה טוב יותר מאשר אם יתברר שמדובר ברצח. זאת, כאמור, על-רקע חששו שמדובר בעבריינים העלולים להתנכל לו. "אין מדובר בהפרות זניחות של כללי החקירה התקינה, אלא בשורה של הפרות חמורות שמשתקפות, בין היתר, בשימוש בשפה ובמלים המכילות מידה לא מבוטלת של איום והפחדה (שהופנו כלפי קטין שטרם היה נתון בסטטוס של חשוד בביצוע מעשה עבירה)", אומר דבור. אין ספק, שהתנהגות זו היא שהביאה את הקטין להודות במעשה.

ההודאה העיקרית נמסרה בדיבוב השני, אשר החל בסביבות השעה 22:00 לאחר יום ארוך של חקירה ובטרם ניתן לו לפגוש את הוריו. "החוקרים היו חדורי מוטיבציה ומלאי מרץ להביא את הנאשם למסור גרסה ו/או להודות במעשים המיוחסים לו. מהלך הנסיעה, הדברים אשר הושמעו באוזניו של הנאשם, יחסם אליו ולתלונותיו בדבר היותו עייף ומותש, ניסיונותיהם להביא אותו למסור גרסה ולוותר על זכות השתיקה, כל אלה יחדיו, היה בהם כדי ללמד על אופיה של החקירה שלא שמה לנגד עיניה את שלל זכויותיו של הנאשם-הקטין שלרוב נחקר על-ידי חוקר שאין לו הסמכה לשמש כחוקר נוער", אומר דבור.

בדיבוב זה קיים חוסר של 18 דקות בתיעוד חזותי - החל מהרגע בו נכנסו המדובבים לתא המעצר ועד לרגע בו החל הקטין להודות ברצח. שוב מדובר במדובבים שממדי גופם גדולים בהרבה משל הקטין, אשר הציגו את עצמם כעבריינים, ואשר דיברו אליו בתוקפנות, בצעקות, בלשון גסה ובאיומים. מדובר בהתנהלות שאין לאפשר במדינה דמוקרטית, מדגיש דבור, והיא הייתה המשך ליצירת נסיבות אותן מבקש חוק הנוער למנוע ולהתנהגות הפסולה של גורמי החקירה.

דבור קובע: "אין לשלול את המסקנה המסתברת לפיה 'בחירתו' של הנאשם לדבר ו'להודות', לא באה מרצונו החופשי, כי אם הושפעה רבות מהמהלכים אליהם נחשף ואשר פגעו בזכות השתיקה שלו ובזכותו להליך הוגן ובכלל זה זכותו להימנע מהפללה עצמית. עינינו הרואות, המדובבים עשו שימוש באמירות ברורות שעניינן; איום לשימוש באלימות, ואף היה בהן גם משום השפלה, העלבה ופגיעה בלתי מידתית בזכויות של הנאשם להליך הוגן וראוי (במיוחד שעה שמצרפים לכך את כל המאפיינים של הליך החקירה הספציפי ובכלל זה, העדר תיעוד חזותי, העדר קיומו של מפגש בין הקטין לבין הוריו, שעת החקירה שבאה לאחר יום חקירות רציף ועמוס)".

בסיומו של פסק הדין אומר דבור: "לעולם, אבל לעולם, על רשויות האכיפה והחקירה לפעול מתוך מבט כולל, דרך משקפיים אוביקטיביות וענייניות, שמאפשר התחקות אחר כל המישורים הרלוונטיים, תוך פסיעה בכל מתווה אפשרי-חוקי על-מנת להגיע אל חקר האמת. לא אחטא למטרה, אם אדגיש פעם נוספת, כי תכליתו של הליך החקירה (ולבטח של ההליך הפלילי) אינו להביא, בסופו של הליך, להרשעת החשוד/הנאשם בדין. נהפוך הוא: לעיתים, שורת הצדק מחייבת זיכויו של נאשם זה או אחר, בחיפוש המתמיד אחר גילוי האמת וחשיפתה".

דבור שב ומדגיש לגבי התיק הנדון: "נבצר מבינתי מה טעם הביא את רשויות אכיפת החוק לבצע פעולות חקירה ותרגיל חקירה, ביחס לנאשם קטין, ללא כל תיעוד חזותי, כאשר אין בנמצא כל נימוק ו/או סיבה שמצדיקים זאת... אל לנו להתעלם מהיחס של המדובבים כלפי הנאשם/הקטין, כאשר אלה הפעילו עליו לחץ אינטנסיבי ורב תוך שימוש באמצעים פסולים. נאשם/קטין זכאי הוא לכל הזכויות המוענקות לו על-פי חוק ואין נפקא מינה אם ענין לנו בנאשם/קטין בעל אישיות נוחה ו/או בעל אישיות בעייתית. בשני המצבים על רשויות החקירה להקפיד, הקפדה יתרה, על שמירת זכויותיו של הקטין.

"הוראות חוק הנוער אמורות לשמש כנר לרגליהם של החוקרים. אל לה לרשות החוקרת לפעול תוך התעלמות מהוראות חוק הנוער... אל לו לחוקר משטרתי לפעול בכל דרך על-מנת להשיג את 'מלכת הראיות', הלא היא - הודאה מפי הנאשם. כן, על חוקרי המשטרה להיזהר לבל יחצו את גבול המותר, תוך שהם פולשים אל תוך השטח ששמור ליחסים שבין הנאשם לבין הסניגור".

בשורה התחתונה זיכה דבור את הנאשם מחמת הספק, בהסכמת סגנית הנשיא אסתר הלמן והשופטת יפעת שטרית. את המדינה ייצגה עו"ד סימונה בן-חיים לוי, ואת הנאשם - עוה"ד זוהר ארבל, דנה אוחנה וסיון אוחנה.