פלשתיני החשוד ברצח בשטחי הרשות הפלשתינית הצליח לשהות בישראל קרוב לשנתיים שלא כחוק, וזאת למרות מידע מודיעיני ולפיו יש לו נגישות לאמצעי לחימה והוא מהווה סכנה לשלום הציבור. כך מגלה (יום ה', 7.3.19) פסק דין של בית המשפט העליון.

האיש עתר לבג"ץ ב-18.5.17, בבקשה להורות למדינה להנפיק לו ולשני בניו היתרי שהייה בישראל. הוא טען, כי היה במשך שבע שנים סייען של השב"כ, נעצר בידי שירותי הביטחון של הרשות אך הצליח לברוח. בג"ץ הוציא צו ארעי האוסר לגרש את העותרים והורה למדינה להגיש תגובה מקדמית עד 2.7.17.

המדינה ביקשה וקיבלה לא פחות משש ארכות, ורק ב-24.10.18 הגישה את תגובתה. נטען בה, כי האיש נעצר בידי הרש"פ בחשד לביצוע רצח, וכאמור - ישנו מידע מודיעיני ולפיו יש לו נגישות לאמצעי לחימה, ולכן שהותו בישראל מסכנת את שלום הציבור. הדיון בעתירה נקבע ל-21.2.19, אבל ארבעה ימים קודם לכן הודיע בא-כוחם של העותרים, עו"ד רונן כהן, על מחיקת העתירה. המדינה הסכימה לכך, ואף ויתרה על הוצאות ועל החזר האגרה.

ואולם, השופט נעם סולברג החליט להיכנס לעומק העניין. הוא מזכיר, כי באוקטובר שעבר פעל כהן בדיוק באותה צורה בשתי עתירות דומות: טענה לפיה מרשיו מצויים בסכנה אם יגורשו לשטח הרש"פ, ומחיקתן ימים אחדים לפני הדיון, כאשר התברר שאין אמת עובדתית בטענות שהועלו בהן. עוד אומר סולברג, כי בפסקי הדין אז, הזהיר שבעתיד עלול בג"ץ לפסוק הוצאות נגד מרשיו וקרא לו להביא זאת בחשבון.

"'הכלבים נובחים והשיירה עוברת'; חרף האמור, הוגשה בקשת המחיקה, המוסכמת שלפניַ", אומר כעת סולברג. כאשר נתבקש לספק הסברים, גלגל כהן את האחריות על המדינה: "ככל שבמשך תקופה כה ממושכת של שנתיים ימים לא מתקבלים דיווחים על המשך ניסיונות להתנכל לעותרים, יש בכך כדי להשליך על שיקולי העותרים".

המדינה מצידה הסבירה, כי הסכימה לבקשה ולהימנעות מהוצאות, כדי לחסוך בזמנם של בית המשפט ושל נציגי מערכת הביטחון. לדבריה, בשנים האחרונות גדל מספרן של עתירות כאלו, ויש צורך לבחון את העובדות אל מול מספר גורמים - ולכן נדרש זמן ומתבקשות הארכות. News1 מציין, כי בקשת הארכות מצד הפרקליטות היא נוהל כמעט קבוע בעתירות לבג"ץ - בכל נושא.

סולברג קובע, כי עתירה זו ודומותיה הן שקריות, וכל מטרתן היא להאריך את תקופת הישיבה הבלתי-חוקית בישראל: "לאמיתו של דבר, אין בפיהם של העותרים טענות ממשיות למאוימות. עתירתם למתן צו על תנאי, אינה אלא עתירה למתן צו ארעי. אלא
שהיום קצר והמלאכה מרובה, ומוטב לכאורה - לפרקליט ולשופט - 'להחליק', למחוק ולהמשיך הלאה לתיק הבא.

"דרך זו נחזית להיות קצרה, אולם במבט רחב, מערכתי, זוהי הדרך הארוכה; ודברי בא-כוח המשיב בהודעת ההבהרה מטעמו יוכיחו. מספרם של הפונים לוועדת המאוימים בשנים האחרונות הולך וגדל... ריבוי העתירות מכביד על כתפי הפרקליטים (שממילא עמוסות לעייפה), ומאריך את משך זמן הטיפול בכל עתירה. כך באים אנו לידי מצב שבו נאלץ בא-כוח המשיב, שלא בטובתו ושלא בטובת הציבור, לבקש קרוב ל-16 חודשי ארכה על-מנת להשלים את גיבושה של התגובה המקדמית, מקום שבו נשקפת לציבור סכנה משהייתו של העותר 1 בישראל. העותרים, כמעט מיותר לציין, נעתרים ברצון לבקשות הארכה, כל אימת שצו ארעי למניעת הרחקתם תלוי ועומד".

בשל כך, ממשיך סולברג, יש לפסוק הוצאות במקרים המתאימים, וראוי לשקול גם המצאת ערובה כתנאי למתן צו ארעי - גם כדי להרתיע מי ששוקלים להגיש עתירות סרק. "זכות היסוד הנתונה לכל עותר ועותר, לבטח מאוים, להביא את עניינו לפני בית המשפט, אסור לה שתכשיר ניצול שיטתי לרעה של ההליך המשפטי", הוא מבהיר.

העותרים חויבו בהוצאות של 8,000 שקל והם לא יקבלו בחזרה את האגרה. השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין הסכימו עם סולברג. את המדינה ייצג עו"ד שי כהן.