התפקחות מול התפכחות

קראתי בימים האחרונים בשקיקה רבה את ספרו החדש של דן מרגלית, 'התפכחות', הסוקר בין השאר את מערכת יחסיו עם חברו הטוב לאורך שנים רבות, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנחשף בשנים האחרונות כמגה-מושחת.

למרות פרסומים שהיו בימים האחרונים בכלי התקשורות ופניות רבות שהיו אלי, אני סבור שיהיה זה מתחת לכבודי להתייחס לשכתוב ההיסטורי שעשה מרגלית לתהליך חשיפתו והדחתו של אולמרט. אני מעריך את מרגלית כעיתונאי וכפרשן ממדרגה ראשונה; אני מתקשה פחות להשלים עם צמידותו הבלתי נלאית לאנשים שמצליחים לסחרר אותו.

מה זה משנה בעצם אם מרגלית מגמד את חלקו של יואב יצחק, בכיר העיתונאים החוקרים, בחשיפת מעלליו הרבים של אולמרט ובזירוז סילוקו מהחיים הפוליטיים? מה מעלה או מורידה הצטדקותו של מרגלית בגלל האטימות שגילה בשעה ששוחחתי אתו פעמים רבות במרוצת השנים על מעשיו המושחתים של חברו הטוב ובכל פעם הוא יצא להגנתו ההיקפית של אולמרט בלי להניד עפעף? בגלל אולמרט הצטננו בהדרגה יחסינו הידידותיים ורק הודות למעורבותו של חבר משותף שטרח ועמל למען הפשרת היחסים נפגשנו לפני כמה חודשים לשיחת הבהרה בארבע עיניים שבמהלכה שמעתי מפיו כבר זמירות חדשות על אולמרט.

יש לי בכל זאת הערה שיש בה סממנים של הוצאת כרטיס אדום למרגלית, שמנסה לתרץ באלף תירוצים את התפכחותו המאוחרת לגבי התנהלותו המסואבת של אולמרט, אבל לעומת זאת יתקשה מרגלית למצוא תירוץ סביר אחד להתבטלות הנוכחית שלו בפני עורך הדין אליעד שרגא, שלו הוא מייחס חלק מכריע בהפלתו של אולמרט.

מי יודע אולי יבוא יום שמרגלית יוציא לאור ספר חדש בשם 'ההתפקחות' ואני מבטיח לערוך לו השקה של הספר. בנושא ההתפקחות אני מבקש לשתף את הקוראים בעניין מקצועי בעל אופי אישי לכאורה, שהינו פועל יוצא מקריאת ספרו של מרגלית 'התפכחות'. כוונתי לסיפורו של יוסי גינוסר המנוח, אחד מראשי השב"כ לשעבר שפרש מהשירות בעקבות פרשת "קו 300" ויצר מודל משולב של קריירה עסקית עם שליחות מדינית ופעילות ציבורית שהביאו להסתבכותו בעבירות פליליות לכאורה.

מרגלית מספר בספרו בהרחבה אודות ההתלבטות שהייתה לעורך 'מעריב' לשעבר, אמנון דנקנר, בעניין פרסום פרשת הסתאבותו של חברו גינוסר. את גינוסר הכרתי לראשונה בשנות התשעים אחרי שפרש מהשב"כ באמצעותו של אדם ברוך ז"ל, אז עורך '7 ימים' - מוסף השבת של 'ידיעות אחרונות', שהטיל עלי לכתוב כתבת תחקיר גדולה על פרשת קו 300.

בהדרגה התיידדתי עם גינוסר, שהיה אדם חכם ובעל קסם אישי. בהזדמנות מסוימת הזמנתי אותו ואת רעייתו ניצה לארוחה בביתי שבה נכחו גם עורך העיתון דאז משה ורדי, והמו"ל נוני מוזס. כעבור זמן הזמין אותי גינוסר לאירוע בביתו בכוכב יאיר. להפתעתי הלא נעימה, נכחו באירוע כמה אילי הון בעלי קופות שרצים ואישי ציבור שנויים במחלוקת.

ביקשתי את סליחתם של המארחים והתנצלתי בפניהם על שאני נאלץ לפרוש מאחר שלא היה לי עניין לשהות בחברת אנשים מפוקפקים. ליד שער הכניסה אמר לי גינוסר ספק בצחוק ספר ברצינות: "אתה מבין שאני לא מזהה עדיין את כל המושחתים. מהיום והלאה בכל פעם שאעשה עסקה עם איש עסקים אוועץ אתך לגבי יושרו". היה לי ברור לי שהוא לא מתכוון לכך ואני התחלתי להתרחק ממנו.

תקופה מסוימת נהגתי להשתתף בפגישה שבועית משולשת בהשתתפות גינוסר ועורך הדין אמנון זכרוני ששימשה בעיקר להחלפת מידע בתחום הפוליטי. אחר כך פסקו הפגישות, בעיקר בשל נסיעותיו התכופות של גינוסר לחו"ל ואני בירכתי על כך. יחסי האישיים עם גינוסר נותקו סופית.
בהדרגה זרם אלי מידע על עסקות שנויות במחלקות שביצע גינוסר. מאוחר יותר התפלצתי לשמוע שגינוסר הפך להיות מקורב לערפאת ולשר האוצר של הרשות הפלשתינית, מוחמד ראשיד, וגלגל באמצעותם עסקים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.

ניתן היה ללא קושי למצוא הקבלה בין צמיחתם הפלילית של אולמרט לבין גינוסר. שניהם התחילו בקטנות בתחום הפלילי והמריאו לפסגות המושחתות. התפקחות מול התפכחות.