|   15:07:40
דלג
  זהר נוי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

מזוודות של תקוה

חשיפה דרמטית בספר חדש: זוג מוסלמי מלבנון עבר טיפולי פוריות בישראל והאישה הרתה מתרומת זרע של יהודי - הבן כנראה משרת כיום בצבא לבנון - הספר מזוודות של תקווה תורגם לערבית ועתה יצא לאור בעברית בישראל
02/10/2009  |   זהר נוי   |   ספרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
מזוודות של תקוה

הסופר יורם כ"ץ

סיפור אנושי ודרמטי, חוצה דתות ולאומים, על אישה מוסלמית עקרה כביכול שהרתה מתרומת זרע של יהודי, מהווה מוקד ספרו של הסופר יורם כ"ץ, "מזוודות של תקוה", סיפור אמיתי מופלא, שכבר תורגם לערבית בארץ.

יורם כ"ץ (72), בעל חברת ייעוץ וסחר למרחב הערבי, מגולל את סיפורה האמיתי של צעירה מוסלמית שהסכימה להרות לזרע יהודי, בשל עקרות בעלה. הסופר, ששירת במלחמת לבנון ביחידת הממשל, חושף בספרו סיפור מרגש ודרמטי על בני זוג מוסלמים-סונים מלבנון, אשר פנו אליו, כדי שיסייע להם במצוקת ההורות שלהם. בדיקות בבית חולים בישראל העלו שהבעל הוא עקר ועל האישה לקבל תרומת זרע כדי להרות.

הספר "מזוודות של תקוה" מלווה את בני הזוג בהתלבטויות הקשות שלהם עד אשר גומלת בליבם ההחלטה לקבל תרומת זרע בישראל, מתוך ידיעה ברורה שכל הסיכויים הם שמדובר בתרומת זרע של יהודי מישראל. האישה עברה את הטיפול בערך לפני 18 שנים, נכנסה להריון וילדה את בנה, שסביר להניח שכיום הוא חייל המשרת בצבא לבנון ואולי במסגרת אחרת, מציין יורם כ"ץ.

הסופר מסביר, כי היחסים שלו עם המשפחה הערבית נותקו בשלהי שנות השמונים, כאשר לא ניתן היה לקיים מגע עם תושבי לבנון ומאז לא שמע מה עלה בגורלם. 25 שנים לערך המתין כ"ץ עם סיפורו המופלא ופורץ הדתות והגבולות. הוא החליט לבסוף להעלות את הסיפור על הכתב, לפני שהשנים ינקפו.

לפני כחודש יצא הספר בשפה הערבית והוא אמור להיות מופץ ברחבי המדינות הערביות. בימים אלה יצא הספר בעברית והוא משווק בחנויות הספרים.

יורם כ"ץ מטעים כי בני הזוג התלבטו קשות עד שהחליטו על קבלת הסיוע בישראל. באותה תקופה לא היה בנק זרע בלבנון, אך הטכנולוגיה הזו הייתה אפשרית בישראל. בני הזוג היו מלאי חששות ולבטים, בין היתר בשל הידיעה שהבן הוא בעצם מתרומת יהודי. אולם, כשהבינו שאין כל אפשרות אחרת, גמלה בליבם ההחלטה הקשה והטיפול עבר בהצלחה בבית חולים בישראל.

כ"ץ מוסיף, כי היה לו מאוד חשוב שהספר יופץ גם בארצות ערב ובמיוחד בלבנון, כדי שהציבור שם יבין שהתעמולה נגד ישראל מוגזמת ומגמתית. לדבריו, כבר קיבל תגובות חיוביות רבות מדוברי ערבית והוא אף מקיים קשר עם מפיץ ספרים ללבנון.

"מזוודות של תקווה" בהוצאת אופיר. ניתן להשגה ברשתות סטימצקי וצומת ספרים. מחיר: 75 שקלים.

פרק 5 מתוך הספר: המשבר

באחד הבקרים, בבואי לראש הנקרה על-מנת לפגוש את נאזם ולהסיעו ארצה, חשתי כי דבר-מה מטריד את מנוחתו. "מה לך, יא נאזם? מדוע אתה עצוב ומודאג? היש בעיות בבית? האם מישהו חייב לך כספים ונעלם?" שאלתי. "לא, יא אבו-ג'אד, לא הכול בחיים הוא כסף. ישנם דברים חשובים יותר." השיב לי נאזם. "מה, למשל, יא נאזם?" הוספתי לשאול. "עזוב, זה לא חשוב. מה התוכנית שלנו להיום? לאן אנו נוסעים, ועם מי אנו נפגשים?" הסיט נאזם את השיחה למישור העסקי. הבנתי את הרמז, ולא המשכתי להציק לו בשאלות אישיות. נסענו לתל אביב, לפגישה מתוכננת עם ספק חלקי חילוף לרכב, אשר המתין לנו. לאחר שלוש שעות של התמקחות קשה, הגיעו הצדדים לכלל הסכם ולחצו ידיים. לאחר שסיכמו על עסקה בהיקף של 10.000 דולרים, הזמין אותנו הספק, אהרון אוזן, לארוחת צהריים במסעדת דגים ביפו לחגוג את השלמת העסקה. לאחר מכן, נסענו לעבר ראש הנקרה. באמצע הדרך, לכשהחשיך היום, החליט נאזם כי את הלילה יעשה במלון פארק בנתניה, שבו היה רגיל לשהות בעת שהותו בארץ. על-אף הצלחת העסקה, שעלתה יפה, חשתי כי מצב רוחו הולך ומעכיר. כאשר הגענו לקרבת המלון, הוא לא דיבר כלל. מפאת מצב רוחו הירוד, ליוויתי אותו אל תוך המלון ונשארתי עמו. בערב, על המרפסת הנושקת לגן המלך בנתניה, ישבנו שנינו על בקבוק עראק לבנוני, מאזינים לרחש גלי הים ולאוושת הרוח הקרירה. לאחר שתיקה ממושכת, החל נאזם לפתוח את סגור לבו ולגלות לי את פשר עצבונו. "יא אבו-ג'אד," החל נאזם לדבר, "אותך אללה בירך, והעניק לך אישה וילדים ורכוש, ואילו בי אלוהים מתעתע. יש לי עסק משגשג, שהקמתי במו ידיי בלבנון. אני גר בווילה בת שתי קומות, שכל קומה שלה משתרעת על פני שטח של 300 מ"ר. זוהי וילה שמצוידת בכל אביזרי החשמל החדשניים ושמרוהטת ברהיטים מפוארים שייבאתי מאיטליה. מסביב לבית, מגרש רחב ידיים נטוע בעצי פרי, וסוכת גפנים משתרעת מקצה המגרש לקצהו האחר. בריאותי, השבח לאל, תקינה. מסביב לבית, גרים בנפרד חמשת אחיי ושלוש אחיותיי, כולם נשואים, אלחמדאללה, וחיים בעושר, ברווחה וברוגע." "המלחמה שהבאתם עלינו, יסלח לכם אללה," המשיך נאזם לשפוך את לבו לפניי, "תחלוף לה, אינשאללה בקרוב. ואולם, אמור נא לי: מה הטעם בכל העושר והרווחה שאללה העניק לי, כאשר במקביל, הוא מונע ממני את חדוות האבהות? מזה עשרים שנה שאני נשוי לאבתהאג', בת דודי מטריפולי, אך איפה הבהג'ה? (איפה השמחה?) ביתנו הוא כמו בית רפאים. אין שומעים בו לא מצהלות ילדים ולא בכי תינוקות. הבכי היחיד אשר נשמע בו ללא הרף, הוא בכיהּ של אבתהאג', אשר אינה משלימה עם היותה עקרה," סיכם נאזם בעצב, והוסיף: "בחייאתך, יא אבו-ג'אד, אמור לי בכל הכנות: מה הטעם במאמץ שאני נוטל על עצמי למען קיום העסק, כאשר בכל נסיעה אליכם אורבת לי סכנה, וגובר החשש שמא תהיה זו הנסיעה האחרונה? לשם מה נחוץ לי להתבזות במחסומים שלכם, שבהם בדיקת כל רכב ורכב ובדיקת חפציי וגופי גוזלת זמן יקר, ולפעמים העיכובים מאלצים אותי לחזור באמצע הדרך חזרה? לשם מה עליי להסתכן בחשיפת קשריי המסחריים עמכם אל מול עינם הפקוחה של 'אולאד אל חרם' (בני העוולה), הרואים בעין רעה את נסיעותיי לישראל? מה הטעם בכל אלה, אם לא יהיה לי למי להוריש את כל העושר שצברתי בעשר אצבעותיי? ראה נא את אחיי הגרים לצדי - כולם נשואים ולכולם יש ילדים. כל אחיותיי נשואות וחיות באושר עם בעליהן וילדיהם, ורק אני היחיד מכל המשפחה שהוטלה עליי קללה, ואיני יודע מדוע!" ידעתי להעריך את הרגע הזה. נאזם בחר בי לחלוק עמו את סודו הכמוס ביותר, את סוד משפחתו האישי ביותר. הייתה זו הפגנת אמון מוחלט, וחשתי כמי שהוענק לו הכבוד הרם ביותר על פועלו האישי. הרהרתי לרגע, והשבתי לו: "יא נאזם, עשרים שנה אתם נשואים, ומה עשיתם במשך כל השנים הללו? האם טיפלתם בבעיה? האם פניתם לרופאים והתייעצתם עם מומחים? הרי יש פתרונות רפואיים לבעיות העקרות והפוריות. לאן הגעתם אתם?" "יא אבו-ג'אד," ענה נאזם בגערה, "וכי נחשבים אנו בעיניך לבורים ומפגרים? הרי לא השארנו בית חולים או מכון רפואי כלשהו בלבנון, שלא ביקרנו בו ונבדקנו בו בדקדקנות, ובכל מקום נאמר לנו שאין שום אפשרות שנצליח להביא ילדים לעולם. נסענו למצרים, ונבדקנו במכון מפורסם לבעיות פוריות בקהיר, וחזרנו עם אותה חוות דעת. לפני המלחמה, חשבנו לנסוע לצרפת, שם ישנו מכון הידוע בהישגיו בטיפולי הפוריות של נשים, אך המצב הנוכחי מנע זאת מאתנו. זה המצב! אנו מיואשים ומתוסכלים. אין אנו יודעים מה יהיה בעתיד. המצב הולך ומחמיר. אבתהאג' מסרבת לבקר אצל גיסותיה, אשר אינן פוסקות מלהציק לה בשאלות ובהערות. אפילו אמי יורדת לחייה כל הזמן, דוקרת אותה במילים ובהערות פוגעות. משום כך, נאלצתי לברוח מהצרות שלי, ולהשקיע את כל זמני בעבודה עד שעות מאוחרות, כדי להעסיק את עצמי, מבלי להותיר לי זמן פנוי להיכנס לבית האומלל שלי. אפילו ההחלטה לסחור עם ישראל, ולנסוע הלוך וחזור אליכם תוך כדי התייסרות בקשיי הנסיעה, מיועדת בעיקרה להעביר את הזמן ולהרחיק ממני את אווירת הקדרות של הבית שלי." כבוגר החוג למדעי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, הכרתי היטב את אתגר קיומו של דור ההמשך בחברה הערבית, המעוגן באלפי שנות מסורות ומנהגים, הטבולים בפסקי דת המחייבים את הפרט בה. את האחריות להעמדת דור הצאצאים, מטילה החברה הערבית על כתפיו של הגבר. הוא הנדרש לעמוד בציפיות החברה, ומעמדו בה נקבע, במידה לא מבוטלת, על בסיס "איכות" צאצאיו ומספרם. משום כך, מאפשרת התרבות הערבית המסורתית לגבר לשאת יותר מאישה אחת, ולמעשה, מוענקת לגבר הזכות לשלוט בהרמון משפחתי פרטי משלו - כמו אריה המולך בכוח מעמדו בלביאות הלהקה, המעניקות לו את דור ההמשך במלחמת הקיום בטבע. המושג 'כבוד המשפחה' נחשב לערך עליון בחברה הערבית, והוא תמיד נקשר למערכת היחסים הבין-אישית במשפחה, למצבת דור ההמשך בה ולתרבות יחסי המין במשפחה. דרגת החשיבות של הערך הזה נעה מפסגת הכבוד וההערכה לה זוכה ראש המשפחה, בזכות ההתנהלות המכובדת של חיי משפחתו, ועד לשפל המדרגה אליו עלולים להגיע הדברים, כאשר מי מבני המשפחה נחשד ב'חילול כבוד המשפחה'. היחשפותו של נאזם בפניי, דווקא בתחום האישי ביותר בחייו, הבהירה לי עד כמה זכיתי באמונו המוחלט. ידעתי כי אני מובל אל עולם סודותיו הכמוסים ביותר, וכי אני נדרש עתה להוכיח את נאמנותי המוחלטת לשמירת כבודו ומעמדו של נאזם. ברגישות ובזהירות ניסחתי את דבריי אליו. "יא נאזם, אתה מספר לי כי בעייתכם נמשכת כבר שנים רבות, וכי נבדקתם במספר בתי חולים, והמסקנה שלכם היא כי אבתהאג' עקרה! אם כך הדבר, מדוע אינך נושא אישה נוספת על פניה, אשר היא תהיה זו אשר תלד לך ילדים? הרי על-פי הדת שלכם, הדבר מותר, ולא צריכה, אפוא, להיות שום מניעה בדבר מלפעול בכיוון זה." לרגע, חלפה בי המחשבה שמא טעיתי הפעם. הייתכן כי שאלתי פגעה בציפור נפשו של נאזם? האם לא העזתי מדי הפעם....? נאזם שתק שתיקה ארוכה, ואחר כך פנה אליי בהבעת כעס ואמר: "יא אבו ג'אד, איך אתה מעז להציע לי לקחת אישה נוספת על פניה של אבתהאג', ועוד להצדיק את הדבר בכך כי המעשה מותר מבחינת הדת המוסלמית.... עליך לדעת כי אבתהאג' הנה אהבת נעוריי. היא צעירה ממני בשמונה שנים, והיא נמצאת עתה בשיא התפתחותה. היא אישה ידענית, דוברת מספר שפות, משכילה מודרנית ומעודנת, ממשפחה אצילה, אשר נושאת את כאבה בגאון ובשתיקה. ממקום עבודתה, בספריית האוניברסיטה של בירות, היא מחפשת ומאתרת מקורות לפתרון בעייתנו המשפחתית. היא אינה פוסחת על-אף מוסד רפואי, באשר יהיה, כדי להיעזר במידע שברשותו, מתוך אמונה כי יבוא יום והיא תזכה בילד פרי בטנה. על כן, איך אעז לבגוד בה ולבגוד בעצמי, ולהכניס לביתי אישה נוספת על פניה? עליך לדעת, כמו-כן, כי הבאת אישה שנייה לבית תגרום לכך שאבתהאג' תעזוב את הבית ותחזור לבית הוריה. מכאן יתפתח קרע עם משפחתה, הדבר יגיע לעיתונות ולטלוויזיה, ויהיה רעש גדול באזור. דע לך כי משפחות אצילות אינן חושפות את עצמן לשערוריות, ויעדיפו לשאת את כאבן בשקט, אף במחיר סבלן המתמשך." הבנתי לסערת נפשו, ועניתי לו: "יא נאזם, יש לי רעיון כיצד להתמודד עם הבעיה. אני מציע כי עתה נלך לישון, ומחר יהיה לנו מספיק זמן כדי לדון בעניין." למחרת, סעדנו יחד ארוחת בוקר במלון. בטרם יצא נאזם בחזרה לבירות, שאל אותי מהו הרעיון שעלה במוחי. אמרתי לו, שבישראל ישנן כמה שיטות מקובלות להתמודד עם בעיית העקרות של זוגות אשר אינם מצליחים להביא ילדים לעולם. אחת מהן היא שיטת האימוץ. שאלתי אותו אם הם עצמם שקלו אי פעם את האפשרות הזאת. נאזם הביט בי כמי שדעתו נטרפה עליו, והשיב לי בלעג ובכעס: "הזהו הרעיון היצירתי שעלה במוחך? לא נרדמתי לרגע כל הלילה בציפייה לשמוע ממך רעיון מעשי, ואילו אתה מנסה למכור לי את רעיון האימוץ.... היעלה על הדעת שאנו נאמץ ילד? הדבר כלל אינו בא בחשבון. כלום אינך יודע כי הערבים אינם נוהגים לאמץ ילדים? הם מכניסים ילדים עזובים לבתי יתומים, אך לא לבתיהם. הייתכן כי אני, נאזם בדראן, בן למשפחה מפוארת המוכרת בכל מחוז בירות, אכניס לביתי ילד זר שאינו מזרעי, ואקרא לו איבני?" לא ויתרתי. "יא נאזם," אמרתי לו, "האימוץ אצלנו, היהודים, מתקיים לא רק מהסיבה שאתה תיארת בפניי, אלא גם מתוך הזדהותנו עם סבלו של האחר. במהלך מלחמה, יש וילדים ננטשים על-ידי הוריהם, או שהוריהם נעלמו או נהרגו, ובסביבה אין בתי יתומים. במצב כזה, משפחות חשוכות ילדים, או אף משפחות בעלות ילדים שמצבן הכלכלי שפיר, נחלצות לעזור לילדים הנטושים מטעמים אנושיים. מניסיוני, ובהכירי את החברה הערבית, משפחות כאלו, לא רק שהסביבה אינה מגנה אותן על כך, אלא להיפך - הן זוכות לכבוד ולהוקרה רבה. אני זוכר מקרה שקרה לאישיות ידועה בארץ, בשם פארס חמדאן ז"ל, אשר היה חבר כנסת ואדם מכובד מתושבי באקה אלע'רביה, ולמזלו הרע, היה חשוך ילדים. בשנת 1956 , במהלך מלחמת סיני, נמצאה תינוקת בדואית נטושה בחולות אל-עריש. שלטונות צה"ל חיפשו משפחה מאמצת עבורה. כשנודע הדבר, היו משפחות ישראליות שהיו מוכנות לאמצה, אך ראשי הצבא טענו כי מן הראוי כי משפחה ערבית, ולא יהודית, היא שתאמצנה, וכך קרה. "השייח' פארס חמדאן ביקש לאמצה, ונענה, קרא לה 'סינאיה', וגידלה לתפארת בביתו, וכיום היא נשואה לרופא בדואי, והם חיים באושר. כולם היללו ושיבחו את שייח' פארס חמדאן על המעשה האנושי שעשה. במקרה שלכם, אם תרצו לראות בדוגמה הזו דגם לפתרון בעייתכם, אזי בוודאי שלא יקשה עליכם לאמץ ילד נטוש אחד או שניים מאלה המסתובבים ללא אב ואם במחנות הפליטים בבורג'-אל-בראג'נה או בסאברה ושתילה הקרובים אליכם. בכך תזכו להיות הורים לילד או ילדה, ובעת ובעונה אחת, גם תעשו מעשה אנושי, שעליו כל הציבור מסביבכם יהלל ויברך אתכם והאלוהים ישיב לכם כגמולכם." ועוד הוספתי ואמרתי לו: "ברצוני להביא לידיעתך, כי ישנם מקרים שבהם מצליחה האישה להרות וללדת, דווקא לאחר שאימצה ילד." נאזם הישיר אליי את מבטו וענה: "יא אבו-ג'אד, האם אתה באמת מדבר ברצינות, או שמא ברצונך להקניט אותי? כלום מעט סבלנו מהפלשתינים בלבנון, אשר המיטו עלינו את המלחמה הנוכחית וקודמותיה? הייתכן שאני הוא זה שיעז להכניס ילד פלשתיני לביתו? כיצד תגיב על כך הסביבה? הרי הם בודאי יראו זאת בעין רעה. ומה יהיה על אבתהאג'? האם היא תוכל לחבק ילד זר, שלא רק שהיא לא זו שהרתה וילדה אותו, אלא שבנוסף לכך, הוא גם פלשתיני? הורד נא את הרעיון הנואל הזה מעל סדר היום, ואל תחזור אליי יותר עם מחשבות כאלו. אחרת- תופסק חברותנו לעד." על-אף דבריו המאיימים, רציתי למצות ולבדוק את רעיון האימוץ מכיוון נוסף. שבתי ואמרתי לנאזם: "אכן, לא לקחתי בחשבון עד כמה אימוץ ילד פלשתיני הנו מעשה רגיש שאינו ניתן ליישום בלבנון, אך אין הדבר צריך לפסול את שיטת האימוץ לחלוטין. אם מדובר בילד, אז ייתכן שמוצאו יכול להיות ממדינות אחרות." סיפרתי לו באריכות כיצד הדבר נהוג בישראל: בהיעדר מספר מספיק של תינוקות לאימוץ, נוהגים להביא תינוקות ממדינות שונות בעולם, כמו ממדינות אירופה, כגון אוקראינה, רומניה, רוסיה, או מדרום אמריקה, ובמיוחד מברזיל. פירטתי בפניו את המאמץ והסבל הכרוכים בדבר - את העול הכספי המוטל על המשפחות המאמצות, את הנסיעות המתישות הלוך וחזור למדינות בהן ממתין להן התינוק המיועד, עד אשר שלטונות המדינות הללו מאשרים את יציאתו, ואת האושר העילאי המציף את המשפחות עם קבלת התינוק המאומץ. כל דיבוריי בשבח האימוץ לא זכו לשום תגובה או רטט בפניו. חשתי כאילו אני מדבר אל הקיר, ומוטב כי אניח לדבר. לאחר שתיקה ארוכה, בהתקרבנו לראש הנקרה, פניתי שנית לנאזם ואמרתי לו: "אנא הבט אליי, יא נאזם, אם רעיון האימוץ נדחה על ידך באופן מוחלט, הריני מבטיחך כי לא אחזור אליו שנית, אבל הבה וננסה רעיון אחר, רעיון הטיפול במרפאת פוריות אצלנו בארץ. יש בארצנו, השבח לאל, מספר ניכר של בתי חולים ומרפאות המתמחים בטיפול בבעיות הפוריות והעקרות. בעבודתי במהלך שלושים השנים האחרונות, נתקלתי במקרים דומים רבים אשר באו על פתרונם המלא בדרך זו או אחרת. אנא אפשר לי לשוחח עם אחד הרופאים המומחים שלנו בתחום, ולאחר שאציג בפניו את המקרה שלכם, נחליט יחד כיצד ניתן יהיה להמשיך. הרי אתם הסתובבתם בארצות אחדות, ולא נמצא לכם פתרון. בואו, אפוא, ונסו את המקום הכי קרוב אליכם, המקום אשר בו מצוי מאגר הניסיון הרב ביותר באזור. בואו אלינו, וקבלו את הטיפול הטוב ביותר, ואינשאללה, שם יימצא הפתרון!" נאזם הביט בי, חשב וחשב, ולבסוף הפטיר: "לא חול ולא קוה, אלא באללה אלעליה אלעזים," (אין כוח ואין יכולת, אלא להסתמך על אלוהים) והוסיף: "ואם לא למעני, אז למענה של אבתהאג', מוכן אני להציע לה כי תעבור בישראל בדיקות פוריות, מתוך תקווה שבכל זאת אצלכם יקרה הנס ועקרותה תיעלם."

תאריך:  02/10/2009   |   עודכן:  02/10/2009
זהר נוי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"זהרורים" הוא סיפורה של עמליה, ילדה חולה השוכבת במיטתה, ומתוך השעמום מבחינה כי מתריסי החלון שליד מיטתה נכנסים פסי אור ובתוכם מרחפות, מרקדות, מסתחררות, אלפי... מיליוני... טריליוני נקודות זוהרות זעירות ש"התגלצ'ו" על קרן שמש ישר אל חדרה. עמליה מפתחת שיחה עם הזהרורים, חבריה הסודיים ויוצאי הדופן, הם צוחקים ומתגלגלים ומספרים לה סיפורים.
24/09/2009  |  סימה בנימין-חליפה  |   ספרים
ספר שיריו של אלחנן ניר, 'תחינה על האינטימיות', זכה לחיבוק חם של הביקורת. מאמרים אוהדים על הספר, ועל הייחוד הרב שבשירתו של ניר, התפרסמו הן בידיעות אחרונות, הן בהארץ והן ב"ישראל היום", וכך גם באתרי אינטרנט.
21/09/2009  |  הרצל חקק  |   ספרים
בימים אלו מלאו 49 שנים מאז הלכה מאתנו המשוררת חיה קדמון. אני מקדיש את הטור שלי לזכרה של חיה קדמון ז"ל, משוררת שתרמה לספרות העברית נכס יקר של שירת שלום. אני נמנה על אלו הכואבים ששירתה של חיה קדמון לא זכתה לקבל את המקום הראוי לו בארון הספרים שלנו.
15/09/2009  |  איתן קלינסקי  |   ספרים
יום אחד פשוט מאת יעל ברוך
14/09/2009  |  סימה בנימין חליפה  |   ספרים
אני הולך לתקן את העולם
07/09/2009  |  שולמית קיסרי  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il