תג המחיר הלאומי

הפרק הנוכחי של פסטיבל גלעד שליט עומד להסתיים כפי שהסתיימו הפרקים שקדמו לו: בקול ענות חלושה. כמעט כולם יצאו "מרוצים": החמאס על מרכיבי הנהגתו, הפוליטיקאים הערבים, הפוליטיקאים הישראלים, המתווכים לסוגיהם, התקשורת על כל גווניה, המשפחה, הפעילים המתנדבים, דעת הקהל כאן, דעת הקהל שם... כולם מרגישים שהם עושים ומנקים את מצפונם מהרבב שדבק. נראה, שלשליט הכלוא, יש ערך מוסף גבוה מאוד, הרבה יותר מלשליט משוחרר.

זה בדיוק המצב שבו "נלקח איזה נער מאחרי הצאן" והופך בעל-כורחו "לכוכב נולד" בוהק וזורח, שמקרין על הסביבה הקרובה וגם הרחוקה. מסתבר שהקרינה הזאת נחוצה ומועילה לרבים טובים ופחות טובים, אז מדוע לכבות?!...

אם הערכתי זאת מציאותית, לגלעד שליט ממתינות עוד לפחות שנתיים בכלא החמאס. אין סיבה למהר!...

הבחור נראה שפוי ובריא. אפשר להוסיף ולהתמקח, אין סיבה אמיתית להתגמש. האם זה משנה אם ייצא מהכלא בן 23 או בן 25? מי ומה "מרוויחים" בינתיים?

תקופה נוספת של "איזון": לחמאס אין לכאורה סיבה לחטוף חיילים נוספים, כדי לסחוט שחרורם של כלואים נוספים, שלא ישוחררו בעסקה שבפתח, כדי לא לסבך את העסקה הזאת.

כלפי פנים, החמאס מציג עמדה נחושה, אמיצה, עקבית ואיכותית. הוא מותיר בידיו את האמצעי הזול והנוח ביותר להפעיל לחצים על הפוליטיקאים הישראלים ועל דעת הקהל הישראלית. הנהגתו ממשיכה להיות בת-שיח ובעלת עצמה פוליטית.

לא מן הנמנע שבעוד חצי שנה תופץ קלטת חדשה שבה ייראה גלעד עייף, שפוף, לא מגולח, אולי אף חבוש או מצולק. איזה הדים זה יעורר בתקשורת?... כמה מלל ייאמר וייכתב סביב הקלטת הבאה?...

לממשלת ישראל? מה יש לה למהר? מבחינה פנימית וכלפי החמאס, שחרור מאות רוצחים השפוטים למאסרי עולם, זה מסר של כניעה, של חולשה. זה רק יטביע בתודעה את תג המחיר, ויזמין את החטיפה והסחיטה הבאה ואת הפסטיבל הבא.

לתת היום מתנה כזאת לחמאס זה נגד כל היגיון פוליטי ומדיני, גם כלפי הפתח, אבו מאזן והגדה. לממשלת ישראל זה לא משנה בדיוק אם היא עסוקה בגלעד הנוכחי, או בגלעד הבא שיבוא בעקבותיו. אז עדיף להמשיך ולעסוק בנוכחי.

ישנן שתי דרכים שבאמצעותן ניתן להוריד את ממשלת ישראל מהעץ:

או שיירד המחיר. דהיינו - החמאס ייכנע ויסכים למחיר שקבעה ישראל, ויסמוך על החטיפה הבאה.

או שתתבצע גם עסקה מדינית כלשהי, מין חבילה של הסכם ביניים שיציג סוג של התקדמות וויתור פוליטי של החמאס, שיהיה סיבה מספיק טובה שמצדיקה שחרור אסירים כמחווה, ומין חילופי שבויים כמסר של "רצון טוב" מצד הצדדים... זה מצריך זמן אפילו הרבה זמן.

בינתיים, אולי יצליח המודיעין הישראלי לעלות על משהו, אולי מקומו של גלעד יאותר? אולי יתבצע חילוץ מוצלח שבעקבותיו גלעד יחזור בריא וגם אם לא, זה יפתור את דילמת הכניעה לסחיטה. זה יקטין מאוד את תג המחיר, גם של הסחיטה הבאה.

יוצא מניתוח אכזרי זה, שהמאבק הנוכחי אינו על תג המחיר לשחרור גלעד שליט, אלא על תג המחיר של החטיפה והסחיטה הבאה. או תג המחיר של מניעת החטיפה של החייל הבא בתור אחרי שחרור גלעד? אכן פשוט ואכזרי כפי שמציאות חיינו אכזרית. ומה הם הפרמטרים של אותו תג מחיר ארור, המוטבע בימים אלה בתודעה הפרטית והציבורית?

הראשון - פרמטר חמש השנים: חייל חטוף ומשפחתו, בל יצפו שהמדינה תיכנע לסחיטה בטרם יחלפו להן לפחות חמש שנים לשביו. זה ודאי יקטין גם את הציפיות של החוטפים, ויוריד אותם לתג מחיר "סביר". גם התקשורת הפנימית שלנו, "כלי הנשק" היעיל ביותר שיש לחוטפים בקרב הבלתי הוגן הזה, תיעשה "פחות יעילה" בשירות מטרותיהם של חוטפים.

השני - מחיר הפדיון הישיר מהשבי, בגין כל שנת שבי תשלם המדינה ב-50 אסירים, ובסך-הכל ב-250 אסירים בתום חמש שנים. תודו שאין זה מופרז...

עד כאן תג המחיר הישיר, שיעלה שחרור חטוף בתום תקופת המינימום. אלא שישנם גם מרכיבים עקיפים לתג המחיר הכולל הזה:

הראשון - מחיר הפאשלה של עצם הנפילה בשבי. אין ספק שזה כשל מערכתי מסוג כלשהו! זה לבדו שווה שחרור 100 אסירים.

השני - מחיר הפאשלה של הכשל המודיעני באיתור מקום השבי. 5 שנים לא להצליח להשיג מידע, זה לפחות שווה ערך ל-50 אסירים בכל שנה ובסך-הכל עוד 250 אסירים שיצאו לחופשי "בתמורה" למחדל המודיעני.

השלישי - מחיר כישלון פעולת החילוץ. או לחילופין החיסכון בהרוגים הנוספים בגין אי-עשיית פעולת החילוץ הכושלת. לזה, בעיניי, אין מחיר, אבל אני מעריך את זה באופן אישי "לא מקצועי" בעוד 250 אסירים לפחות, ששווה לשחרר.

הרביעי - מחיר רפיסות התקשורת אצלנו. מחיר ביטויה המופגן לחוסר האונים וחוסר הרצון לעמידה בלחץ. כדי להפסיק את זה, אני מוכן לשלם בעוד 200 אסירים שייצאו לחופשי.

החמישי - כישלון התנהלות הפוליטיקאים שלנו. חוסר דרך וכיוון מוגדרים. אם תרצו: חוסר המנהיגות! פטפטנות חסרת תכלית ומתסכלת. כדי לחסוך את זה, הייתי משלם הרבה אם היה סיכוי לחלופה שונה, אבל כיוון שאין כזאת, אני אשלם ב-50 אסירים חופשיים בבתיהם ואפילו אם חלקם יחזרו לפעילות עוינת.

השישי - המחיר עבור סבלה של המשפחת החטוף. כאן אין הרבה מה לשלם, כי זה מתקזז עם סבלן הנמשך והמתחדש, של משפחות הנרצחים הרבים בפעולות הטרור האכזריות שביצעו אותם אסירים רוצחים, שאני מוציא לחופשי בתום חמש שנות הקיפאון. התשלום כאן הוא אפס אסירים, בגין הקיזוז ההדדי של הסבל...

השביעית - מחיר חוסר האונים וחוסר הכישרון הכוללים, המופגנים מצד מערכת הביטחון על כל זרועותיה הענפות ותקציבה האדיר. כדי שלא להיחשף לזה, הייתי משלם בשחרור מאות אסירים, אלא שזה מתאזן עם המאמצים האדירים שלה ועם הצלחותיה ללכוד את כל אותם הטרוריסטים לאורך השנים, לשופטם ולכולאם לשנים ארוכות... גם כאן התשלום הוא אפס.

לסיכום - הנה לפנינו התחשיב הכולל לתג המחיר שניאלץ לשלם עבור גלעד שליט בתום חמש השנים הקפואות:

• מחיר פידיון ישיר - 250 אסירים. תודו שנראה סביר...

• מחיר "העלויות" העקיפות. לפי חשבוני זה יוצא 850 אסירים.

וביחד יש לנו תג מחיר "לתפארת" בן 1,100 אסירים משתחררים בעבור חטוף אחד, בתום חמש שנים. עם ההסדר המדיני המדומה או בלעדיו.

תג המחיר הזה יאפשר לנו לחשב בקור רוח וללא אמוציות מיותרות, כמה חיילים נדרשים עוד לחטיפה עד לשחרורם של כל האסירים, ומפתח חמש השנים יאפשר לנו להעריך גם כמה שנים זה עוד יימשך!... וגם זה בהנחה, שהחמאס יסתפק בחטיפת חייל אחד בלבד בכל פעם, ובהנחה של רציפות התהליך: חייל אחד משתחרר ואחר נחטף מיד במקומו. וכמובן מבלי להביא בחשבון פיגועים חדשים ואסירים חדשים שייכלאו בעקבותיהם.

זוהי מציאות חיינו המתהווה על-פי תג המחיר הארור הזה. לפחות עד שיהיה כאן סוג כלשהו של הסדר, ויתור הדדי, או לחילופין - הכרעה ברורה וחד-משמעית שתביא לכניעתו המוחלטת של אחד הצדדים... ואני מקווה שזה לא יהיה הצד שלי...