הסכם עקרונות ליבוא מי שתייה מטורקיה לישראל נחתם היום (ה', 4.3.04) במשרד החוץ בירושלים. על ההסכם חתמו מנכ"ל משרד החוץ הטורקי אור לזיאל, ומנכ"ל משרד החוץ, יואב בירן. יש לציין כי הממשלה החליטה על חתימת ההסכם למרות התנגדות משרד האוצר. גם בייגה שוחט, שכיהן בעבר כשר האוצר, מתנגד להסכם (ראו קישור).
על-פי ההסכם, תייבא ישראל 50 מיליון מטר מעוקב של מי שתייה מדי שנה. כמות המים שתיובא מטורקיה מהווה כ-3% ממי השתייה שצורכת ישראל. ישראל תייבא מטורקיה מיליארד מ"ק מים שפירים בהסכם אספקה ל-20 שנה.
המים ייובאו לישראל מהמפעל ליצוא מים שהקימו הטורקים בשפך נהר מנבגט בדרום טורקיה. מחיר המים ואופן ההובלה לישראל יקבעו במו"מ בין הצדדדים.
ההסכם מבוסס על הצהרה משותפת שפרסמו ראש הממשלה אריאל שרון ושר האנרגיה הטורקי באוקטובר 2002 לפיה תרכוש ישראל מים בטורקיה.
לאחרונה נשמעה ביקורת רבה על ההסכם, בטענה כי יבוא המים הוא יקר ואינו כדאי מבחינה כלכלית. זאת, בהשוואה להתפלת מי ים, שהיא חלופה זולה בהרבה.
היו"ר הקודם של חברת מקורות, אורי שגיא, אמר כי היבוא אינו כדאי מבחינה כלכלית, מכיוון שעלות היבוא גבוהה פי 2 מעלות התפלת מים.
יו"ר חברת מקורות, בוקי אורן, אמר היום בתגובה לביקורת כי למרות העלות הגבוהה של המים המיובאים - ההחלטות בעניין זה צריכות להתקבל תוך חשיבה ארוכת טווח.
"בשלוש השנים האחרונות ירדה כמות ניכרת של גשמים - שהעלתה את מפלס הכינרת. ואולם, לאנשים כאן יש זיכרון קצר: לפני פחות מעשור הכינרת היתה יבשה והיינו משוועים למים.
"אסור לנו לסמוך על כמות הגשמים הגבוהה שירדה השנה, מכיוון שלא כל שנה תהיה שנה גשומה. ניהול משק המים מחייב ראייה ארוכת טווח.
"אני משוכנע שאם עכשיו היתה להתקבל ההחלטה על הקמת המוביל הארצי - ההחלטה לא היתה מתקבלת בטענה שזה "לא כלכלי". עכשיו כולנו מבינים שלא היינו מסוגלים לתפקד ללא המוביל הארצי", הוא אומר.
במשרד התשתיות הלאומיות טוענים כי ההסכם עם טורקיה נחתם משיקולים אסטרטגיים של העמקת קשרי המסחר עם טורקיה ("המדינה המוסלמית הידידותית היחידה") - ולאו דווקא משיקולים כלכליים גרידא.
במשרד התשתיות מדברים על הידוק רכש הגומלין עם טורקיה: ישראל תייצא מוצרים ושירותים מתחום התעשיות הביטחוניות והטלקומוניקציה - ובתמורה תייבא מים. עם זאת, אומרים במשרד, כי הם רואים חשיבות רבה בהתפלת מי-ים.
