שלום של אין ברירה

אדוני יושב-ראש הכנסת,
אדוני ראש הממשלה,
גבירתי, ראש האופוזיציה,
אורחים יקרים,
כנסת נכבדה,

ברוך שובכם ובואכם לשלום למשכן הכנסת. אדוני, יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך על שהואלת להזמין אותי לפתוח את מושב החורף של הכנסת ה-18. תהא הברכה שורה במהלכיו.

חברי הכנסת,נפתח מושב זה באיחולי שנה טובה לכל בית ישראל, בתפילה לשלום ירושלים, בתקווה לשחרור גלעד שליט, ובברכה לעדה יונת עם קבלת פרס נובל.

מושב זה יצטרך לקבל בחורף הנוכחי הכרעות מרחיקות לכת. הוא נפתח כאשר מצבה של ישראל השתפר בתחומים רבים. למשל, ישראל יצאה, כמעט ראשונה וכמעט יחידה, ללא פצע עמוק, מהמשבר הכלכלי שפקד את עולמנו. ההנהגה הכלכלית נהגה בזהירות. ולמזלנו, ישראל הומה בכישרונות של רבים מאזרחיה. ונראה שהכלכלה שלנו נעה שוב למסלול המראה של צמיחה מחודשת.

ללא יוהרה, אומַר שהמדינה שלנו, הקטנה בשטח, זכתה בגדוּלה, הבאה מיכולות אנשיה. אוכלוסיית ישראל, היא פרומִיל אחד מאוכלוסיית העולם. ושלושה פרומִיל מהתוצר העולמי. ועם זאת, הדרך לפנינו ארוכה והמלאכה רבה.

חברי הכנסת, שני אתגרים עומדים בדרכנו לעתיד: הביטחון והחינוך.

אשר לביטחון - לדעתי, בנייתה של מדינת ישראל לא תושלם, כל עוד לא יושלם תהליך השלום. אני מודע לדיבורים בדבר היעדר פרטנר ערבי. ואכן אין לנו פרטנר לשלום מבחינה רגשית. השלום שיש לנו והשלום שיבוא, לא יהיה רומנטי. הוא לא יבוא מאהבה. הוא יבוא מכורח. מוטב לנו שלום כזה, מאשר תהליך שאין לו סוף. די לנו בתהליכים, הגיעה עת סיכומים.

בקרוב נציין מלאת 15 שנים להסכם השלום עם ירדן, וכן 32 שנים לביקורו ההיסטורי בישראל של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. אני יודע: השלום עם מצרים והשלום עם ירדן, אינם שלום של אהבה. אין אנו נופלים איש בזרועות רעהו. ואפילו נשמעת הסתה כנגדנו. לא כך חלמנו על שלום - אבל זה מה שיש. וזה אינו שונה מיחסים בין מדינות אחרות בעולם, שאינן מפגינות סימפטיה לשכנותיהן. אבל, כבר שלושים שנה במצרים, ולפחות 15 שנים בירדן, שאין מלחמות בינינו. האש שובתת. צה"ל פנוי למשימותיו האחרות. ובעיקר, אין שכול בעקבות המלחמות שאינן. אין מסגרות שחורות בעיתונים, אין דמעות.

רבותיי, כן, זה השלום. היינו רוצים יותר, אבל זו האלטרנטיבה הטובה ביותר לשפיכות דמים. הצלנו דורות של ישראלים, מצרים וירדנים, ומדינות ערביות אחרות נאלצו להשבית חרבם ולמנוע קרבנם. במצב הנוכחי, עלינו לבחור בין שתי אפשרויות. להיות לבד, בודדים בנשיאת האחריות לנעשה בשטחים. מול עוינות של הפלשתינים, ארצות ערב, וביקורת גוברת של מדינות רבות בעולם. ולהסתכן במדינה דו -לאומית דה פקטו. או להמשיך את המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית עד למציאתו של פתרון מתקבל על הדעת.

אומר לממשלה ולכנסת, כאן ועכשיו - אל תרפו מהמשא-ומתן, חפשו כל סדק, נסו כל אפשרות כדי לשים קץ ליותר ממאה שנות מדון ודמים. אני בטוח שהעם יהיה אתכם. ללא משא-ומתן יתגבר החמאס, והוא יארוב לפלשתינים, לירדנים, למצרִים. יערער את מצבם. יכה בהם. וינסה להרוס כל זיק תקווה לשלום באזורנו.

יש מלחמת אין ברירה, ויש שלום של אין ברירה. בעיני אפילו שלום של אין ברירה עדיף. מה גם שצומצם הפער בין העמדה הפלשתינית לבין עמדת ישראל. נאומו של ראש הממשלה בבר-אילן ושיפור המצב בשטחים, תרמו לכך.

חברי הכנסת, תרופת-הפלא שהמצאנו לכל חולי שלנו היא ההסברה. נדמה לנו שאם נסביר יבואו פתרונות על מקומם. אנחנו לא ננצח בהסברה. אנחנו ננצח במעשים. לדעתי, אם נתקדם לשלום ונעשה שלום עם הפלשתינים, ואם וכאשר יפתח משא-ומתן עם סוריה ולבנון, נעקור את התירוץ העיקרי לטירוף האירני - נגדנו וגם נגד רוב תושבי האזור.

אני סבור כי הפתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא כבר נחלת הרוב במדינת ישראל. לא ניתן לסגת ממנו, ואין כיום פתרון אלטרנטיבי טוב ממנו. אני פונה אליך, ראש הממשלה, ואני מפציר בכם, חברי הכנסת, שלמרות ההססנות הפלשתינית - לא להרפות את היוזמה הישראלית.

לקרוא לרשות הפלשתינית לכונן מדינה שאינה מאיימת לצידנו. ושלא נצטרך, אנחנו, גם לא הפלשתינים, לחיות בצל החמאס. אסור לנו לבזבז הזדמנות ולחזור על מה שקרה ב-16 השנים שחלפו, שבמהלכן ההסתה, האלימות, והאנטישמיות הרימו ראש. רצוי היה שהתרומה לשלום תהא סימטרית - שלנו ושל הערבים. אבל המצב אינו סימטרי. עלינו לוותר על שטחים, ועל הפלשתינים למנוע טרור. התהליך אינו סימטרי בפתיחה אבל יהיה סימטרי בנעילה - שלום לשני הצדדים. הפלשתינים יזכו בעצמאות וישראל - בביטחון שאינו תלוי במצבי-רוח, וגם בנירמול יחסיה עם רוב העולם הערבי.

החמאס משפשף ידיים. הוא רואה בדוח ועדת גולדסטון רוח גבית לו, כיוון שהוא חיפש "פושעי מלחמה" בקרב המתגוננים, והתעלם מהפשע האמיתי, פשע הטרור של היוזמים. בתוך 26 ההמלצות שהגישה הוועדה, אין אף המלצה אחת כיצד להילחם בטרור.

דוח גולדסטון אומר שלפלשתינים הזכות "להתנגד בכוח למניעת זכותם להגדרה עצמית". מה זה "להתנגד בכוח"? לירות על אזרחים? דוח חד-צדדי - לא יקבע את גורלנו.

אנו גאים בצה"ל. אנו גאים במפקדיו ובחייליו. צה"ל יזכה במשפט ההיסטורי של עמנו, עם שלא אחת ניסו להשמידו. לא שבדיה יכלה למנוע את הטרור. צה"ל מנע זאת.

לסיכום - יש לפעול בהקדם האפשרי למען חידוש המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית, ובסיוע אמריקני להגיע לשלום האפשרי.

חברי הכנסת, החינוך הוא האתגר האחר שלנו. והוא אינו נופל בחשיבותו מהשלום והביטחון.

אין לנו הון, אלא אך ורק הון אנושי. זה לא הון קיים שעובר בירושה, אלא הון שיש לייצרו כדי להורישו לְיֶלָדֵינוּ. רק חלוקה צודקת של ההון הזה תביא צדק ושוויון אמיתי לכל אזרחי ישראל. הענקת חינוך יסודי וגבוה חינם, לכל ילדי ישראל, תבטיח עתיד נכון למדינה. אין להשלים עם ירידת רמת הלימוד בתוכנו. ואסור להשלים עם עליית רמת הבורות. האלימות בקרב צעירים רבים היא מכת המדינה ויש להתייצב נגדה בעוז.

בתי הספר הם כּוּר ההיתוך של ישראל. הם הבסיס המשותף לחילונים ולדתיים. לעניים ולעשירים. למזרחיים ולאשכנזים. ליהודים, למוסלמים, לנוצרים, לבדואים, לדרוזים ולצ'רקסים החיים בארץ שלנו. אסור שהבסיס המשותף הזה יישמט מתחת רגלינו, והחינוך הממלכתי יתפרק לזרמים עצמאיים ולמסגרות פרטיות. אין סתירה בין דת לבין מדע. כבר הרמב"ם הוכיח שהוראת ההלכה והבנת המדע הם שילוב מנצח, אפילו גאוני.

אסור לנו להשלים עם בריחת מוחות מהמדינה. צריך ואפשר לגרום לעליית מוחות לישראל. אני מציין בהוקרה את מאמציו של משרד החינוך המתמודד ברצינות עם האתגר הזה.

וברשותכם הייתי מוסיף למאמץ זה מספר הצעות מעשיות, כי בכוונות טובות בלבד, לא ניתן לשפר את החינוך.

אני מציע שהחלק הארי מההכנסות הנובעות מצמיחת המשק וגילוי אוצרות טבע חדשים, כמו הגז, יוזרמו לחינוך ולמדע. למַדֵעַ את המדינה כולה, כדי לקדם את המשק היצרני ואת השירותים החיוניים. את החקלאות ואת התעשיה. ובראש ובראשונה את מערכת הביטחון, שיאפשרו את עלייתם מרמת בית ספר יסודי לרמת אוניברסיטה.

צה"ל עובר כבר עתה ממלחמת גייסות למלחמת מוחות. כיוון שכך, צריך, לדעתי, להעניק תואר אקדמאי לכל החיילות והחיילים של צה"ל. המעבר של צה"ל לרמה אקדמאית יעלה את הרמה המדעית של ישראל כולה. כך קרה גם עם ההיי-טק: הוא התחיל במערכת הביטחון והתפשט למדינה כולה. ישראל יכולה וצריכה להיות הראשונה בעולם שצבאה יתאמן וישכיל בעת ובעונה אחת.

בצה"ל, החייל לומד כיצד לעבוד, לנהל, לפקד, להילחם ולהיות אזרח במדים המגן על ארצו. הוא יוכל גם ללמוד ולהכין את המדינה לעתיד חדש. עלינו ליצור דגם חדש של צבא, המתאמן לקרב ולומד במחנות ובאולפנות של העם כולו. גם השירות הלאומי יכול להשתלב בתוכנית זו.

צה"ל מסוגל לחבר מחנה אימונים עם קמפוס אוניברסיטאי. ודבר זה איננו מעל יכולתה הכספית או האינטלקטואלית של ישראל. האוניברסיטאות צריכות להיות שוּתָפוֹת לשינוי הזה, שיאפשר להן לטפח יותר את המחקר ואת הפיתוח בתוכן, בצד ההוראה והחינוך.

לשם כך אני מציע, שפרט לתרומות הפרטיות, כל התרומות המאורגנות המגיעות מהעם היהודי למדינת ישראל, יופנו למחקר ולפיתוח באוניברסיטאות ובמכוני המחקר. הפוטנציאל המדעי של ישראל לא יסולא בפז. המדע והטכנולוגיה יהוו את הענף המרכזי בקיומה העתידי של ישראל. ארץ אינה צומחת, חוכמה צומחת. עם שיש לו מעט אדמה זקוק למדינה שיש בה הרבה מדע.

כבר היום, ישנן התחלות חשובות בישראל בחמש התעשיות המתחדשות בעולם - אנרגיה, מים, ביוטכנולוגיה, הוראה וביטחון פנים. אקח לדוגמה תעשיה אחת, העשויה להיות הגדולה ביותר בעתיד, שראשיתה במחקר תאי הגזע. אני יודע שתעלו חיוך על פניכם אם אספר היום שהעולם מחפש דרך לכינונה של תעשיה של חלקי חילוף לגוף, ותאי מוח לראש.

חברים יקרים, ישראל תופסת כבר היום, מקום מכובד במחקר זה. היא במקום השני לאחר ארצות הברית ולצידה של בריטניה הגדולה. ומתוך עשרים הפרסומים המדעיים החשובים של השנה שחלפה בתחום הזה - עשרה באו מישראל.

המדע הוא היום הכוח המוביל בעולמנו. החלומות הגדולים ביותר מחווירים לעומת חידושיו. המדע עולה על הדמיון. ומי כמונו, הישראלים, יודעים לשבור ולצלוח את גבולות הדמיון. "כל מעשה בני האדם בחלום יסודם" אמר הרצל. ובכל העולם יצא שמנו גם כחולמים וגם כמגשימי חלומות.

ולסיום - השקעה בחינוך וחתירה לשלום, אלו שתי המשימות שאם נשכיל להגשימן נהיה "אור לגויים", כחלומו של דוד בן-גוריון. אנו חייבים באמונה ובחזון. אמונה ביכולותינו, וחזון במעשינו. ויש ללוותם בשינויים המתבקשים - גם אם הם קשים, ובאמצעים הדרושים - גם אם אינם בשפע. עלינו להפנות פנינו לעתיד ולהזרים את עיקר משאבינו - לדור הצעיר.

חברי הכנסת, ההיסטוריה היא לפעמים כסוס דוהר. וכאשר הוא חולף ליד ביתך, מוטב לקפוץ מיד על אוּכָּפוֹ. כי הסוס עלול לדהור גם בלעדיך. והלוואי שמהבית הזה תצא הבשורה הגדולה. שנת עבודה פוריה לכם.