דביר, אל תעביר

לפני שלושה שבועות התקשרה אלי הבנקאית שלי מבנק מזרחי-טפחות עם שתי הצעות: לפתוח חשבון לבני בן ה-14 ולהעביר את החשבון שלי למזרחי live. קבענו פגישה בסניף והבנקאית הצליחה לשכנע אותי בשני הנושאים.

אלא שעד מהרה התברר, בניגוד לדברי הבנקאית, שלמעשה אין שום תועלת בפתיחת החשבון לבני. הוא לא יכול לקבל כרטיס אשראי, הוא לא יכול לקבל כרטיס כספומט. למעשה אפשר רק לפתוח על-שמו חשבון חיסכון. כך שזה ירד מעל הפרק.

נשאר נושא מזרחי live (סתם נקודה מעצבנת: עברית כבר לא מספיק טובה?). היה לי ברור מה הם היתרונות מבחינת הבנק: הלקוחות הקטנים, משקי הבית שאין מהם יותר מדי הכנסות, יעברו למערכת מרכזית וישחררו את הבנקאים לטיפול בלקוחות הכבדים. לעומת זאת, לא היה לי כל-כך ברור מה הם היתרונות מבחינתי; למשל: אין הנחה כלשהי בעמלות, למרות שעלויות התפעול של הבנק נמוכות יותר. אבל נאמר לי שזו בנקאות מודרנית יותר, נגישה יותר, הכל יגיע אלי הביתה, אז הסכמתי.

אני מודה: טעיתי. הטעות התבררה לי די מהר. הסתבר שצריך להחליף לא רק את כרטיסי האשראי ואת פנקסי הצ'קים, אלא גם את מספר החשבון. המשמעות היא כמו לעבור בנק - וזה, כידוע, לא הדבר הכי נוח בעולם. נכון, הבטיחו לי שיעשו הכל בשבילי, אבל בפעם האחרונה שהחלפתי כרטיס אשראי (בתוך אותה חברה) - המעבר המעשי לקח חודשים ויש תשלומים שעד היום נגבים מהכרטיס הישן.

שלושה ימים אחרי הפגישה עם הבנקאית, התקשר מישהו ואמר שהוא מדבר ממזרחי live כדי לתאם את המעבר. מאחר שהייתי צרוד מאוד, ביקשתי ממנו להתקשר למחרת. הוא אמר שאין בעיה. ודאי שאין; הוא לא התקשר עד היום. אחרי כמה ימים קיבלתי הודעה בדואר, לפיה הבנקאי שלי הוא בכלל בנקאית ואני כנראה אמור להתקשר אליה.

אם זה לא הספיק, אחרי כמה ימים הגיעה הביתה עוד מעטפה, הפעם עבור אשתי [ראה תמונה מטה]. בתוכה מצאנו את המספר הסודי של כרטיס הכספומט החדש שלה. כן, בדואר רגיל, בתיבת הדואר, בלי אישור מסירה ובלי חתימה ובלי בקרה. הדבר שהוא אולי הרגיש ביותר בבנקאות - כמעט חשוף לעיני כל.

חוץ מזה, את החומר מהבנק לא קיבלנו עד עצם היום הזה. כרטיסי האשראי החדשים, פנקסי הצ'קים ומי יודע מה עוד - הם תקועים עדיין בחברת אביב-שיגור. החברה לא הצליחה משום מה לתפוס אותנו בטלפון, והגדילה לעשות כאשר הותירה לי פעם הודעה במשיבון לפיה אני הוא שצריך להתקשר אליה. התקשרתי. המענה הקולי היה כל-כך ארוך ומסובך, ובסופו כמובן שמעתי ש"נציגינו מטפלים בפניות קודמות", עד שהתייאשתי.

לפני שבועיים הודעתי לבנקאית שאני מתחרט ורוצה להישאר בסניף שלי. היא אמרה שזה יסודר מיד. זה באמת לא צריך לקחת יותר מעשר דקות. אבל מאז אני מחכה. כרגע אני לא יכול להפקיד צ'קים, כי כרטיס הכספומט מזהה אותי כבעל חשבון במזרחי live - אותו אני כאמור לא רוצה. אני גם לא יכול לבדוק את מצב החשבון באינטרנט, כי לדעת הבנק החשבון אינו פעיל, אין בו תנועות והיתרה היא אפס. במצב הזה, אני יכול רק לקוות שהכל בסדר, שאיש לא מועל בכספי, שהמשכורת הגיעה למקום הנכון, שהחיובים יורדים כסדרם ושהצ'קים שלי לא יחזרו.

ביום חמישי שעבר דיברתי עם דובר בנק מזרחי-טפחות. סיפרתי לו את כל המעשה. אנחנו מכירים כמה וכמה שנים, ואני חייב לומר שתגובתו הדהימה אותי: חטפתי שטיפה ארוכה על כך שלא חשבתי על הכל מראש, שלא הבאתי בחשבון שכמובן יהיו בעיות ושלא גיבשתי דעה נחרצת מיד כאשר המעבר הוצע לי. מאוחר יותר קיבלתי ממנו מסרון, לפיו הנושא בטיפול. היח"צן החיצוני של מזרחי-טפחות, המטפל ספציפית בתוכנית ה-live, הבטיח לי באותו יום שיבדוק. גם לתוצאות הבדיקה הזו אני עדיין ממתין.

בקיצור: למי שהקמפיין הנוכחי של מזרחי-טפחות "ישראל מתגייסת להעביר את דביר" עושה חשק לעבור לשם - שיחשוב שוב. אם אלו הצרות שעושים ללקוחות קיימים, עד כמה יכול המעבר להיות חלק ללקוחות חדשים? אם אלו הם החובבנות וחוסר האחריות וחוסר האכפתיות כלפי לקוחות הבנק, מה יקבלו מי שאינם לקוחותיו?