עם כניסתו של
יעקב נאמן העתירו עליו שבחים רבים. אומנם ידועה הייתה עמדתו הביקורתית של השר כלפי פרקליטות המדינה שתפרה לו, לטענתו, תיק פלילי על-מנת להרחיקו מהתפקיד בפעם הקודמת, אך לעומת מגמותיו המוצהרות של השר פרידמן נאמן נראה ממש כמינוי רצוי. "נאמן יחזיר את האמון" זעקה הכותרת הראשית בביטאון "עורך הדין" מיולי 2009 שלוותה בראיון מקיף ומחניף. בעיקר נשמעו שבחים על סגנונו המנומס והבלתי מתלהם לעומת סגנונו "הנורא" של פרופ' פרידמן.
מי שמצוי קצת יותר במערכת היחסים הסבוכה שבין הממשלה למוסד היועץ המשפטי לממשלה ידע שהטענות על סגנון אינן אלא אחיזת עיניים. האוליגרכיה המשפטית לא תסבול שום איום על סמכויותיה ופיצול תפקיד היועץ המשפטי מהווה להשקפתה איום כזה, גם בכך שהוא מאפשר חשיבה מחדש על מבנה מערכת המשפט ודרכי המינוי בה, חשיבה שהתגלמה במספר תזכירי הצעות חוק שעובדו בתקופת השר פרידמן. רפורמות כאלו הן סופה של הציוויליזציה המוכרת לנו ופתח לגלישה אל עידן חשוך ומאיים.
משבחר נאמן לפעול להגשמת הרפורמה במוסד היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה נשכחו חיש קל גינוני הנימוס הרשמיים. מכתבו של פרקליט המדינה היה כמובן הפרה בוטה של כללי ההתנהגות המקובלים ומכך ניתן להתעלם. מיד ניתן האות למתקפה כללית וכמובן, המוביל הוא עיתון הארץ, ביטאונה של האוליגרכיה המשפטית.
"בחייו הפרטיים עו"ד יעקב נאמן הוא משפטן נעים הליכות, לפי הגינונים המקובלים של 'עמיתי המלומד'. אך ברגע שלקוחו לשעבר בנימין נתניהו מגייס אותו לתפקיד שר המשפטים, הוא הופך למתעמת לוחמני עם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה". כך מאמר המערכת של הארץ מ-5.11.09 . אם לא די בכך, מוסיף הארץ ומשתלח בסגנונו של השר נאמן שעד כה זכה דווקא לשבחים רבים:
"משונה שזה סגנונו של מי שמעולם לא נבחר לכנסת, אלא קיבל את מינויו בממשלה בחסד ראש מפלגה החשוד בפלילים, כאילו היה פקיד של אביגדור ליברמן".
זו רק תחילת הדרך, בהמשכה, אם יתעקש השר נאמן על הגשת הצעת חוק לאישור הממשלה ההתקפות עליו יחריפו, ויש לצפות גם כי יינקטו פעולות מעבר לכך. אם אכן המערכת המשפטית סבורה שבאמצעות לחץ על השר ליברמן היא יכולה ללחוץ על "הפקיד שלו" - נאמן - הרי שאנו צפויים ממש בקרוב להאצה של ההליכים המשפטיים נגד השר ליברמן.
ברשימה קודמת הערכתי כי הסיכוי להגשמת הרפורמה במוסד היועץ המשפטי קלוש, וכי בכוחה של האוליגרכיה המשפטית לסכל מהלך זה. הערכה זו לא השתנתה ויש מי שילמדו שוב את השיעור בדרך הקשה. כבר כעת התגייסו שופטי בית המשפט העליון, שכיהנו כיועצים משפטיים, השופטים בדימוס שמגר, ברק וזמיר למערכה. הפנייה המקובלת לקבל חוות-דעתם של אישים אלו על סמכויות היועץ המשפטי לממשלה משולה לפנייה למלכים לואי ה-14, ה-15 וה-16 בשאלה האם למלכים עומדת זכות אלוהית לשלטון - התשובה שתתקבל צפויה.
לעו"ד יהושע רזניק, שכיהן שנים רבות כמשנה לפרקליט המדינה, היו השבוע כמה הערות מאלפות בראיון עם ירון דקל בתכונית "הכל דיבורים". הוא אבחן נכון כי מדובר בעצם במאבק על אחוזות שלטוניות וציין, ובצדק, כי בישראל מעולם לא נתקלת כוונה לרפורמה כלשהי בהתנגדות קולנית ובוטה כמו במערכת המשפט - כאשר הרפורמה אינה זו המוצעת על-ידי האוליגרכיה המשפטית.
ניתן לסכם כי השאלה הסגנונית מעולם לא הייתה השאלה החשובה. האליטה המשפטית תסכל כל רפורמה מתוכננת אם תחשוב שזו פוגעת במעמדה. לשם כך היא לא תהסס להוציא כתבי חרם ונידוי נגד "הפוגעים בשלטון החוק" משל היה מונח זה נתון לפרשנותם הבלעדית. היא גם תהסס לנקוט בצעדים חריפים הרבה יותר על-מנת לשמר את מעמדה. קבוצת עילית זו מזהה את השמירה על מעמדה עם קיום עקרי דת שלטון החוק ומי שאינו מסכים איתה ומציית לה, הרי שהוא בגדר כופר בעיקר. כל עוד לא תיעקר משורש היוהרה המוסדית הזאת, שיש לה מאפיינים דתיים ברורים, לא ניתן יהיה לקיים דיון ענייני בכל נושא הנוגע למערכת המשפט.
זו הבעיה האמיתית - ניתן וצריך היה לקיים דיאלוג רציני ביחס לרפורמות רצויות, הן במעמדו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה והן בשורה של נושאים נוספים. המציאות מלמדת שדיאלוג כזה הוא בלתי אפשרי. בסופו של יום יתנהל מאבק כוחני ברוטאלי והאליטה המשפטית הוכיחה בעבר לא אחת כי לנהל מלחמה היא יודעת.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
