מזה עשור חוגגת בישראל השחיתות והיא גם מהגבוהות בעולם. מי שמטיל בכך ספק - באים נתוני מדד השחיתות העולמי לאשש זאת שחור על גבי לבן.
מאז שנת 2000 אפילו נתפסת ישראל כמדינה מסוכנת. כזאת שהיא בעלת שלטון מעורער, עם רמת-אחריות-שלטונית בשפל המדרגה. דירוגה באכיפת חוקים, בהשוואה למדינות מפותחות, שואף לאפס. גם תהליך קבלת ההחלטות השלטוניות לא תמיד מצביע על ניהול תקין. עם זאת יש משום נחמה פורתא - אולי נחמת-עניים - בשיפור המזערי והלא-משמעותי בדירוג ישראל במדד השחיתות: לעומת השנה החולפת היא התקדמה בשלב אחד.
השחיתות השלטונית מתאפיינת אצלנו בניצולו לרעה של התפקיד הציבורי, שבו נושאים נבחרי העם - ניצול שמגמתו אחת בלבד: הפקת רווח אישי. בשחיתות הזו, שכבר הגיעה לממדים מפלצתיים, נגועים כל גווני הקשת של השירות הציבורי: החל בפקידות הבכירה, דרך שרים, ועד לראש הממשלה והנשיא.
תיאום להפליא מסתבר שממצאי הדירוג תואמים להפליא את ממצאי סקר ברומטר השחיתות העולמי, שפורסם לפני מחצית השנה, ושעל-פיו ציין הרוב המכריע של הנשאלים כי הממשלה בישראל אינה עושה די כדי להילחם בשחיתות וכי הכנסת, כמו גם עובדי השירות הציבורי, הם, למעשה, הגופים המושחתים ביותר.
קולר האשמה הרובץ על כתפיהם של ראשי השלטון בארץ הוא כבד מנשוא. שני שרים לשעבר - שר האוצר,
אברהם הירשזון, ושר הפנים,
שלמה בניזרי - כבר יושבים מאחורי סורג ובריח. לעומתם יש אחרים שכפסע בינם לבין הכלא: החל בשופט המחוזי בדימוס,
דן כהן, שהוסגר לישראל מפרו על קבלת שוחד; דרך שר החוץ,
אביגדור ליברמן, הצפוי לעמוד לדין על עבירות שוחד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת-הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הקמת חברות-קש ושיבוש הליכי משפט; דרך ראש הממשלה בדימוס,
אהוד אולמרט, שנגדו תלוי כתב-אישום בפרשיות ראשונטורס, מעטפות המזומנים ומרכז ההשקעות; ועד לאחרון-אחרון-לא-חביב - הנשיא לשעבר,
משה קצב, שמשפטו תלוי ועומד בפרשיות-מין.
מדד השחיתות בעיניו של הציבור הישראלי תופס שר החוץ, אביגדור ליברמן, את המקום הראשון והלא-מכובד ב
מדד האישים המושחתים, כפי שהוצג בכנס-שדרות. אחריו ניצב שר הפנים,
אלי ישי. המקום השלישי במדד הזה שמור לשר התחבורה, ישראל כ"ץ; המקום הרביעי - לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט; ואילו החמישי - לשר הביטחון,
אהוד ברק.
אל מול חבורה שכזאת ודומיה ניצבים, כסלע איתן, שלושה שומרי-סף: היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה ובית המשפט העליון. לדאבון הלב ניצבת כנגדה סוללה לוחמת של פוליטיקאים, שתחילתה בתקופתו של אהוד אולמרט והמשכה בימיו הנוכחיים של בנימין נתניהו. על הסוללה הזו ניסו לנצח ביד רמה - לפי שעה ללא הצלחה - שני שרי-משפטים:
דניאל פרידמן, לשעבר, ועושה-דברו בהווה,
יעקב נאמן: בעוד הראשון ביקש לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון - השתדל האחרון לפצל את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. בינתיים, מכל מקום, ניצלו אושיות הרשות השופטת שלנו מ
פגיעה רעה מאוד.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
