את מי אנו מכחדים

את תופעת אובמה, אשר יש ספק רב באשר לטוהר מניעיו בבואו ל"השלים" עם עולם האיסלאם, יש לראות בפרספקטיבה כוללת יותר. אובמה ייכשל בסופו של יום באשר הצד השני אינו מעוניין בהסדרת היחסים. העולם האיסלאמי, ממש כפי השורר באזורנו, נושא פניו לעושרו של המערב וגם זאת בנוסח "מהר שלל חש בז".

סכנתה של דרך אובמה לישראל היא בקוצר ראותו. כפי שבינינו ישנם אלו אשר בקוצר ראותם הביאו עלינו אסונות בלתי הפיכים כגון הסכם אוסלו, ומלחמות לבנון השנייה, האינתיפאדה השנייה, חמאסטן ועופרת יצוקה, כך גם דרישותיו של אובמה הינן קצרות-ראות. טחו עיניו מראות, אם במזיד ואם מאווילות, כי אין לפלשתינים כל כוונת אמת להגיע למצב של שלום-אמת עם ישראל. אפשר כי הדבר אינו מענינו כל עוד מטרותיו הגלובליות כנשיא ארה"ב יושגו ולעזאזל עם ישראל והיהודים בירכתי המזרח התיכון. יותר ויותר מסתמן כי ביום שישראל תפסיק להיחשב כנכס אסטרטגי לאובמה וחבר מרעיו, זה היום בו ייצא הממשל בגלוי ובנחרצות כנגד קיום ישראל.

כוונתם של הפלשתינים היא לכופף את ידה של ישראל יותר ויותר בעזרת שליחה, הוא אובמה האמריקני (אשר כאמור מניעיו שנויים במחלוקת עמוקה), על-מנת לסחוט מישראל ויתורים ההולכים וגדלים בעוד שהם עצמם אינם מוותרים ולו כזית. האם מישהו משלה עצמו כי הפלשתינים יוותרו על "זכות השיבה"? למצער, לא במשך ימי חיינו. האם קיים איזשהו "מנהיג" פלשתיני שיהיה מוכן לחתום על ויתור ל"זכות השיבה" בלא "אם ואבל" ובלא שיירצח זמן קצר לאחר מכן?

האם קיים כיום ובעתיד הנראה לעין מנהיג פלשתיני או ערבי שיכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי? והרי הכרה כזו פירושה ויתור על חלום נפנוף היהוד לים וביזת רכושם. וכך, היכן הוא אותו מנהיג שיסכים לכך בימינו? האמור כאן טוב גם לנושא פירוז המדינה הפלשתינית מכל כוח צבאי התקפי. האם מישהו משלה עצמו כי ללא קשר לאמור בכל הסכם שהוא, ייבנה כוח צבאי התקפי פלשתיני כנגד ישראל בתוך שנים ספורות, וכל יפי הנפש האירופים יהיו הראשונים בתור למכור להם מרכולתם הנפיצה?

האם מישהו משלה עצמו כי באם תותקף ישראל על-ידי צבר מדינות ערב יחדיו עם ארגוני הטרור יבוא מישהו לעזרתנו? האם מישהו ישלח חייליו להילחם עבורנו? גם לא ארצות הברית, ואנו אף איננו רוצים בכך.

האם קיים כוח או אמצעי בעולם אשר יכול להבטיח לנו כי הסכם שלום עם העולם הערבי והפלשתינים יכובד? מה או מי ימנע את אותם חותמי "השלום" הערבים להפר חתימתם עוד בטרם יבשה הדיו על מסמכי החתימה?

האם קיים גורם כלשהו ברשות הפלשתינית ובעולם הערבי אשר יוותר על ירושלים וריבונות איסלאמית על הר הבית וירושלים המזרחית? אנו לא נוותר והם לא יוותרו. או שמא, לאור התנהלותנו המוזרה בעשורים האחרונים אנו כן נוותר? כבר איננו יכולים לסמוך בכך על מנהיגינו תקופי תסמונת הוותרנות האקוטית.

מתגנב חשש כבד ללב כי איננו כה נחרצים ואמיצים בדעתנו. נראה כי אנו הולכים ומוותרים בעודנו עוברים כל קו אדום מהעבר אשר הופך לאיטו ל"קו ורוד" ולאחריו ל"קו פורח". אנו נסוגים מעמדותינו וחוזרים ונסוגים. הערבים חוזים בכך ומפנימים. לגבי דידם, מדיניותם הגורסת אפס ויתורים משתלמת היטב.

ראו את סוריה. מדינה זו שלטה בגולן אך תשע-עשרה שנים. לאחריהן היא תקפה את ישראל בכוונה לכבוש את צפון מדינתנו. מאז ועד היום אנו מבקשים סליחה מהתוקפנים ומכל העולם כי ניצחנו. כבר 42 שנים אנו על ברכינו מתחננים למחילה מכל מי שמוכן להאזין על כי ניצחנו את התוקפן הסורי.

וכעת, לא קם מנהיג ישראלי (עדיין), אשר בריש גלי הכריז כי נהיה מוכנים להעניק לסוריה, להעניק - לא לקבל, שלום אמת והתנאי שלנו לכך הוא כי הגולן יישאר בריבונות ישראלית. באם נעז לוותר על שעל מרמת הגולן נשדר לכל העולם הערבי ואחותו כי אנו ברי התקפלות, הרי לטעמם היהוד היו תמיד רכיכות ודבר לא נגרע מהם מאז. אנו נעניק עידוד עצום לכל "הממהר ושולל חש בז" ליישם את מאווייו ולתקוף את ישראל. אנו נשדר כי התוקפנות משתלמת, אנו במו ידינו נזמין את אויבינו לתוקפנו. האין זאת אכן מה שעשינו כאשר הבאנו את "האיש עם השערות על הפנים" וחבר מרעיו מטוניס? גם ברחנו בבהלה מלבנון? האם לא הבאנו בכך את האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה על ראשינו?

האם בנטשנו את גוש קטיף לא הזמנו על ראשינו את גשם הקסאמים משך שנים ארוכות אשר עצירתם (החלקית ובעירבון מוגבל) התאפשרה אך במבצע עופרת יצוקה? האם לא למדנו עדיין כי נסיגות שלא בהסכם, נסיגות מטופשות, קצרות-ראות וטווח, ללא ערבויות מבוטנות בסלע, מביאות על ראשינו אך מלחמות נוספות עם יגון ודאבה?

מי ימנע את בשאר אסד, אשר אווילינו מכנים אותו "אפוי למחצה" בעוד הינו "אפוי בריבוע", המעביר לנו בית ספר בפוליטיקה ועורמה מזרח-תיכונית מדי יום ביומו, לבטל באחת כל הסכם עמו. אנו נדרשים לשלם בשטח, ביתרון אסטרטגי אשר אך משהוחזר לסורים, לעולם לא יושב לידינו אלא תוך מלחמה, שלא להזכיר כי סוריה תייבש לנו את הכינרת בהרף עין, תוך שתיקח הגליל בן ערובה. מאידך-גיסא, סוריה לשיטתה נדרשת לשלם לנו בתמורה במילים פורחות באוויר. האם מישהו מאמין כי סוריה תוותר על בריתה האסטרטגית עם אירן בעבור ישראל? ואפילו אם תחתום על הסכם שלום המחייב זאת, האם ישנו אוויל אחד בינינו המאמין כי לא תחדש יחסיה עם אירן מיד ביום שלמחרת? וכי מה שוויים של "ניתוק יחסי סוריה עם החיזבאללה"? הרי אותו כבר חימשה עד מעל לאוזניו. מבחינתנו, הסוס כבר ברח מהאורווה, עם או בלי סוריה (ובוודאי עם תמיכה אירנית), מסוגלים הם להמטיר עשרות אלפי רקטות על ישראל.

ובאם כך, את מי אנו מכחדים, את מי אנו משלים? את עצמנו בלבד אנו מסובבים בכחש. אנו הם ההוזים והחולמים אשר איננו טובים מההוזים והחולמים האיסלאמיסטים השטופים בחלומות תהילה, מוות ובתולות. חלומותיהם שלהם צבועים בדם אדם אשר אפשר שיתגשמו, וחלומותינו שלנו צבועים בנירוונה עולמית אוניברסלית אשר לעולם לא תתגשם.

אין באמור לעיל לסגור את השער לאפשרות השגת שלום עם אויבינו דרך חתירה למשא-ומתן עמם. אך בהחלט יש בכוונתנו לומר: חידלו מהזיות, חידלו מחלומות שווא, חידלו מחלומות "שלום אכזב", חידלו ממחולותיכם סביב עגל הזהב מעוור העיניים והחושים, שימרו אלו לאחר שנשיג שלום אמת עם אויבינו, אם וכאשר.