בישראל יש ארגונים שונים המתיימרים להילחם למען זכויות האדם והאזרח. בחינה של פעילותם מעבר לכותרת היפה והיומרנית חושפת את מהותם:
הם מוכנים להילחם למען זכויות האדם והאזרח, ובלבד שאיננו יהודי. כאשר מדובר בזכויות יהודים, דגלם מתקפל ונסוג, והזכויות ניתנות לרמיסה למען אינטרסים שונים כמו "שלום", חיזוק האויב, או ריצוי מקורות מימון זרים הבוחשים בנעשה בישראל במטרה לפוררה. למרבה הצער, אותם ארגונים הנושאים לשווא את דגל זכויות האדם והאזרח - וה"שלום" - מקבלים חשיפה מוגזמת באמצעי השידור ה"ממלכתיים" בישראל, כאילו היו דברי אלוהים חיים.
ואכן, על-רקע הספר הלבן של צמד המקפיאים בנימין ברק ואהוד נתניהו, אותם גופים המדברים גבוהה-גבוהה על זכויות האדם נאלמו דום. לפתע, שקט תקשורתי, ואיש אינו מוטרד מן הפגיעה הגזענית בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו ובזכויות הקניין של בני-אדם, סליחה, של יהודים. כאשר מדובר ביהודים ניתן לבטל מעכשיו לעכשיו אישורי בנייה חוקיים, להפסיק לאלתר בנייה הנמצאת בעיצומה, להשאיר ללא קורת גג אנשים שהתעתדו לבנות את ביתם ונטלו על עצמם התחייבויות כבדות ויקרות, להפר חוזים בין רוכשי דירות לבין קבלנים, לאסור הקמתם של מתקני תשתית החיוניים לאיכות הסביבה, ועוד.
יתר על כן, ה"עליהום" על היהודים מקבל רוח גבית מאמצעי התקשורת ה"ממלכתיים" והאחרים, המוטרדים מכל עץ זית שאולי נפגע על-ידי יהודי, אבל כלל אינם מדווחים על עצי זית שנכרתו על-ידי ערבים. אותם כלי תקשורת מנסים ליצור חיץ בין מדינת ישראל לבין "מדינת יש"ע היוצאת לקרב", או ליצור עוינות בין "מדינת יש"ע" לבין "מדינת תל אביב" ולהציג כאילו שלוש מאות אלף "המתנחלים פורעי החוק" הם אויביהם של שבעה מיליון ישראלים אחרים, טובים.
ראשית, יש לציין שמעבר ל"קו הירוק" חיים קרוב לשש מאות אלף יהודים. הן גם היהודים בשכונותיה הגדולות של ירושלים מיועדים להקפאה, כדי לרצות את ברק חוסיין אובמה, הלהוט לחזק את אבו-מאזן הסחטן ולהעניק לו מדינה על מגש הכסף של רמיסת זכויות היהודים בלב ארצם. שנית, יש לזכור שהבחירות שנערכו השנה בישראל הצביעו על כך שרוב אזרחי ישראל, כלומר גם הרוב בתל אביב ובמישור החוף, מאס במדיניות הייבוש, הגירוש וההקפאה של ראשי הממשלה רבין, שרון ונתניהו, שפעלו כל אחד בתקופתו ובסגנונו כדי להגשים את הזיות "השלום" של פרס ומרעיו.
לו היו ידיה של ממשלת ההקפאה נקיות ולו השוויון בין בני אדם היה נר לרגליה, הרי שמי שאסר על קביעת עובדות בשטח על-ידי יהודים היה מונע גם קביעת עובדות בשטח על-ידי ערבים. אבל, במקביל להקפאת היהודים ניתן היתר לבנייתה של עיר ערבית חדשה, בעידודה של הקרן הקיימת לישמעאל ובניגוד לייעודה. מכאן שאין מדובר במניעת עובדות קודם למשא-ומתן, אלא בחיזוק האויב לקראת המשא-ומתן.
לו היו ידיה של ממשלת ההקפאה נקיות ולו אכיפת שלטון החוק הייתה בראש מעייניה, הרי שבמקום לעסוק בגזרות על בנייה יהודית חוקית הייתה מטפלת בבנייה יהודית וערבית בלתי-חוקית, משני צדי "הקו הירוק": בגליל, בשומרון, ביהודה, בנגב, וגם אצל הבונים על גבעות הכורכר לאורך מישור החוף ועל קו המים. אבל, כשמדברים גבוהה-גבוהה על שלטון החוק, אך מיישמים אותו לצרכים שאין להם קשר עם שלטון החוק ועם זכויות האדם (ריצוי ברק חוסיין אובמה, תחזוקת ברק והמפלגה האבודה, או חיזוק אבו-מאזן ומחבליו "הטובים"), אין פלא שהתגובה היא תסיסה ומרי הולכים וגוברים.
לו היו ידיה של ממשלת ההקפאה נקיות היא הייתה זוכה להערכה. אבל, כאשר היא רומסת ברגל גסה את זכויות האדם של יהודים בגלל יהדותם, אין היא ראויה לכבוד. מדובר באי-כבוד, כשם נכדו של עלי הכהן: "ותקרא לנער אי-כבוד לאמור גלה כבוד מישראל" (שמואל א', ד', כ"א). גם אז גלה הכבוד בגלל התבוסה מול האויב הפלישתי.
הכובש הבריטי פרסם ספר לבן במטרה להצר את זכויותיהם של היהודים בארץ ישראל ולהגביל עליית יהודים ארצה, והכל במטרה לפייס את הערבים. ישראל איננה הצד הכובש בארץ ישראל. אם תפעל ממשלת ישראל ברוח הספר הלבן, סופה שתגביל עליית יהודים ארצה כדי לרצות את הכובש הערבי. האם גם הגבלה עצמית כזאת יהיה מוכן נתניהו לקחת על עצמו ולדרוש לכבדה כהחלטה דמוקרטית וחוקית? אולי זהו המבחן שיש להציב מול עיניהם של הנושאים את שם הדמוקרטיה לשווא.
ראש הממשלה מבקש שיכבדו את צווי ההקפאה. כיבוד בעברית יש לו יותר ממשמעות אחת. יש כיבוד במובן ציות, ולכך מתכוון נתניהו. אבל כיבוד הוא גם מתן כבוד, והספר הלבן שגזר על אזרחי ישראל אינו ראוי לכבוד. מדובר באי-כבוד.
