|
מתוך תחושת ה"אחרות" צמחה כתיבתו - אשר חובקה על ידי הקונצנזוס הישראלי
|
|
|
|
|
|
|
|
כל החיים של קישון סגורים להם בחדר אחד קטן (חדר עבודתו הישן) בבית הישן והחביב בצפון תל אביב בקומה העליונה, ואני חייב לציין שלשמור על חדר כזה, כפי שהוא, לא משימה פשוטה. פשוט לא האמנתי למראה מדהים שכזה, היסטוריה בהתגלמותה (ספרים, חוברות, מודעות, כתבים, סרטים וכד'). | |
|
|
|
|
ההיסטוריה של העם היהודי במדינתו רצופה הומורסקות בידוריות, דברי טעם ולפעמים אף ביטויים לא שגרתיים על העולם שבחוץ אשר יצאו מפיו של אפרים קישון. קישון ביטא במשך השנים את כל מה שאנחנו לא היינו מסוגלים לעלות על דל שפתותינו, ובעצם נתן תמיד "מכה מתחת לחגורה" לשלטון ולכל דבר שהיה נראה לו לא שגרתי ונכון.
הזדמן לי לבקר, כך באחד הימים, בביתו הפרטי של קישון המנוח. התקבלתי על-ידי רפי, בנו, שם נכנסתי ל"מוזיאון אפרים קישון" באופן ריאליסטי למדי. כל החיים של קישון סגורים להם בחדר אחד קטן (חדר עבודתו הישן) בבית הישן והחביב בצפון תל אביב בקומה העליונה, ואני חייב לציין שלשמור על חדר כזה, כפי שהוא, לא משימה פשוטה. פשוט לא האמנתי למראה מדהים שכזה, היסטוריה בהתגלמותה (ספרים, חוברות, מודעות, כתבים, סרטים וכד'). זה אולי נותן הרגשה כאילו שחזיתי באופן לא מציאותי בארמון מלכותי או קיסרי, אך מצאתי את עצמי חש תחושות אלו דווקא בחדר צנוע של איש צנוע, ה-סופר אפרים קישון, ובמכוון אני מדגיש את מקצועו, כי כאשר קישון נשאל פעם בתוכנית הרדיו המפורסמת של יענקלה אגמון "שאלות אישיות": "מה המקצוע שלך?" ענה באופן ישיר וגלוי - "אני סופר". כסופר, ידע להגדיר ולהבדיל מושגים כגון 'סאטירה', 'הומור' ו-'ספרות עברית' מנקודת מבטו הייחודית. ואף ידע, יותר מזה, לבקר אמנים שלטענתו לא הבינו את פשר עבודתם, וכך אמר: "הם לא מבינים את עבודתם שיש לה השלכות גם על חיי היום-יום".
קישון סיפר תמיד על כתיבתו, שלדבריו הוא ראה אותה כ"שליחות" ועל תחושת אחריות אמיתית שהוא חש עם פרסום כתביו שהם בראש ובראשונה - חיפוש אחר האמת וחשיפת צביעות ואפס סובלנות כלפי השחיתות על כל רבדיה.
תחושתי שבמרחק של הזמן מלכתו ועד היום, עדיין לא הפנימו את השליחות והמסר הכה חשובים שהעביר לחברה בישראל, כאשר הוא התווה דרך בתחומים שנגע. הוא עיצב את פני החברה בשנותיה הראשונות של המדינה (אחריו באו כבר: חיים חפר, דן בן-אמוץ, חנוך לוין בהמשך וכד'), היה מעצב שפה - עיצב שפה עברית חדשה, אותה שפה שאמורה להיות מכונה כ-"שפת ההומורסקה" על צורתה המיוחדת- כך קישון היה בטח מגדיר אותה לדעתי.
נראה היה, דרך הרצון והצורך להגדיר את החברה הישראלית, שלמעשה קישון ניסה להגדיר את עצמו, מחד, כישראלי לכל דבר, אך מאידך- מעצם היות מקום הולדתו הונגריה, שם הוגדר כיהודי וכך תמיד חש יהודי כאשר בישראל הוא זוהה כהונגרי לכל דבר ועניין. לדעתי לקישון התאימה סיטואציית הפיצול, זאת לאור העובדה שרצה להישאר בתווך, לא פה ולא שם, כך יכול היה להבדיל את עצמו מה"אחר" ולנתח ולהסיק מסקנות על פני החברה שלנו.
קישון היה איש צבעוני ומיוחד שבאמצעות דמויות שהמציא כ: סאלח שבתי, ארבינקא, דלוניקר הבירוקרט ואחרים שיקף לחברה הישראלית את פניה לאורך השנים, תוך שמירת זהותו - במבטא הונגרי "מעוקצן", כמו שרק הוא ידע לעשות. דווקא הוא ההונגרי שכל כך שונה מהדמויות שהציג ושיקף בחברה, כן - הוא זה שהציג את הדמויות שהיו אנטיתזה למה שהוא ייצג דרך התנהלותו ותרבותו שהביא עמו מאירופה של הימים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
אני רוצה להאמין שהחברה שלנו גם היום יודעת לרכוש לקישון את הכבוד הראוי לו מעצם היותו מעצב בחברה הישראלית, ובתוך הכרת הכבוד הראויה לו יש מקום להנצחתו בדרך זו או אחרת לשימור העשייה החשובה של האיש לטובת החברה הישראלית ולהעברתה לדורות הבאים.
אפרים קישון חסר כל כך היום לחברה ולתרבות, אולם אפשר לומר בגאווה גדולה: קישון, אתה בהחלט ישראלי!