תחשבו מהראש לא מהבטן. האומנם?

התסמונות היפראקטיביות ואוטיזם מאופיינות בתופעות זהות לאלו שנגרמו מסמים מדכאים. רמת הפעלתנות שמאפיינת תסמונות אלו גבוהה, אך רמת הפעילות הרגשית שמאפיינת אותן נמוכה ולכן תרופות מעוררת שמגבירות אותה מסייעות להם. באופן לא מפתיע, תרופות מעוררות (שפועלות הפוך מסמים מדכאים) מרסנות את הדחפים אצל בעלי תסמונות אלו.

כפי שראינו, סמים מדכאים (שמפחיתים את הפעילות הרגשית) מגבירים את הדחפים. תרופות מעוררות (שמגבירות את הפעילות הרגשית) מרסנות אותם. נוכל לכן להסיק שהמערכת הרגשית היא שעומדת מאחורי ריסון הדחפים.

דוגמה שתמחיש זאת: ערכים (שמוטמעים כזיכרון רגשי) מונעים מאדם להפגין אלימות ותוקפנות כלפי אדם אחר. עובדות רבות נוספות תומכות בהבחנה חדשנית זו. אציין, שהורמונים שמגבירים את הדחפים כמו טסטוסטרון ואינסולין, גם הם בעלי השפעה מדכאת על המערכת הרגשית. תופעות הלוואי של רמה מוגברת של הורמונים אלו, זהה גם היא לזו שנגרמת מסמים מדכאים.

מוטמעים בנו שני סוגי זיכרון

הזיכרון המודע אליו אנו מודעים והזיכרון הרגשי הלא מודע ורב העוצמה. התגובות הרגשיות שלנו אינן מקריות. הן האמצעי של המערכת הרגשית לנתב אותנו לפעול על-פי הזיכרון הרגשי המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי (ולכולנו יש תחומים שבהם הדבר מתקיים) התגובות הרגשיות יכשילו אותנו!

המערכת הרגשית רבת העוצמה מנתבת את התנהגותנו, החלטותינו ומחשבותינו באמצעות תגובותינו הרגשיות רבות העוצמה. יש להבחין בין המערכת הרגשית הנלמדת, שפעולתה מבוססת על הזיכרון הרגשי הלא מודע שהטמענו, ובין מערכת הדחפים המולדים. מערכת הדחפים המולדים היא זו שמנתבת אותנו לפעול למילוי צרכינו המיידים, כמו: השגת מזון, מין והגנה פיזית. מערכת זו היא שעומדת מאחורי התגובות התועלתניות, האנוכיות והלא מחושבות.

המערכת הרגשית היא זו שמרסנת את הדחפים שלנו ומאפשרת לנו לפעול בצורה מאוזנת ולהשתלב בחברה. כאשר מדכאים את המערכת הרגשית באמצעות סמים מדכאים, כמו הרואין ואלכוהול, האדם מתקשה להפגין רגישות לסובבים אותו, הופך להיות אימפולסיבי, לא מאוזן, מתקשה לפעול בהיגיון ולדחות סיפוקים ומתקשה להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים. אם נגביר את מינון הסמים המדכאים (כלומר, נפחית עוד את הפעילות הרגשית), האדם לא יוכל לתקשר עם סביבתו ויהפוך להיות אלים. העובדות מלמדות שכאשר מדכאים את המערכת הרגשית, מתגברת עוצמתם של הדחפים.

יכולתנו לתפוס מידע ולהבינו, מותנה גם הוא בתפקודנו הרגשי.
התפיסה הרגשית, מסתמכת על הזיכרון הרגשי שהטמענו בעבר. אנו משליכים על מצב עכשיווי, זיכרון רגשי שהטמענו באירועים דומים בעבר. בדרך זו יש לנו תמונת מצב מיידית על המצב הנוכחי. התפיסה הזו יעילה, אך סובייקטיבית וחלקית. היא סובייקטיבית שכן אנו שופטים את המצב העכשיווי על-פי תמונת העולם שכבר מוטמעת בנו.

דוגמה שתמחיש זאת: היא הצורה השונה שאנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית תופסים ומפרשים את אותם אירועים אובייקטיביים.

התפיסה הזו חלקית, שכן נתפוס רק מידע בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי בעבר, למשל:

• אדם אחד יחוש את בת זוגו, אחר יהיה אטום לזוגתו וכלל לא ייחס חשיבות לטיעוניה.

• אדם בעל חוש ניקיון מוגבר, יחוש חרדה למראה כתם. אדם אחר כלל לא יבחין בכתם זה.

• אנשים בעלי תסמונת אספרגר (סוג של אוטיזם) לא מבחינים בהבעות פנים, גם אם חוש הראיה שלהם תקין.

התפיסה המודעת נעשית "מלמטה-למעלה" - איסוף פרטים והפיכתם למושג. למשל, איסוף צלילים לכדי מילה. התפיסה הזו לקונית, איטית ונעשית ללא שיבוץ בהקשר. הסתמכות על התפיסה הזו לא תאפשר לתפוס מידע באופן יעיל - לא נוכל לקלוט מידע אם ננסה להקשיב לכל צליל, לשים לב לכל פרט בחדר וכדומה.

התפיסה הזו לא מאפשרת להבין מידע. משמעות של מושגים שאנו קולטים נוצרת אך ורק מההקשר שבו אנו משבצים את המידע. למשל, בדוגמה שראינו, של איסוף צלילים לכדי מילה - תהיה לה משמעות אך ורק אם נעזר במידע קודם שיש לנו לגביה, אחרת היא תהיה רק אוסף של צלילים.

כפי שראינו, התופעות שנגרמות מסמים מדכאים, זהות לאלו שמאפיינות אוטיזם. עובדות רבות מבססות את האבחנה של תסמונת זו כנובעת מרמת פעילות רגשית נמוכה מאוד. אוטיסטים, מסתמכים הרבה יותר על התפיסה המודעת ולכן מתקשים לקלוט ולהבין מידע בתחומים רבים. זו הסיבה למתאם הגבוה בין אוטיזם לפיגור.

הדבר נכון לכולנו - בתחומים שבהם לא הטמענו זכרון רגשי מספק, נסתמך על התפיסה המודעת, ולכן לא נקלוט מידע ביעילות. למשל:

• אדם בעל חוש ניקיון יראה כתם שאחר לא יקלוט כלל.

• אנשים בעלי חוש עסקי יקלטו הזדמנויות עסקיות. אחרים כלל לא יבחינו בהן.

• אנשים עם תסמונת אספרגר (סוג של אוטיזם) לא מבחינים כלל בהבעות פנים גם אם חוש הראיה שלהם תקין.

למערכת הרגשית יכולות תפקודיות ותפיסתיות רבות עוצמה. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, המערכת הרגשית תנתב אותנו בעוצמה למטרות שאינן טובות עבורנו ואז יוצרו קשיים אמיתיים, אותם נראה בטעות כגזירת גורל. הם אינם כאלה! לא נוכל להביא לשינוי אמיתי רק בהחלטה מודעת. הדרך להתמודד היא לא באמצעות הפחתת הערכתנו העצמית או תחושת ייאוש, אלא באמצעות שינוי הרובד הרגשי הלא מודע. שינוי כזה יביא לשינוי אמיתי בניתוב הרגשי, ביכולות ובמיומנויות שלנו ושינוי המציאות האובייקטיבית לא יאחר לבוא!

המערכת המודעת איטית ולא יעילה. המערכת המודעת שוקלת שיקולים באופן פרטני, איטי ולא יעיל. האפשרות שלנו להשתמש בזיכרון המודע שלנו מוגבלת מאוד. על כמה שיקולים מודעים אנחנו מסוגלים לחשוב בסיטואציה חדשה לחלוטין? האם נוכל לחשוב על שיקולים נרחבים, להתחשב בערכים ובמסוכמות חברתיות ולעצב תגובה מאוזנת תוך זמן סביר? התשובה היא כמובן שלילית. נוכל להתחשב במספר מועט מאוד של שיקולים.

המערכת הרגשית יעילה הרבה יותר. הזיכרון הרגשי מוטמע כאבי טיפוס נפרדים בהתאם לאירועים שחווינו ולניסיון חיינו. כאשר אנו חווים אירוע נוסף, אותו אנו תופסים כדומה לאירוע שחווינו בעבר, מתעוררת התגובה הרגשית שהוכחה בעבר כיעילה, והזיכרון הרגשי מתעדכן ומוטמעים עוד ועוד ניואנסים. בדרך זו, אנו מפעילים באופן מיידי תגובה רגשית מעודכנת שמסתמכת על כל הזיכרון הרגשי שהטמענו.

דוגמה לכך היא התנסות בסיטואציות חברתיות. ככל שילד מתנסה יותר בסיטואציות אלו, הוא מעדכן את יכולותיו החברתיות ורוכש עוד ועוד ניואנסים. כאשר נמצא בסיטואציה חברתית, נוכל לחוש את בני שיחנו, לחוש מה נכון לומר ומה לא. אם ננסה לחשוב על כך באופן מודע, לא נוכל לעשות זאת בצורה יעילה ורגישה. למעשה, אם ננסה לעשות זאת באמצעות המערכת המודעת בלבד, נשמע כמו רובוט איטי.

נהיה בעלי מיומנויות ויכולות רגשיות רק בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי רלוונטי. למשל: אדם מערבי מזהה בקלות תווי פנים מערביות, אך יתקשה לזהות תווי פנים של סינים אם יגיע לסין לראשונה. לאחר פרק זמן שישהה שם וירכוש יכולת רגשית מספקת, הקושי הזה יעלם.