הדתיה וישראל, המאהבת מחו"ל

נמאס לה.

נמאס לה מההשתקה .

נמאס לה מההסתרה .

ובעיקר נמאס לה מהרב ומדבריו המתקתקים.

ההתחלה הייתה מבטיחה : "דתייה וישראל חילוני" , כך נכתב על דלת הבית החדש שישראל שכר עבורם כשעברה לגור איתו.

לא אהבה את שם המשפחה החדש "חילוני" ,אך ישראל התעקש : "תגידי תודה שאני לא מכריח אותך לשנות את השם הפרטי שלך".

ישראל גם הביא איתו את שני ילדיו מחייו הקודמים : ציון וגוש דנה.

אחר כך נולדו הילדים המשותפים שלהם : תחילה עקיבא ואז יהודה ושומרון והתאומים עזה ויריחו.

העבודה בבית הייתה רבה : תחילה חיתולים ,הנקות ,ארוחות.

אח"כ לקחת ולהחזיר את הילדים מהגן.

ישראל כמעט ולא עזר לה , טען שהוא המפרנס היחידי.

דווקא רצתה ללכת ללמוד משהו אך הוא התעקש שתהיה בבית.

דתיה לא כל כך הסתדרה עם הכוחניות של ציון והוולגריות של דנה, אך לפחות מילדיהם המשותפים רוותה נחת : עקיבא התחיל את התיכון, יהודה ושומרון גדלו לתפארת , ועזה ויריחו כבר התחילו לדבר.

ואז התחילו השמועות שישראל מסתובב עם ריקה הבלונדינית מחו"ל.

דתיה לא רצתה להאמין : "למה שיעשה דבר שכזה ?"

חברתה הטובה שס"ה ניסתה לפקוח את עיניה, אך היא לא הקשיבה לה, האמת שגם פחדה להתעמת עם ישראל.

אפילו שתקה כשכולם אמרו שהילד שנולד לריקה, אוסלו, הוא בעצם מריקה.

ואז החליטה לפנות לרב ולספר לו על בעיותיה.

הרב חייך וליטף את זקנו.

"דתייה", כך אמר,"הכל יהיה בסדר.
אולי את מדמיינת?
תאמיני לי, אני יודע, אין שום דבר בינו לבין ריקה. וחוץ מזה, מה האלטרנטיבה שלך?
שלום בית חשוב יותר מכל. תלמדי להודות להשם על מה שיש ,לראות את הטוב בכל דבר".

נכון ,אמרה לעצמה, מה האלטרנטיבה שלי ?
מי יקח אותי במצבי הנוכחי?

כשאבא של ישראל נפטר התחילו המכות.

"את רצחת אותו" אמר לה ציון "אף פעם לא אהבת אותו".

ציון וגוש דנה היו כמובן עם אבא שלהם.

הם שנאו אותה.

"לא נשכח ולא נסלח" ענתה לה דנה בכל פעם שניסתה לבקש ממנה לעזור בבית וציון היה מוציא לה לשון ארוכה וחוזר בלילות מאוחר מסריח מאלכוהול.

דווקא היו המון שמועות שמישהוא במשפחה של ישראל שם לאבא של ישראל רעל במרק, אך לישראל זה לא הפריע להאשים אותה: "את הסתת את הילדים נגדו" אמר והיכה אותה שוב ושוב.

ניסתה לדבר עם שס"ה על המצב אך גם שס"ה לא רצתה לשמוע אותה יותר."למה רצחת את אבא שלו ?" אמרה לה שס"ה, "איך עושים דבר כזה ?"
"זה לא אני", אמרה דתייה, אך אף אחד לא הקשיב לה.

הרב חייך וליטף את זקנו.
"דתייה", כך אמר," יהיה בסדר.
בינינו, כולם יודעים שאף פעם לא חיבבת יותר מדי את אבא שלו.
אפילו פעם הייתה ביניכם מריבה קולנית
לא נורא, אף אחד לא מת מקצת מכות.
וחוץ מזה, מה האלטרנטיבה שלך?
שלום בית חשוב יותר מכל.
תלמדי להודות להשם על מה שיש,לראות את הטוב בכל דבר".

נכון ,אמרה לעצמה, אולי באמת הוא נרצח בגללי?
אף אחד לא מת מקצת מכות.
וחוץ מזה ,מה האלטרנטיבה שלי?
מי יקח אותי במצבי הנוכחי?
אני צריכה להודות להשם ,לראות את הטוב בכל דבר.

החתונה המפוארת של ציון עם פטימה בת השכנים נמשכה שבעה ימים ושבעה לילות.
ישראל חזר מהחתונה שיכור, היכה אותה שוב והודיעה לדתייה שכל המשפחה של פטימה אומרת שהתאומים עזה ויריחו אינם הילדים שלו.
"את בגדת בי" אמר " אני מוסר אותם לאימוץ".
"אימוץ?" נחרדה דתייה
"הם הילדים שלנו, מה פתאום אימוץ ?"

היא רצתה להתייעץ עם חברה אך לא עם שס"ה.
מאז שראתה שישראל קנה לשס"ה מכונית חדשה, דתייה כבר לא ראתה בה חברה.
אז הכירה חברה חדשה, מרוסיה שמה, אך מרוסיה לא ידעה מה לעשות.

דתיה הלכה אל הרב.
"הרב!" צעקה "הוא רוצה למסור את עזה ויריחו לאימוץ !"
"דתיה", אמר הרב מחליק את זקנו.
"הוא לא יעשה את זה
הוא רק מאיים
אולי את לא אוהבת אותו מספיק ?
תלמדי להודות להשם על מה שיש,לראות את הטוב בכל דבר.
וחוץ מזה, מה האלטרנטיבה שלך ?
שלום בית חשוב יותר מכל".

"נכון",אמרה לעצמה,
"אולי אני לא מראה לו מספיק אהבה?
וחוץ מזה ,מה האלטרנטיבה שלי?
מי ייקח אותי במצבי הנוכחי?
שלום בית חשוב יותר מכל".

הפעם החליטה דתיה להילחם בכל הכח:
היא קנתה לעצמה בגד כתום חדש עליו הדפיסה את השלט:
"כאן גרים בכיף דתיה וישראל חילוני. יש לנו אהבה והיא תנצח".

יריחו דווקא הסתדר עם המשפחה המאמצת, משפחתה של פטימה, ותוך כמה חודשים שכח לגמרי את הבית.

הבעייה הייתה עם עזה שניסתה שוב ושוב לחזור הביתה וישראל ממש התעצבן.
יום אחד היא פשוט נעלמה ודתיה לא ידעה יותר מה קרה איתה.

ואז החלו ההכנות לחתונה של דנה עם אחמד, בן השכנים.
ישראל הודיע שהמשפחה של אחמד מוכנה לחתונה בתנאי שהם יקבלו את החדרים של יהודה ושומרון. בנוסף, יהודה ושומרון יצטרכו כמובן לשנות את שמם וללמוד את השפה החדשה.
"זה שווה את זה" אמר ציון, "החתונה הזו תשים קץ לסכסוך בין שתי המשפחות".

"ומה איתי ?" זעקה דתייה.
"מה עם המשפחה שלנו?"

הלכה להתייעץ עם מרוסיה.
"יש לי עצה בשבילך" אמרה לה מרוסיה "אולי את רוצה להכיר מישהו נחמד ? קוראים לו יהודה"
"להכיר?" שאלה דתייה.
"איך אני יכולה להכיר מישהו אחר כשאני נשואה ?"
"את צוחקת" אמרה מרוסיה.
"ואיך ישראל יכול להוליד את אוסלו עם ריקה ולהיות גם עם שס"ה כשהוא נשוי?"

דתיה הלכה לרב.

"הרב !" צעקה הוא רוצה לפגוע ביהודה ושומרון

"דתיה", אמר הרב מחליק את זקנו.
"זה לא יקרה. אני מבטיח שאדבר איתו!
אני אקח את ישראל לשיחה אישית”
"וחוץ מזה - יש לי רעיון!"
"אולי תכתבי מאמרים מעניינים, תפרסמי אותם בעלון ותחלקי אותם לישראל כשהוא עובר ברחוב?"
כך הוא אולי יקרא ויתעניין ואולי אפילו יחזור בתשובה?
ואם זה לא יעזור
אני בעצמי אעזור לך
אנחנו נדפיס יחד שלטים
ואפילו נצעק, בסדר?
אבל אולי הבעיה היא בך?
אולי את הבעיה?
אולי בגללך, בגלל התנהגותך, ישראל לא חוזר בתשובה?
וחוץ מזה, מה האלטרנטיבה שלך?
תלמדי להודות להשם על מה שיש, לראות את הטוב בכל דבר.
שלום בית חשוב יותר מכל".

כשישראל ראה את דתייה עומדת בדוכן עם המאמרים ברחוב הוא כעס מאד והיכה אותה
"מה את עומדת פה?
עופי הביתה!
מה הדפים המטופשים האלה?
מה אני צריך אותם?
את לא יודעת איזה תמונות מדהימות ריקה שולחת לי באינטרנט מחו"ל?
את לא יודעת איזה שמלות יפות לובשת לכבודי שס"ה?
את לא יודעת איזה כיף אני עושה עם המזכירה החדשה שלי, מרוסיה?
מה אני צריך את הדפים המטופשים שלך?"

דתייה ישבה ליד השולחן ומררה בבכי. המכה שספגה בפניה באותו יום רק נראתה גרוע יותר על-רקע העיגולים השחורים שהיו כבר דרך קבע סביב עיניה.
נמאס לה.
נמאס לה מההשתקה.
נמאס לה מההסתרה.
ובעיקר נמאס לה מהרב ומדבריו המתקתקים.

פתאום היא הבינה:
הרב לא באמת דואג לה
הרב דואג למשכורת שלו ולשלום משפחתו
הרב מקבל משכורת כל השנים האלה מישראל
גם הוא כמו כולם מפחד מישראל.

אולי אתם אנשים טובים תוכלו לעזור לדתייה?
מה עליה לעשות?
מה יהיה אם ישראל שוב ירביץ לה?
האם עליה לעזוב את הבית?
מהיכן תתפרנס?
האם תגן על יהודה ושומרון?
אולי עליה לחכות שישראל יחזור בתשובה?
מי באמת רצח את אבא של ישראל?
האם לשס"ה ולמרוסיה אין כלל מצפון?
האם הנישואים לאחמד ולפטימה יחזיקו מעמד?
האם עליה להכיר גבר חדש?
האם עליה להקים בית חדש?
האם תצליח להחזיר את עזה ויריחו?
האם לדתייה יש סיכוי לחיים מאושרים יותר או שנגזר גורלה?

מי מכם קוראים יקרים מוכן לעזור לדתייה ולתת לה רעיונות להמשך דרכה?