דיירים בחיפה מצאו מול ביתם ביום בהיר, מבנה המתרומם ועולה ללא היתר בנייה וללא דין, זאת ועוד, המבנה מאוכלס בבית ספר, מתחת לאפה של משטרת ישראל, שהתלונות בגין רעש ובגין בנייה בלתי חוקית לא נשאו פרי, ומתחת לאפו של מהנדס העיר חיפה אשר צווי הפסקת הבנייה שהוצאו מטעמו לא הרשימו את עברייני הבנייה.
מדובר בבית ספר אשר ממוקם בכיתות לימוד בלתי חוקיות, במבנה שאינו יכול לקבל היתר בניה כבית ספר בגלל קרבתו לדירות מגורים ובגלל היעדר תנאי מיגון, היעדר שירותי נכים, מידות חללים ואוורורם, ובנייה בלתי חוקית שאין דרך להכשירה, ומדובר במבנה המתמשך ונבנה עוד ועוד גם לאחר אכלוסו, שכן בית הספר הולך וגדל, והיתר - אין.
משהתלונות לרשויות העלו חרס, פנתה בעלת דירה הממוקמת מול בית הספר בתביעה לבית המשפט.
מומחה בית המשפט בדק את המבנה וקבע ירידת ערך מסוימת, כמו כן הוא קבע כי המבנה הוקם ללא היתר.
לאור המשך הבנייה על אף היעדר היתר, נוצר צורך בביקור נוסף של המומחה באתר, ואז, התנגד מנהל ביה"ס לכניסת התובעת [והמומחה מטעמה] לחצר בית הספר בטענת פרטיות, שנדחתה על ידי שופטת בית משפט השלום.
על כך הוגשה בקשת רשות ערעור, שנדונה בפני השופט מ' רניאל אשר פסק -
"השמאי הגיע למקום כדי לבדוק טענה לבנייה בלתי חוקית נוספת, וזכותה של המשיבה [ולא רק שמאי מטעמה] להצטרף לביקור ולהיכנס למתחם המריבה. זאת, גם אם השמאי המוסכם טוען שאין צורך בהצטרפותה. השמאי המוסכם שוגה כאשר הוא סבור שהוא יכול לבצע את עבודתו בנוכחות צד אחד בלבד, או שהוא יודע הכול לבד ולא צריך שיסבו את תשומת לבו לדבר".
לאמור, גם כאשר המומחה סבור כי הוא יוכל להתגבר על נוכחות חד צדדית בביקור, מבלי שצד לדיון ישתתף בביקור בנכס, אין לו סמכות לבדוק את הנכס במעמד צד אחד בלבד תוך מניעת כניסה אליו מצד לדיון.
הצדק צריך גם להיראות, ולא רק להיעשות.
עבודתו של המומחה הינה סימטרית, אובייקטיבית, נטולת פניות, ואין הוא רשאי להטות את הערכותיו ולו למראית עין לטובת צד לדיון; שומה עליו לנקוט באובייקטיביות.
במקרה דנן, לאור סירובו של מנהל הנתבעת [מר א' פרוינד] לאפשר לתובעת [הגב' ט' רבינוביץ'] להיכנס למבנה ביחד עם המומחה שמונה על ידי בית המשפט, הציע המומחה כי התובעת תבחר אחת מן השתים:
א. לבטל את הביקור, ואז היא תישא לבדה בהוצאותיו ותהיה מן הסתם גם אחראית לביטול זמן בית המשפט ולעיכוב הליכי משפט.
ב. להסכים לביקור בלעדיה.
מתוך שתי אפשרויות גרועות אלו, בחרה התובעת את האפשרות הפחות גרועה, והביקור נערך בלעדיה תוך מחאתה הנמרצת, מחאה שגם הובאה לפתחו של בית המשפט בצורת בקשה לביקור נוסף בנוכחותה.
בית משפט השלום אפשר ביקור נוסף תוך חיוב הנתבעים בהוצאות, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה והציב תנאים שוויוניים לעבודתו של המומחה.
