קליטת פליטים כתמיכה עקיפה בדיקטטורות

שלושה אירועים פוליטיים בעלי חשיבות עומדים להתרחש בסודן בתריסר החודשים הקרובים, בהנחה שלא יידחו. האירוע הראשון הוא מערכת בחירות לכאורה דמוקרטיות, שתיערך באפריל הקרוב, לראשונה בתולדות המדינה. כצעד מקדים, התקיים בה מפקד אוכלוסין, אשר נועד להביא ליצירת פנקס הבוחרים המלא של המדינה, כדי להכריע בשאלת הזכאות לבחור בבחירות אלה. הצפון הערבי, המונהג על-ידי הנשיא עומאר אל-באשיר – פושע מלחמה המבוקש על-ידי בית הדין הבינלאומי בהאג בגין אחריותו למותם של רבבות מתושבי דארפור – מעוניין לשמר את ההגמוניה של חלקה הצפוני של המדינה. לשם כך, נעשה במהלך מפקד האוכלוסין זיוף נרחב, שעיקרו התעלמות ממאות אלפים מתושבי הדרום וניפוח מספר אזרחי הצפון. הפיקוח על הבחירות ייעשה על-ידי ארגונו השנוי במחלוקת של הנשיא האמריקני לשעבר, ג'ימי קרטר, אשר הודה כי עשרות פקחים בלבד ישתתפו במלאכת הפיקוח על בחירות שבהן ישתתפו עשרות מיליוני מצביעים במדינה הגדולה ביותר בשטחהּ באפריקה. הדרום הסודני אף עשוי להחרים את הבחירות, מה שיביא להגברת המתיחות בין שני חלקי המדינה.

האירוע השני, המתוכנן עתה לחודש יולי אך עשוי להידחות על-רקע הבחירות המזויפות באפריל, הוא משאל עם על עתיד חבל דארפור. תושבי החבל יצטרכו להכריע אם שלושת המחוזות של דארפור יאוחדו ויזכו באוטונומיה, או שמא ימשיכו להיכלל בחלוקה האדמינסטרטיבית הנוכחית. לנוכח פעילותה של ממשלת סודן עד כה, שביקשה להביא לשינוי דמוגרפי בחבל באמצעות הרג שיטתי וגירוש של תושבים, נראה כי היא תעשה כל מאמץ למנוע כל הגדרה עצמית מתושבי דארפור, צעד שיחמיר את המצב המתוח ממילא.

לבסוף, בינואר 2011 צפוי להתקיים משאל עם נוסף, אשר יכריע האם דרום סודן תיפרד מצפונה. רוב תושבי דרום סודן תומכים במהלך זה. לאחר הריגת מיליונים, איסלום בכוח ונקיטת רדיפות שונות ומשונות, הם מעוניינים להקים מדינה משלהם. מרבית אוצרות הנפט הסודניים מצויים בדרום, והקרקע שם נחשבת פורייה ביותר. הצפון המדברי אומנם נהנה מתשתיות טובות יותר ומגישה לים, אך נראה כי אנשיו לא יסכימו להיפרדות ללא מאבק. יש לזכור כי ההשקעות בסודן מגיעות למיליארדי דולרים, וכי ההיפרדות בין שני החלקים תרחיק מהנהגת הצפון את הנפט הסודני, ששני שלישים ממנו מגיע לצפון, ותוריד לטמיון חלק נכבד מהשקעותיה הרבות במדינה. גם מעצמות המערב מעורבות מאחורי הקלעים במתרחש, ויש להניח שגם ישראל מקושרת לאנשי הדרום באמצעות אנשי מודיעין וצבא.

לנוכח האירועים הצפויים ובהתחשב באירועי העבר, התלקחות צבאית מחודשת היא רק עניין של זמן. אם נוסיף לכך את העובדה, שבשנים האחרונות נהנה הצפון הסודני מפריחה כלכלית בזכות הנפט והסיוע הסיני, הרי שיכולתו לדכא את הדרום רבה ביותר, ונראה שאנו עומדים מול אחד האסונות ההומניטריים הגדולים ביותר שידעה אפריקה מזה שנים. כמה מבין 39 מיליון הסודנים יהפכו לפליטים בשנתיים הקרובות קשה להעריך כיום, אולם סביר שהדילמות המוסריות שהעסיקו אותנו עד כה, יתגמדו לעומת האתגר הצפוי לנו בקרוב מאוד.

לפיכך, על ישראל כבר לסגור את גבולותיה באופן הרמטי, כדי למנוע חדירה של מחפשי עבודה במסווה של פליטים – אשר, כאמור, חלקם בקרב ה"פליטים" רב ונכבד – ולהתמקד רק בעניין הפליטים. כצעד שני, על ישראל להגדיר את מעמד הפליט ואת זכויותיו. עליה לקבוע מי מורשה להיכנס למדינה, מה המדינה מחויבת לעשות עבורו, מהו מעמדו החוקי בה (אזרחות מלאה, תעודת תושב, תעודת תושב ארעי, או גירוש) ומה מעמד צאצאיו שייוולדו כאן.

שלישית, גם לאחר שהביעה ישראל הסכמה עקרונית לקלוט פליטים, עליה להגדיר מכסה שבה היא יכולה לעמוד מבחינה כלכלית וחברתית. גם לאנשי האגודה לזכויות האזרח ולחברי עמותות דומות ברור, כי ישראל אינה יכולה לקלוט מעבר למספר מסוים של פליטים, מבלי להתרסק. קביעת מספר זה היא עניין לדיון ציבורי ולהכרעה של הרשויות השונות, אך יש להחליט עליו כבר היום.

מדינת ישראל היא מדינה מערבית עם איכות חים גבוהה וחירויות פרט רבות, בלב ים של מדינות דיקטטוריות, המזלזלות בשיטתיות בזכויות אדם. ההגירה לישראל הופכת אפוא לעניין נחשק. מדינות אירופיות שונות, אשר נמנעו מקביעת כללים נוקשים בנושא ההגירה, כבר מתמודדות עם בעיות חברתיות-כלכליות קשות, העלולות להפוך בעתיד לאיום ממשי על קיומן. על ישראל להקדים תרופה למכה, במיוחד לנוכח מימדיה וגודל אוכלוסייתה, השונים מאלה של מדינות אירופה הגדולות.

וכמו בעניינים רבים אחרים, גם כאן – התרופה הטובה ביותר היא המניעה: במקום להתמקד בקליטת הפליטים מן הראוי להתמקד באותם משטרים היוצרים את הבעיה מלכתחילה. קואליציה בינלאומית כנגד פעולות המשטרים בסודן ובאריתריאה יהיה בה כדי להועיל לאזרחיהן יותר מאשר קליטתם במדינות אחרות. שהרי בניגוד למהגרי עבודה, המבקשים לשפר את רמת חייהם, פליטים פוליטיים מעדיפים לחיות בארצם, אך במציאות פוליטית אחרת. המשך ההתעלמות מפעולות המשטרים הללו והסכמה שקטה עם פועלם באמצעות קליטת פליטיהם, רק מנציחים את הבעיה.