גיור ישראלי

מדי שבוע אנו נתקלים בדיווחים בתקשורת אודות הגיור בישראל. בדרך כלל מדובר בתיאורים קשים ומקוממים העוסקים בנוקשות בתי הדין ביחס למתגיירים, בביטול גיורים, באי הסכמה של רבנויות מקומיות להשיא את מי שהתגייר, ועוד. הפולמוס סביב נושא הגיור נובע ממחלוקת עמוקה ומשמעותית בעלת השלכות לקיום היהודי בעת הזאת.

מהו גיור? הגיור הוא תהליך אותו אנו מכירים מן המסורת היהודית מתקופת חז"ל ואילך, שבו אדם שאינו יהודי, איש או אשה, הופך להיות יהודי. אך כדי לקבוע מהם התנאים לגיור ומהו תוכנו של הגיור, יש לקבוע מהו הפירוש של 'להיות יהודי', שהרי הגיור הוא נגזרת של הגדרת הזהות היהודית.

העם היהודי התאפיין במשך דורות רבים הן בהיותו עם - אתנוס, יחידה לאומית, שבטית, משפחתית והן בהיותו דת. הלאום והדת חפפו במידה רבה ולכן היה ברור למי שמתגייר שהוא מצטרף לעם היהודי ומקבל על עצמו את הדת היהודית. עד לעת החדשה היה ברור שלהיות יהודי נורמטיווי פירושו לקחת חלק בחיי הקהילה היהודית, לקיים סולידריות עם יהודים אחרים ולדבוק באמונה ובמסורת היהודית. בכל התקופות היו יהודים שלא עמדו בדרישות אלו, והם נחשבו בעיני הקהילה כחוטאים וכפושעים וננקטו נגדם סנקציות. לעתים אף יצאו או הוצאו קבוצות שלמות מן המסגרת הקהילתית היהודית; כך לגבי הנוצרים, הקראים והשבתאים. בעת החדשה עבר העם היהודי תמורות רבות. מלבד אפשרויות דתיות חדשות כגון אלו שהוצעו על-ידי התנועה הרפורמית, נוצרה בעת החדשה האפשרות של קיום יהודי חילוני, המציב במרכז את הלאום היהודי ואת התרבות היהודית ולא את הדת היהודית. הציונות היא אחד הביטויים החשובים של תמורה זו, והקמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא פרי חזונם וחלומם של יהודים שראו בלאומיות המודרנית היהודית את הביטוי הרלוונטי לקיום היהודי בעת החדשה. הוגי הציונות ומובילי התנועה הציונית רצו לבנות מסגרת ריבונית המבוססת על ערכים יהודיים ועל ערכים מודרניים מערביים. משום כך הוגדרה המדינה שקמה בעקבות חזון זה כמדינה ש"תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" (מתוך מגילת העצמאות).

התמורות הדרמטיות באופיו של הקיום היהודי בעת החדשה, כתוצאה מהתפתחות התנועה הרפורמית והתנועה הציונית ואידיאולוגיות מודרניסטיות נוספות, יצרו התנגדות עזה בקרב קבוצות יהודיות אורתודוקסיות שלא הסכימו עם ערכי המודרנה ולא רצו לשלב ערכים אלו בקיום היהודי. כתוצאה מן הפולמוס הדגישה האורתודוקסיה את המרכיב הדתי בזהות ובקיום היהודי. גם הגיור, על-פי תפיסה זו, הוא בעיקרו גיור לדת ישראל, לקיום מצוות ולשמירת ההלכה על-פי הפרשנות האורתודוקסית.

בעוד התנועה הרפורמית יצרה לעצמה מערכת גיור התואמת את השקפת עולמה אודות הקיום היהודי בעת החדשה, הציונות, שגם לה היה חזון לקיום יהודי לאומי ומודרני לא יצרה לעצמה מערכת כזו. יתרה מכך, מדינת ישראל, פרי החזון הציוני, העבירה את האחריות לתוכנם של החוקים בענייני מעמד אישי - נישואין, גירושין וגיור, כמו גם את הסמכות לדון בהם, לנציגי האורתודוקסיה: הרבנות הראשית לישראל ובתי הדין הרבניים. הסיבות לכך רבות: הרצון לשמור על אחדות לאומית, אינטרסים פוליטיים וכדומה. אך בכל מקרה, התוצאה היא שתחומים משמעותיים ביותר לחייו של הפרט ואף לאופיה של החברה הועברו לסמכותה של קבוצת אחת בחברה הישראלית, הרבנות האורתודוקסית.

החברה היהודית-ישראלית צריכה לשוב ולקחת אחריות על הזהות היהודית שלה וממילא גם על נושא הגיור המבטא זהות זו. גיור צריך לשקף את המכנה המשותף של הקיום היהודי-ישראלי. החברה היהודית בישראל היא ברובה חברה מסורתית המכבדת את ערכי המורשת היהודית, את טקסיה, חגיה, שפתה ותרבותה. אך היא גם חברה המאמינה בחירותו של הפרט ובאחריותו האישית לאורח חייו. גיור צריך לכלול, מלבד ברית מילה וטבילה במקוה, הכרות מעמיקה עם המסורת היהודית, עם ההיסטוריה של העם היהודי ועם התרבות היהודית-ישראלית העכשיווית; הכרות המבוססת על לימוד ועל התנסות בצורות השונות של הקיום היהודי בימינו. כך לדוגמא, על המתגייר והמתגיירת להכיר את התפילה בבית הכנסת, את ביאליק ואת עגנון, את יד ושם, את יום הזיכרון לחללי צה"ל, את חסידות בעלז, את הטלית והתפילין ואת מכון החגים בקיבוץ בית השיטה. את האחריות לאורח חייו האישי והמשפחתי יש להותיר בידיו של המתגייר ולקוות שימצא את מקומו בשלל הגוונים של הקיום היהודי-ישראלי. הפיקוח על גיור מסוג זה צריך להיות בידיו של 'בית דין' שייצג את החברה היהודית-ישראלית. תפקידו יהיה בעיקרו חינוכי ועליו תהיה מוטלת האחריות להדרכת המתגיירים ולעזרה בשילובם בחברה הישראלית.

יהדות ישראלית היא זהות יהודית חדשה שיש בה יסודות הקשורים לזהות היהודית כפי שהיא נחווית גם במקומות אחרים בעולם, אך יש בה גם מרכיבים הקשורים לזהות הישראלית, שחברים בה גם לא-יהודים. ההכרה בזהות היהודית-ישראלית ויצירת מערכת גיור שתבטא זהות זו הינם מהאתגרים המהותיים העומדים בפני החברה היהודית-ישראלית. זהו אתגר קשה ומורכב, אך ההתמודדות עמו תוכל למנוע ניכור, ואף לייצר קרבה, בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות. ולא פחות חשוב: היא תוכל להעמיק מעגלי זהות משותפים ומשיקים לכלל הציבורים בחברה הישראלית, יהודים ולא-יהודים. הכרה בזהות זו וההתמודדות עם האתגרים שהיא מציבה, יסייעו בהשגת שוויון אמיתי בין יהודים ללא יהודים בישראל, מבלי לוותר על ייחודן של הזהויות השונות של אזרחי המדינה.