אתמול (ב', 11.1.10) פורסם כי השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל, הצהיר כי ארה"ב עלולה לפגוע בערבויות הכלכליות הניתנות לישראל כדי לאלצה להתקדם בתהליך המדיני.
הממשל האמריקני בראשות
ברק אובמה הבהיר היטב, יותר מפעם אחת, מהי מדיניות הנשיא ולאן נשואות עיניו. אובמה, שנבחר לנשיאות בגל פופולריות עצום, הידרדר לתמיכה ציבורית הולכת וקטנה במדינתו. מומחים לארה"ב אף מציינים שהיקף הירידה בתמיכה בו כנשיא הוא הגדול והמהיר ביותר מזה למעלה מ-25 שנים. מסתבר שכדי להיות מדינאי בעל שיעור קומה לא מספיק להיות נואם טוב ובעל כריזמה.
הניסיון החוזר ונשנה של אובמה ישירות ובאמצעות שליחיו ללחוץ על ישראל לקבל את מדיניותו, בו בזמן שהוא נוקט במדיניות הפוכה אצלו בבית, צריך לעורר יותר משמץ של התנגדות והתכופפות מצדנו.
אובמה לוחץ עלינו שנקבל את הטרור הפלשתיני בעוד שהוא מפציץ ללא רחם בעירק ובאפגניסטן. אובמה לוחץ עלינו להוציא את כוחות צה"ל מהשטחים בעוד הוא שולח ארבעים אלף חיילים נוספים לאפגניסטן. אובמה מגנה אותנו על הפגיעה בזכויות הפרט של הפלשתינים ובמקביל נוזף בראשי סוכנויות הביטחון שלו שלא מספקים את הסחורה, ובכוח צווים וחוקים דרקוניים הוא מפשיט כל אדם המעוניין לדרוך ביבשת אמריקה באמצעות מכשירי שיקוף הפוגעים בצנעת הפרט של נשים וילדים.
ידידותה של ארה"ב חשובה לנו, מאידך-גיסא ניסיון העבר מוכיח כי דווקא באותם מקרים בהם עמדה ישראל על דעתה, נשמרו האינטרסים שלנו וגם חמתם של האמריקנים "שככה".
שכונות ירושלמיות כמו גילה, רמות אשכול, רמות ונוספות הוקמו על-אף התנגדות אמריקנית, ואפילו ראש הממשלה הנוכחי עמד בלחץ והקים את שכונת הר חומה. מישהו זוכר את ההתנגדות שלהם בעניין? בטח לא אלפי הירושלמים הגרים בה. זכורה לטוב תגובתו של בגין בהפצצת הכור העירקי ואת זימונו של שגריר ארה"ב אליו לנזיפה בירושלים.
אין אני טוען שצריך להתעלם מהאמריקנים, אבל בכל הקשור לאינטרסים החיוניים שלנו כמדינה, צרכינו קודמים לשלהם. ואובמה, נראה שרק בישראל נותרו מעריצים עיוורים שלו הנוטים לקבל כל גחמה ממנו. יש לו דרך ארוכה להוכיח את כושרו כמנהיג עולמי הלכה למעשה על-אף פרס הנובל התמוה שקיבל לאחרונה.
