אין ספק שעל ישראל להגיב בחומרה על ה"זובור" שראש ממשלת טורקיה מעביר לנו. גם המניעים הידועים והאפשריים של טורקיה למסע השיטנה הזה (כפי שפירטתי במאמרי
"תסמונת העם המופתע") אינם מצדיקים השתלחות חסרת-תקדים וחסרת-רסן כזאת.
בידי משרד החוץ "בנק" אפשרויות לתגובה דיפלומטית הולמת. החל מ"שיחות הבהרה" עם השגריר, העברת נזיפה פורמאלית, החזרת השגריר להתייעצות, הורדת דרג הנציגות, הכרזה על נציג כעל אישיות בלתי-רצויה וכלה בניתוק היחסים הדיפלומטיים. את שגרירנו באוסטריה החזרנו בזמנו בשל בחירת של דמות שנויה במחלוקת לפרלמנט האוסטרי, כך שאנחנו יודעים להשתמש באמצעים הקיימים, אם כי לא תמיד בכלים ובמינון הנכונים.
השפלת שגריר של מדינה זרה אינה כלולה במאגר התגובות הלגיטימיות. לא רק שאינה כלולה, גם אינה מכובדת. הסגנון הוא האדם עצמו אמר ז'ורז'-לואי לקלרק הצרפתי עוד במאה השמונה עשרה, והסגנון הזה של משרד החוץ הוא הפרצוץ של העומדים בראשו.
צפיתי בתחושת אי-נוחות גדולה באיש הנבוך והמקריח מובל לחדר קטן ומושב על ספה נמוכה מול שני הבכירים ממשרד החוץ. חיזיון מביך ואינפנטילי. אי-נוחות מהסיטואציה, ובמיוחד מהבחירה שלנו ומדרך הביצוע. אפשר היה לצפות ממשרד החוץ למעט יותר תחכום ועידון.
"הכוונה לא הייתה להשפיל את השגריר הטורקי", הצהיר סגן השר
דני איילון, ספק בהתנצלות ולאחר שהתפכח מעט מההגזמה. "רצינו להעביר מסר", אמר. אשלי מורגן (התליין), שופט מג'ורג'יה, חובב גרדומים, אמר לחברי הסנאט כי לא מדובר בהוצאות להורג, אלא בהעברת מסר שקהילתו אינה מוחלת לגונבי סוסים.
אפשר וצריך לטפל במתקפה הזדונית, הצבועה, המסוכנת והמזיקה של טורקיה, אך גם לדעת להתנהג כפי שמדינה המתיימרת להיות תרבותית וריבונית אמורה להתנהג. כדי שיכבדו אותך יש לדעת לנהוג בכבוד כלפי זולתך. המסר שלנו יהיה אפקטיבי בגלל ה'מה', אך במיוחד בגלל ה'איך'.
