גדי אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960), בשנים 2015-2019 כיהן כראש המטה הכללי ה-21 של צבא ההגנה לישראל. באפריל 2021 מונה ליושב-ראש חברת סטורג' דרופ.
פרטים אישיים
נשוי לחנה, אדריכלית במקצועה. השניים הכירו בנעוריהם באילת. לזוג חמישה ילדים. תושב הרצליה.
מידע אישי כללי
נולד בטבריה, השני מבין ארבעת ילדיהם של מאיר ואסתר איזנקוט. שני הוריו הם ילידי מרוקו אשר עלו ארצה בשנות ה-50. בהיותו בן שנה עברה המשפחה לעיר אילת בעקבות עבודתו של האב במכרה הנחושת בתמנע. זמן מה לאחר מכן התגרשו הוריו. לפרנסת ילדיה עבדה אמו כמלטשת במפעל תכשיטים ולאחר מכן כטבחית בבסיס עובדה ומטפלת בקשישים.
את לימודי התיכון עשה במגמת המכונאות הימית של בבית הספר "גולדווטר", ובמקביל למד למבחני הבגרות בלימודי-ערב בבית ספר אקסטרני. בנערותו שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של הפועל אילת וכן התחרה כמשיט מפרשיות במועדון השיט המקומי. מלבד שלושת אחיו יש לאיזנקוט אח נוסף מנישואיה השניים של אמו.
ניסיון בעבודה
בשנת 1978 התגייס איזנקוט לשירות צבאי כחניך בקורס טיס. בתום חודש הודח מהקורס ועבר לשרת כלוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני. בהמשך עבר קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר. לאחר הסמכתו כקצין שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 51 ולאחר מכן כסגן מפקד מחלקה בפלוגה בגדוד. עם פתיחתה של מלחמת לבנון הראשונה היה איזנקוט בחופשה לקראת שחרור, אולם כאשר בקרב על הבופור נפצע מפקד הפלוגה, שב לשירות והחליפו בתפקיד. כמ"פ בפועל הוביל את הלוחמים בקרבות לכיבוש עין א־תינה, נבטיה, ג'זין ושדה התעופה בביירות.
לאחר המלחמה השתחרר מצה"ל, אולם כעבור שלושה חודשים, כאשר קיבל הצעה לשיבוץ כמ"פ בקורס קצינים בבה"ד 1, שב לשירות קבע. ב-1984 מונה למפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית בגולני. תחת פיקודו ביצעה היחידה מספר רב של פעולות בשטח לבנון. זמן קצר לפני סיום תפקידו הודח, לאחר שסירב להוראת מח"ט גולני להקפיץ את חייליו מחופשה. לאחר הדחתו יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.
בשנים לאחר מכן כיהן כקצין אג"ם חטיבתי בגולני, מפקד גדוד 13 בגולני, סמח"ט גולני, קמב"ץ פיקוד צפון, מפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים), מפקד חטיבת אפרים (חטיבה מרחבית באיו"ש) וב-1997 מונה למח"ט גולני. בתפקידו זה הוביל איזנקוט שינוי משמעותי בנורמות ההתנהגות בחטיבה, בין היתר יצא נגד הסדרי "צעירים-ותיקים" הנהוגים במרבית יחידות החי"ר בצה"ל, פעל בצורה קשה נגד מרד שאירע באחת הפלוגות וככלל העלה את רף המשמעת בחטיבה.
בשנת 1999 מונה על-ידי ראש הממשלה אהוד ברק לשמש כמזכירו הצבאי, המשיך לכהן בתפקיד זה גם תחת ראש הממשלה אריאל שרון. בשנת 2001 מונה למפקד עוצבת "נתיב האש" (אוגדת שריון מילואים). בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש, בתפקידו זה היה שותף לניהול פעולת צה"ל נגד פעולות הטרור של ימי אנתיפאדת אל-אקצה. בפיקודו יישמו הכוחות גישה התקפית שזכתה לכינוי -"כיסוח הדשא", במסגרתה פועל צה"ל באופן רציף ואגרסיבי נגד טרוריסטים על-מנת להקשות עליהם להתארגן ולהוציא לפועל פיגועים.
במהלך שירותו הצבאי סיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב ולימודי תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה.
חבר במטכ"ל
בשנת 2005 מונה לתפקיד ראש אגף מבצעים במטכ"ל והועלה לדרגת אלוף. במהלך כהונתו פרצה מלחמת לבנון השנייה, על-פי פרסומים בעניין, איזנקוט - שהעביר חלק נכבד משנותיו בצה"ל בגזרת לבנון - חלק לא פעם על החלטותיו של הרמטכ"ל דן חלוץ לגבי ניהול המלחמה. כך למשל סבר כי יש לגייס את כוחות המילואים כבר בתחילת הלחימה.
בסוף 2006, עם התפטרותו של אלוף פיקוד צפון אודי אדם לאחר המלחמה, מונה למחליפו בתפקיד. בתפקיד זה הטמיע בתוכניות הפעולה של הפיקוד את דוקטרינת "הדאחיה", על פיה במסגרת עימות בין ישראל לחיזבאללה יפעל צה"ל להחרבת אזורי השליטה האסטרטגיים של הארגון השיעי. במהלך כהונתו כאלוף פיקוד הצפון נחשף איזנקוט ל"מסמך הרפז", ובדוח שכתב מבקר המדינה סביב הפרשה נמתחה נגדו ביקורת מתונה, אולם למעורבותו המצומצמת יחסית בפרשה לא היו השלכות משמעתיות או משפטיות על קידומו בצה"ל.
בראשית 2013 מונה כסגנו של הרמטכ"ל בני גנץ וסומן כאחד המתמודדים המובילים במרוץ לרמטכ"לות.
הרמטכ"ל ה-21
בראשית 2015 מונה איזנקוט לרמטכ"ל צה"ל. כעבור מספר חודשים הציג את "גדעון" - תוכנית רב-שנתית לצה"ל שכללה מספר קיצוצים תקציביים ושינויים ארגוניים. בין עיקרי התוכנית: הוצאתם לפרישה מוקדמת של אלפי משרתי קבע, קיצוץ רוחבי בתקני כוח האדם במפקדות צה"ל, צמצום היקף כוחות המילואים בתותחנים ובפיקוד העורף, הקמת זרוע סייבר, הקמת מערך קומנדו, הצערת גיל המפקדים הקרביים, המשך הוצאה לפועל של מיזם "עיר הבה"דים" הצטיידות במטוסי אף-35 וכן הצטיידות בספינות להגנה על צוללות.
בהיבט הביטחון השוטף, בפיקודו של איזנקוט האתגר המרכזי מולו התמודד צה"ל היה עלייה בהיקף פעולות הטרור הפלשתיני נגד אזרחי ישראל. בשונה מגלי טרור קודמים, מרבית מבצעי הפיגועים בגל זה (אשר זכה לכינוי – טרור הסכינים) לא השתייכו לתשתית ארגונית, וביצעו את הפיגוע על דעת עצמם ולרוב ללא תכנון מוקדם מוסדר. אל מול פעולות אלו הוביל הרמטכ"ל מדיניות תגובה מתונה אשר באופן מוצהר נועדה לפגוע במבצעי פיגועים ובמבצעי פיגועים בפוטנציה, תוך הימנעות מפגיעה באוכלוסייה הפלשתינית הכללית. על אף העלייה בהיקף הטרור המשיך צה"ל לקיים תיאום ביטחוני הדוק עם מנגנוני הביטחון ברשות הפלשתינית.
בגזרה הדרומית, כפועל יוצא של לקחי מבצע צוק איתן, השקיע צה"ל משאבים ניכרים בפיתוח אמצעים ותורות לחימה נגד מנהרות תקיפה. עם חידוש ירי הרקטות על ישובי הדרום מרצועת עזה, נקבעה מדיניות תגובה תקיפה במסגרתה נענה כל ירי בתקיפת מספר יעדי חמאס ברצועה. בחזית הצפונית נקבע קו מדיניות דומה מול תקריות ירי בגבול ישראל-סוריה, ברובן זליגה ממלחמת האזרחים בסוריה. על-פי פרסומים זרים, בכהונתו של איזנקוט ביצע חיל-האוויר מספר לא מבוטל של תקיפות בשטח סוריה שנועדו לעצור משלוחי נשק לארגון חיזבאללה.
בהיבט אחר התאפיינה כהונתו של איזנקוט במאמץ לריכוז הסמכות הפיקודית אצל מפקדי השטח וצמצום מעורבותם של גורמים חיצוניים בעלי סדר-יום פוליטי, דתי וכדומה. כך למשל נקבעה מדיניות לצמצום היקף ההרצאות הניתן על-ידי גורמים חיצוניים לצה"ל, הוחלט על העברת ענף תודעה יהודית מהרבנות הראשית לאגף כוח אדם וכו'.
אחת הפרשות הצה"ליות שזכו לתהודה ציבורית גדולה במיוחד בזמן כהונתו היא פרשת החייל אלאור אזריה – חייל אשר ירה למוות במחבל שרוע על הקרקע ונשפט על כך במשפט צבאי. האירוע הוביל את איזנקוט להתבטא באופן תקיף נגד פעולות ממין זה תוך סימון הקו הערכי הראוי בעיניו לחיילי צה"ל. התבטאויותיו בפרשה כמו גם ההתנהלות הצה"לית סביבה גררו ביקורת עזה מצידה הימני של המפה הפוליטית. במהלך כהונתו, כמו גם במרבית שנותיו בפיקוד הבכיר, ממעט איזנקוט להתראיין ולהתבטא בפומבי באמצעי התקשורת.
מוקד אחר להד ציבורי נרחב היה החלטתו של איזנקוט לבחון את שילובן של חיילות במגוון רחב יותר של תפקידי לחימה ביחידות השדה, לרוב בשילוב עם לוחמים גברים. החלטה זו עוררה דיון ציבורי נרחב במהלכו הוטחה בו ביקורת קשה בעיקר מצד חוגים שמרניים בציונות הדתית.
בינואר 2017 עבר הליך כירורגי להסרת גידול סרטני בבלוטת הערמונית, ולמשך מספר ימים הועברו סמכויותיו לסגן הרמטכ"ל יאיר גולן.
בינואר 2019 סיים את תפקידו כרמטכ"ל ופרש מצה"ל.
לאחר שחרורו מצה"ל
זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לאיזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון ועסק בפעילות מחקרית. בסוף 2019 מונה לעמית מחקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי. במקביל החל בפעילות בעולם העסקי ומונה לכהן כדירקטור במספר חברות ציבוריות. באפריל 2021 מונה ליושב-ראש חברת סטורג' דרופ העוסקת באגירת אנרגיה.
