על טקסי יום השואה הגדולים, ועל בלה הקטנה

הרהורים בעקבות יום השואה הבינלאומי:

בבית החולים שוכבת היום אימי לאחר שקיבלה מכות בראש ממשגיחי המפעל הגרמני.
מדובר אומנם במכות שנתנו לפני למעלה משישים שנה במפעל שהוצב בפולין הכבושה . אבל האפקטים מגיעים לשיאם היום.

המשטר הנאצי השתמש בבנות הצעירות לברור באצבעותיהן הקטנות והזריזות כדורי רובה פגומים - כדי שחיילי ה"ורעכמאעט" לא ייתקלו במעצורי ירי בעת הסתערות.

מי שטעתה והתגלה כדור פגום בביקורת, נענשה בחומרה.

אימי במכות על הראש.

מאחר שהוריהם כבר נלקחו למשרפות לא היה להם אצל מי לבכות.

אמנם למעלה משישים שנה חלפו מאז אבל מחקרים מגלים שרבים מניצולי השואה סובלים מדמנציה ואבדן זיכרון במספרים הגדולים מאוכלוסיות מבוגרות אחרות.

בערוב ימיהם הכול צף, כולל הנזקים הגופניים בראשיהם הצעירים, ומצבי הסטרס שעברו אז, והותירו את משקעיהם.

שום דבר הרי לא נמחק מדיסק האנושי.

אף אחד לא פיצה אותם על ההחמרה בבריאותם, לא הגרמנים ולא הקרנות הכספיות שהוקמו למען הניצולים.

נעסוק בכך בפעם אחרת, לא כשאימא כל כך חולה.

הטקס המאורגן שהיה בפרלמנט הגרמני, שבו נשיאנו פרס והתקשורת הישראלית התמוגגו ונמסו מקבלת הפנים שנערכה לו, לא סייע למחוק את הנזק שנעשה לה ולמשפחתה.

צריך רק להגיע למסיבות המשפחתיות של שני הצדדים במשפחתי כדי להבין איך הצליחו המנוולים בנאצים במלאכתם.

מצד רעייתי הספרדייה מתייצבים מאות קרובים מדרגה ראשונה ושנייה. קירבה שלישית היא כבר לא מזמינה בעוד שאצלי בן דוד שלישי שברביעי, הופך להיות דוד בכיר.

אין דודים ודודות. וכמובן לא סבים וסבתות.

~ ~ ~

הטקסים המפוארים אינם מבשרים עולם חדש שנברא באירופה.

הרי רק אחרי לחץ מסיבי נעתרה גרמניה השבוע להפסיק את יחסי המסחר בין חברת "סיימנס" עתירת הידע לבין האירנים.

המוני אירופאים אנטישמים מתגלים כיום במשאלי דעת הקהל כאנטישמיים ואילו האירופים הממסדיים מובילים היום שוב מסע הסתה אנטישמי כנגד הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בעולם.
הפעם לא בפולין שרוקנה מיהודים, אלא בארץ המקלט שלהם -בישראל.

כדי ששמעון פרס הפליט היהודי מפולין ידבר באירופה הוא היה צריך לשלם במטבע פוליטית שאירופים אוהבים לשמוע: "שלום עם הפלשתינים". כלומר עוד ויתורים לפלשתינים שירוקנו את היהודים מיכולת ההגנה שלהם אל מול אויביהם.

עוד נסיגה, עוד ויתור על מחסומים - במחיר הרג יהודים. והכול בשיטת הסלאמי הידועה, שבה שוכנעו יהודי אירופה, בתעמולה ערמומית שנוהלה על-ידי מנגנונו של גבלס, להגיע אל הרכבות ומשם לתנורי הגז.

"ארבעט מאכט פריי" - העבודה משחררת - הרגיע שלט הכניסה השטני את הבאים בשער מחנה המוות.

ועכשיו ההתלהבות של הגרמנים והצרפתים ממעורבות במו"מ עם החמס. הסכמות חשאיות איתם ולחץ על ישראל לבצע עסקת שחרור מחבלים בכל מחיר- שתהווה עסקת מוות לרבים מהצבור הישראלי.

~ ~ ~

אתם מבינים כעת מדוע הטקסים הללו לא מעוררים את ההתלהבות שלנו כפי שמלהיבים את בעלי הטורים והכתבים המדווחים משם?

לגבינו הכול הגיע מאוחר מדי ומה שהגיע אינו מציאה גדולה.

אבל, הנה נחמה פורתא.

באחת ההתנחלויות שהאירופים כל כך מקפדים עליהם ועלינו, ב'ספר המדבר', במכינה צבאית שמכשירה לוחמים עתידיים לצה"ל, התכנסו עשרה צעירים ביום שישי לפני כניסת השבת, קראו תהילים עבור הלוחמת השורדת בת ה-13 מפולין ששרדה עד היום והוסיפו לה שם: "חיה".

לא נחמה?!

בישראל, צעירים שאינם מכירים את אימי- נחלצים לעזרתה.

התפללו גם אתם בשבילה, אחי!

בלה חיה בת חנה - ראויה לתפילתכם-תפילת רבים. כמו גם המעטים האחרים ששרדו משם.