ארגון הימין הקיצוני "אם תרצו", מבקש לא רק לקחת לעצמו מונופול על הציונות והפטריוטיות, אלא גם לעשות דה-לגיטימציה חמורה לארגוני זכויות האדם בישראל ולקולות הביקורתיים של החברה האזרחית (גילוי נאות: אני עובד בתנועת זכויות האדם וקשור לגופים אלו). בדו"ח שהוציא לאחרונה, מאשים "אם תרצו" את ארגוני זכויות האדם והקרן החדשה לישראל ב"עלילות הרצח נגד צה"ל", שעלו לטענתו בדו"ח גולדסטון ולאחריו. הארגון גם יצא בקמפיין חוצות מסית ברוח זו. הפגיעה ארוכת הטווח של הלך הרוח הזה לא תהיה בתנועת זכויות האדם, אלא בביטחון ישראל.
"אם תרצו" מאשימים כי הדיווחים והעדויות של ארגוני זכויות האדם הישראלים, הנתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל, היו החומרים שסייעו לביסוס דו"ח גולדסטון. מעבר לעיוותים, השגיאות וחצאי האמיתות בדו"ח, הוא מבוסס על הנחת יסוד מופרכת:
לתפישתם, "הכביסה המלוכלכת" יצאה החוצה בגלל ארגוני זכויות האדם הישראלים, כאילו לא היו CNN, אל ג'זירה, וארגוני זכויות אדם פלסטינים ובינלאומיים. גם הטיעון כי מקורות ישראלים נחשבים לאמינים יותר, ולכן יוצרים את התדמית הרעה ביותר, הוא קלוש. הארגונים הישראלים דאגו, רובם ככולם, להציג תמונה מאוזנת ומקצועית, וביקרו קשות את הירי של חמאס על אזרחים ישראלים. אילולא הם היה הדו"ח על מבצע "
עופרת יצוקה" קשה וביקורתי הרבה יותר.
לעומת זאת, אם הייתה מערכת הביטחון קשובה יותר מלכתחילה לארגוני זכויות האדם, היה המצב של ישראל טוב בהרבה. התחשבות בזכויות אדם אין פירושה דה-לגיטימציה של המלחמה בטרור. ארגון כמו "המועצה לשלום ולביטחון" חשף לא פעם כיצד מדיניות הפוגעת בזכויות אדם אין לה כל צידוק ביטחוני סביר, והיא לעיתים אף פוגעת בביטחון. גם בהקשר הספציפי של מבצע "עופרת יצוקה", ברור כיום כי ועדת חקירה ישראלית עצמאית הייתה הכלי הטוב ביותר להדוף את הביקורת הכוללת ולהבחין בין ביקורת עניינית להכפשה של ישראל.
אבל מדאיג במיוחד לחשוב על הדו"ח שלאחר המלחמה הבאה שחלילה תתרחש עלינו: לו יתממש החזון של ארגון "אם תרצו", הדו"ח הזה לא יכלול כל דיווחים של ארגוני זכויות אדם ישראלים, משום שהללו יצנזרו עצמם מלבקר את השלטון והצבא. במקום זאת, יהיו בדו"ח הבא דיווחים חד-צדדיים ביותר של ארגונים פלסטינים ובינלאומיים שאינם קשובים למצוקת הטרור של הישראלים. הדו"ח יבקר גם את היעדר הקולות הביקורתיים מתוך ישראל. הוא יציג את ישראל כמדינה כאילו-דמוקרטית, שפעם פעלה בה חברה אזרחית ביקורתית, וכיום מתקיימת בה אווירה - או אף חקיקה - שמסרסת ומרתיעה קולות אחרים. הטיעון של "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת" יתערפל לו, וכל הקו המבחין בין ישראל למדינות תומכות הטרור ילך ויתעמעם.
באווירה כזו נאבד את אהדתו של העולם, נראה הקצנה הולכת וגוברת בנורמות הנהוגות בצה"ל, ונחווה חלילה הרבה יותר יוזמות לבידוד ישראל בעולם. התמיכה של ארה"ב ושל אירופה עשויה גם היא לעמוד בסימן שאלה, והכלכלה תגיב בהתאם. החלק הגדול והפרוגרסיבי של יהדות ארה"ב ואירופה יחוש יותר ויותר מרוחק מישראל. במצב כזה, מסע הסתה נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל יתקבל בהתנגדות מועטה. החזון של "אם תרצו" יקבל טוויסט מעוות.
החזון של "אם תרצו", הפוך לחלוטין מהאימרה של הרצל: הוא חזון קצר רואי ומסוכן; עומד בסתירה לרוח ערכי הליבה הישראליים המגולמים בהכרזת העצמאות; ומסכן את ישראל שלא לצורך, בשם תפישה פשטנית, ילדותית ומעוותת של פטריוטיזם במדינה דמוקרטית פתוחה.
