מחאת הנייר הכתוב

זה מכבר אמרנו כי מערכת בתי המשפט בישראל, נתונה מזה זמן רב בפשיטת רגל ערכית, מוסרית ולכך קיימת הוכחה מופתית בנתונים האמפיריים המתקבלים מידי שנה על-ידי סוקרים מקצועיים בלתי תלויים, על אובדן אמון הציבור בשופטים ובהתנהלות בתי המשפט. בכיריה, החל מאהרן ברק וממשיכתו הגב' דורית ביניש, הולכים כסומים, אוטמים אוזניהם ומכסים עיניהם וממאנים לראות את הכתובת על הקיר, לשמוע את הקולות, להקשיב לביקורת מבפנים ומבחוץ, ולפקוח עיניהם ממחאת הנייר הכתוב.

האם ברק וביניש עצרו לרגע במחשבותיהם, וניסו לחשוב למה כ-70% מהציבור רואה בשופטי ישראל כמקדמי אינטרסים אישיים, מושחתים, נעדרי אמינות, בעלי שררה, לא מתאימים לתפקיד, ומקבלי שכר גבוה ללא הצדקה? התשובה, לכך שלילית .

מה כן עשו, חיפשו ומצאו תירוצים כגון "הציבור ממשיך לפקוד את בתי המשפט", "הביקורת היא מקומץ אנשים המבקשים לפגוע ברשות השופטת", "הסקרים משקרים".

מה עוד עשו, גייסו את כל כוחותיהם, תוך שימוש במשאבי ציבור יקרים, לרבות את שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל, פרקליטות המדינה, לשכת עורכי הדין, שופטים, שרי ממשלה, חברי כנסת, מועצת העיתונות וכל צינור מזרים מידע דומה, על-מנת להשתיק את מקורות הביקורות.

האם פעולות ברק וביניש הנ"ל, החלישו את דעת הציבור? התשובה ידועה לכל. אמון הציבור במערכת המשפט בישראל ממשיך לצלול מטה גם אם בינתיים בכירי מערכת המשפט בישראל הספיקו "להרוג את השליח". דבר אחד ברור ושריר, יקום ויחיה "שליח" אחר אשר יזעק את זעקת הציבור ויאמר "שופטים מושחתים נמאסתם".

מתקופת נשיאותו של אהרן ברק חושך ועננה ירדה על מערכת המשפט בישראל. שופטים התמנו לתפקידם על בסיס קשרים ולא כישורים בשיטת חבר מביא חבר, החלה תופעה שלילית של האדרת בעלי הון מקורבים לשופטים תוך פגיעה בשכבות החלשות וחסרי האמצעים.

שכר השופטים הוגדל ללא יחס נכון לתפוקת עבודתו של השופט והשכר הממוצע במשק. כיום שופט מתחיל משתכר כ-35,000 ש"חבחודש בתוספת הטבות מיוחדות הנאמדות בכ-15,000 ש"חבחודש. שופט בעל ותק של כ-5 שנים עשוי להגיע לשכר של 40,000 ש"חבחודש בתוספת הטבות מיוחדות הנאמדות בכ-25,000 ש"חבחודש, כאשר בפועל השופט מקדיש לצורך עבודתו הן בביתו והן בבית המשפט פחות מ-150 שעות בשנה בלי להפחית את השבתון, ימי מחלות ואירועים שונים. חשוב לזכור כי שופטים אינם עובדים בימי שישי, שבת, חגים, פגרות פסח, סוכות ( כ-15 ימים ) ופגרת הקיץ ( מ-15.7 עד 1.9 ) חופשות שבועיות ( 40 ימים ), השתלמויות ( 20 ימים לפחות ), שבתון ( 3 חודשים ויותר ), מחלות, ועוד.

שלא יספרו לציבור כי יש עומס בבתי המשפט עקב כמות תיקים גדולה ושלא יספרו לנו כי השופטים עובדים על תיקים בביתם בזמנם הפנוי, בחופשות ובפגרות. העומס בבתי המשפט אכן קיים ברם הסיבה לקיומו נעוצה בשתי עילות עיקריות, האחת, כאמור שיעור הזמן הנמוך לו מקדיש השופט לטיפולו בתיק מסויים, פחות מ-150 ימים בשנה ללא הפחתה של ימי מחלה, שבתון וסיבות אחרות. השניה, הנה איכותו המנטלית הנמוכה של השופט בישראל. בחודש מאי 2007 פורסם על-ידי המרכז לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה דוח מסכם בדבר מחקר שנעשה על העומס בבתי המשפט . כותרת הדוח "העומס על מערכות משפט : ניתוח השוואתי של 17 מדינות". [קישור] המחקר הוזמן על-ידי מנהל בתי המשפט וככל הנראה מטעם זה לא כלל המחקר ניתוח השפעת כישורי השופט על העומס. מהסקרים שנעשו עד היום עולה כי למעלה מ-60% מהשופטים המכהנים בפועל במערכות המשפט בישראל אינם ראויים לשיפוט .

עיקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. שופטים מעבירים ביניהם מסרים גלויים וברמזים ואומרים לחבריהם כיצד עליהם לפסוק ולגזור את הדין אף שאינם בקיאים כל צורכם בתיק עליו נתנו דעתם. שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהי בודאי לא מרות הדין שאינה משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. אדרבא, נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו שופט מקודם בתפקידו למרות כישלונותיו. ראה השופטים ורדה מרוז, ניל הנדל, אריאל ואגו, אריאל חזק, שמואל ברוך, סבין כהן, דינה כהן, עידו רוזין, שפסר יעקב, אוהד נוגה, בן יששכר שוורץ רבקה, טלי חיימוביץ, נחמה נצר, מיכל וולפסון ועוד.

שופט מכהן בתפקידו בצו אלוהי ומצו זה שואב השופט את כבודו, קדושתו, ונבדלותו מהאדם הרגיל. שליחותו בצו אלוהי לעשות משפט, על עקרונות של הליך הוגן, צדק, אמת וביושרה בסכסוכים בין בעלי דין ובין אדם למדינה. מרבית השופטים בבתי המשפט, מצאו פורקן ללכת בדרך הרע והתרחקו מהאמת ושכחו לחלוטין את הבסיס עליו הם שואבים את כהונתם. הם מצאו להגן על עצמם, מעצמם, לא פחות מלהגן ולסכן את תפקידם לטובת סיפוקו האישי של שופט אחר. איכותם הנמוכה של פסקי הדין מלמדים על השתלטותה של תרבות השקר בקרב השופטים בישראל, על חולשת ההגיון, ועצימת השקר מול חולשת האמת. מותר לשקר, מותר להטות משפט, ומותר לקבל טובות הנאה. טובת הנאה לא חייבת להתבטא בכסף, היא יכולה להתבטא בצפיה לקידום בתפקיד לעתיד לבוא או המשכיות הכהונה או קידום לערכאה גבוהה יותר.

הציבור צריך לדעת כי מחאת הנייר הכתוב לא הועילה. יש לחפש דרכים אחרות על-מנת לפקוח את עיני מי שמעוניין להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את אמון הציבור בבתי המשפט כפי רמתה בתקופת הנשיא מאיר שמגר ולפניו. בתמצית ניתן לשקול למשל, קמפיין פרסום חוצות, סטיקרים, מודעות, פרסום בעיתונות ובמדיה האלקטרונית, באינטרנט אשר יעבירו מידע לציבור בדבר תחלואי בתי המשפט. כמו-כן ניתן לשקול פניות ישירות לציבור, קיום חוגי בית, ואסיפות אשר יעסקו בדרכי ההתמודדות עם המכשולים והסכנות הטמונות בנגישות לבתי המשפט במתכונתם כיום. להזמין את הציבור למחות פיזית מול פתחי בתי המשפט ולקרוא לשינוי מיידי במדיניות הנוהגת כיום בכל הקשור להמשך כהונתם של שופטים מושחתים, ודרך קידומם או קליטתם של שופטים חדשים. לפתוח לציבור כלי להעברת מסרים, פתחון פה, ללא מורא וללא חסימה. יש להציף את האינטרנט באתרים אשר יאפשרו לציבור לומר דברו ללא חשש או צנזורה, ועוד.