אתמול והיום (יום א', 9.5.04) מציינים בעולם מלאת 59 שנה לסיום מלחמת העולם השניה באירופה. בעלות הברית המערביות - ארה"ב, בריטניה, צרפת ומדינות חבר העמים הבריטי - מציינות את יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-8 במאי, היום בו נכנעה גרמניה ללא תנאי לבעלות הברית המערביות. ברוסיה - וגם כאן, בישראל - מצויין יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי.
עם כניעתה של גרמניה הנאצית בא הקץ על מלחמת העולם השניה באירופה. המלחמה, שפרצה ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישת הצבא הגרמני - ה"וורמאכט" - לפולין, הסתיימה בתבוסתה הגמורה של גרמניה. המלחמה בדרום מזרח אסיה ובאזור האוקיינוס השקט נמשכה עוד כשלושה חודשים, עד לכניעתה של יפן ללא תנאי לכוחות האמריקנים, ימים ספורים לאחר הטלת פצצות האטום על הערים הירושימה ונגסאקי.
מלחמת העולם השניה היתה הגדולה שבמלחמות מאז היות האדם. כ-60 מיליון בני אדם קיפחו את חייהם במהלכה. בברית המועצות לבדה נאמד מספר קורבנות המלחמה בכ-28 מיליון בני אדם, מתוכם כ-11 מיליון חיילים והשאר - אזרחים. אך סבלם של מיליונים במהלך המלחמה אינו בר השוואה למזימת רצח העם שהביאה להשמדתם של שישה מיליונים מיהודי אירופה - שליש מהעם היהודי כולו.
המלחמה נחשבת גם למאורע היסטורי מהגדולים ומהמזעזעים מאז ומעולם, ולנקודת מפנה היסטורית מהגדולות בתולדות המין האנושי. כתוצאה ממנה שודדו סדרי עולם: מעצמות ירדו מגדולתן; עלתה חשיבותם של האזורים הלא אירופיים של העולם; החל תהליך דה קולוניאליזציה מהיר; שתי מעצמות-על בעלות עוצמה צבאית, כלכלית ופוליטית שלא היתה כדוגמתה חילקו ביניהן את ההגמוניה במערכת הבינלאומית; תהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים רבי עוצמה זכו לדרור; וחשוב מכל, מבחינתנו - היהודים זכו, לאחר למעלה מאלפיים שנה, בריבונות במולדתם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
