מדיו של המשרת בקודש

פרשת תצוה עוסקת בפירוט רב בבגדי הכהונה.

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:
ולאחר מכן מגיע הסבר מדויק, איזה בגדים בדיוק יש לעשות.

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

ונשאלת השאלה, מדוע התורה, שאינה מאריכה סתם, ובדרך-כלל אף מקמצת במילים, מפרטת בצורה מפורטת כל-כך, את הבגדים, מה חשיבותם, מה מיוחד בהם?

במסכת זבחים נאמר, "בזמן שבגדיהם עליהם, כהונתם עליהם, אין בגדים עליהם, אין כהונתם עליהם, "כלומר הבגדים בעצם מקדשים את הכוהנים, ושהכוהנים לובשים בגדי חול, אין הם משרתים בקודש, כלומר הבגדים מוסיפים נופך של כבוד וקדושה לעבודת הכוהנים.

'בגד' הוא מלשון בגידה, 'מעיל' הוא מלשון מעילה, ומסיכה היא מלשון נסיכת השמן לתוך הדם. המלבושים, שמקורם בעלה התאנה שלאחר חטא האדם הראשון, מסתירים כביכול את גוף האדם ויוצרים לאדם אפשרות להתחפש למישהו אחר, וקשורים בעומקם בחשיפת העצמיות של האדם. דווקא הסתרת הגשמיות מאפשרת את חשיפת העצמיות. הבגד אינו משהו מעשי בלבד אלא עניינו פתיחת האפשרות לפגוש את האחר בפנימיותו.

הבגדים מכפרים, בדיוק כמו הקורבנות. זבחים, פ"ח.

כתונת - מכפרת על שפיכות דמים.
מכנסיים - מכפרים על גילוי עריות.
מצנפת - מכפרת על גסות הרוח. יבוא דבר שבגובה ויכפר על גבהות הלב.
אבנט - מכפר על הרהורי הלב. יבוא דבר שכנגד הלב ויכפר על הרהורי הלב.
חושן - מכפר על דינים, והינו חושן המשפט.
אפוד - מכפר על עבודה זרה.
מעיל - מכפר על לשון הרע, יבוא דבר שבקול (קול הפעמונים שבשולי המעיל) ויכפר על קול רע.
הציץ - מכפר על עזות פנים.

בשפת הפנימיות, מלבושים הם ביטוי להתגשמות ה' בעולם. דרישות התורה מאתנו הם להתייחס למלבושים של המציאות בתשומת לב והקפדה יתירה. בגדי הכהונה, העשויים בחוכמת לב על-ידי אנשים חכמי לב, מקדמים את ההבנה כי פריטי לבוש, אינו רק מוצרים גשמיים שכל עוד הם יפים או מתאימים לנו לא חשוב כיצד נוצרו, ובאילו תנאים, אלא לבוש ה' בעולם שמחייב אחריות מצידנו.

מדי הכוהנים חשובים, ומקודשים, אבל, זה לא העיקר. המדים באים לשרת רעיונות וערכים. המדים והקורבנות הם בבחינת אמצעים ליעד חשוב יותר, הם רק בבחינת כלים, והתנהגות האדם היא היעד החשוב.

ויהי רצון, שנדע ונשכיל, להתאים עצמנו למלבושנו, ונשכיל להבין, כי אין הבגדים עושים את האדם, ולא כל מי שחנוט בחליפה ועניבה, מכובד הוא, ולא כל חובש מגבעת שחורה, גדול בתורה הוא, אלא נדע להעריך ולשפוט איש את רעהו מתוך פנימיותו.

שבת שלום.