|   15:07:40
דלג
  צבי גיל  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

ירושלים - הרכבת קלה והמשא הכבד

במציאות הקיימת, בירת ישראל חופרת את עברה וקוברת את עתידה
05/03/2010  |   צבי גיל   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
רכבת קלה, משא כבד [צילום: צבי גיל]

לפני עשרה ימים לערך, ירושלים ותושביה רוו קצת נחת לאחר שהקרון הראשון של הרכבת הקלה הופיע בנסיעת בכורה איטית, חגיגית, כיאה לחלוץ מלכותי אשר מבשר את בואה של המלכה בעוד כשנה וחצי. אין סמל הולם יותר לסבל ולהתשה שעיר זאת ותושביה סוחבים על גבם - סבל רגיל ו"סבל ירושה" - מאשר הרכבת הקלה הזאת אם היא תיוולד ללא פגם זה יהיה נס, ומכיוון שמדובר בירושלים - נס משמים. אבל גם נס לא יוציא את ירושלים מן המלכוד שבה היא נתונה.

מנכ"ל חברת "סיטי פס" המבצעת את העבודות, יאיר נווה, מצוטט כמי שאמר: "זאת הרגשה טובה ומרגשת, אנחנו רואים את תחילת הסוף". אמר ולא ידע איזו סמליות יש בדבריו. גם אני מתכוון לתחילת הסוף, אבל לא לרכבת הקלה. אלא למטען הכבד שעיר זאת נושאת מאז ומעולם ואשר הפוליטיקאים העכשיוויים מוסיפים לה עוד משקל שהיא לא תוכל לשאת אותו. הרכבת הקלה היא משל. היא כמו דברים רבים שנעשים בעיר, נולדה בחטא, בכך שבמקום להשקיע מיליונים ברווחת תושבים אלה שחיים בה, שיוסיפו להתגורר בה ולא יברחו לשפלה או לערים סמוכות, ואלה שעזבו - שחלקם יחזרו, הכספים הושקעו במוליך ראוותני שאין צורך בו. חשמלית מפרקית אשר קשורה בכבלים מעל יכלה למלא אותו תפקיד אם הנתיב היה מיועד רק אליה, כמו פסי הרכבת. וכתושב ירושלים במשך קרוב ל-40 שנה, ליבי עם תושביה.

הרכבת הקלה גם היא לא נמנית עם הבעיות הבסיסיות של ירושלים. בעוד שלגבי ישראל כולה הציבור מודע לאיום פוטנציאלי שאם לא ניפרד מן השטחים זאת תהיה מדינה דו-לאומית ולבסוף פלשתינית, בירושלים האיום הזה מצוי בינתה כמו עננים כבדים שיושבים עליה בימי חורף. בעוד שכאשר מדובר בשטחים קיים איזה קונצנזוס שלא נוכל להישאר בהם לנצח, בירושלים ההסכמה היא הפוכה. הסכנה של דילול האוכלוסיה היוצרת והמפרנסת את העיר היא מוחשית מאוד. ובהקשר זה אני מתייחס לשני חלקי העיר. הנתונים הסטטיסטיים של מכוני סקרים של מוסדות מחקר ובראשם מכון ירושלים לחקר ישראל, חוקרים במדעי החברה בגיאוגרפיה באתנוגרפיה, קובעים חד-משמעית, שאם לא ניפרד ממזרח ירושלים ומרבע מיליון תושביה, עתידה של ירושלים נחרץ.

בעוד שהרכבת הקלה עשויה לסייע בהקלת העומס בעיר המרושתת סמטאות ורחובות צרים את הרכבת הכבדה - ההיסטורית החמצנו. ירושלים, אם תחוזק ותקוים איכשהו במתווה כפי שהוא נראה עכשיו היא לא תרכוב על רכבת קלה. היא תהלך במקרה הטוב על קביים. רק ניתוח קרדינאלי פתוח יכול להציל אותו ברגע האחרון.

על-פי הנתונים של מכון ירושלים לחקר ישראל, כבר 20 שנה שירושלים סובלת מהגירה שלילית. יש בה עניים רבים הן מקרב החרדים במערב העיר והן בקרב הערבים במזרחה. די בנתון אחד בלבד כדי להעיר אותנו מן השרעפים ההזויים שאנו נתונים בהם. עם כיבוש מזרח העיר היו בה 69,000 תושבים פלשתינים. מספרם כיום יותר מרבע מיליון. באותו זמן היו במערב העיר 200,000 יהודים בקרוב. כיום יש בה קרוב לחצי מיליון יהודים. משמע שהגידול באוכלוסיה היהודית היה פי שניים וחצי ואצל הערבים פי ארבעה.

אביא דוגמה קטנה במיקרו. כאשר עברתי לירושלים מתל אביב, בראשית שנות השבעים ונכנסנו לבית חדש בשכונת קטמון הישנה, היו שני אלמנטים שהיום לא קיימים עוד. אחד - זאת הייתה שכונה חילונית, עם קומץ תושבים מסורתיים שהועברו מן העיר העתיקה. כיום זאת שכונה דתית ברובה. לא חרדית, אלא דתית-לאומית, לרבות תושבים אורתודוקסיים רבים שבאו מן המערב, והתחנכו לסובלנות דתית. בעוד ששכונה כמו רמות שהייתה פעם רובה חילונית היא כיום ברובה חרדית. התופעה השנייה היא היציאה מן העיר של תושבים ותיקים ובעיקר של הדור החדש, ובעקבותיה ההורים מצטרפים אל הילדים. בביתנו היו 14 משפחות שלהם שלושים ושלושה ילדים, מאלה שנולדו באותו בית ואחרים שבאו כילדים. כיום 30 מקרב הדור השני ירדו לשפלה וגם השלושה הנותרים עברו לפריפריה הירושלמית. זה קורה לסטודנטים, לא רק אלה שבאים אליה מבחוץ, אלא שנולדו בירושלים. הם מדברים ברגליהם.

במשך הזמן, במוקדם או במאוחר, חלק מן הדיירים ואני נמנה איתם, הלכו בעקבות הילדים. תהליך זה נמשך גם בשכונות אחרות, ובשבועות האחרונים קיבלתי הודעה משני מכרים שהם, כמוני, חיו עשרות שנים בירושלים, והם מחפשים דירות בתל אביב והסביבה להיות בקרבת ילדיהם ונכדיהם. זהו תהליך בכיוון אחד בלבד מלמעלה למטה. גם צעדים מנהליים לא יצליחו לשנות את המגמה הזאת. לדוגמה, כחלק מן הסיכום עם ערוץ 10 להארכת הזיכיון שלו, הוא אמור לעבור לירושלים, כפי שבעצם הוא התחייב עם הקמתו. אבל גם אם הוא יעלה הוא לא יבוא לירושלים אלא ליישוב הכפרי נווה אילן, מרוחק מירושלים ולא שייך לירושלים ובו מצויים אולפני ג.ג לקולנוע ולטלוויזיה.

אני כמעט משוכנע שרבים מקרב העובדים יעדיפו להישאר בתל אביב ולנסוע בכביש מספר אחד מרחק של 50 ק"מ, על פני חיפוש דירה, בתי ספר לילדים וכיו"ב. וחלקם ימצאו דיור הולם בישובים הסמוכים כמו מוצא, בית זית, מבשרת, עין חמד ואפילו מודיעין. ירושלים לא תצא נשכרת מצעד מינהלי כזה. אולי באספקת מצרכים ואי אלה שירותים. מכאן שאיזה צעד מינהלי או עוד בית בסילואן או בעיר העתיקה, לא יעלו ולא יורידו.

כיום בעידן של רעשים ניתן לומר שירושלים יושבת על הר געש. לא כזה שמרעיד את אמות הספים שמקורו בלוחות הטקטוניים שנעים למטה. בדקתי כמה רעשים פיסיים עברו באמת על ירושלים ומצאתי שמעט מאוד. ברובם ירושלים לא הייתה המוקד. גם לא במאה ה-7 לפנה"ס כאשר בארץ כולה נספו 30,000 בני אדם. ברעש במאה הקודמת, ב-1927 נהרגו בירושלים (על-פי ויקיפדיה) 135 אנשים, 450 נפצעו ו-300 בתים ניזוקו או התמוטטו. רעידת האדמה שחזויה בירושלים היא אתנוגרפית מדינית, והיא לא בחזקת ניחוש אלא תחזית מדויקת. והשקט, במידה והוא ישנו, הוא שקט מטעה, מרדים, שקט לפני סערה.

ממשלה עיוורת, לא יכולה להוליך

אך פתי יאמין שזה יקרה. אילו הייתה לנו ממשלה אשר יודעת להוליך ויודעת איך לכבוש את דעת הקהל (כמו שהיא יודעת לכבוש אדמות) כדי שהעם ילך אחריה, היה סיכוי שהמצב הבסיסי האתנוגרפי ישתנה. בכך שניפרד כמו שכנים טובים שהגדר משכינה ביניהם שלום. (ואני תומך נלהב בגדר ההפרדה ובלבד שלא לפגוע
במוקדי אוכלוסיה פלשתינית ולפצות בעלים של אדמות מופקעות) גם אז יהיה דרוש עירוי דם רציני כדי להביא לעיר אוכלוסיות צעירות ויוצרות, למשוך סטודנטים במלגות ובדיור, בעלי מקצוע בהייטק או במדיטק. יידרשו לכך הרבה מיליארדים לא פחות מאשר לתוכנית התחבורתית השאפתנית של ראש הממשלה. אבל אז זאת תהיה בירת ישראל שתוכר על-ידי העולם כבירה. שגרירויות תבאנה אליה ובעקבותיהם יותר מבקרים וצליינים וגם אנשי עסקים וממון. אבל, כאמור, זה חלום באספמיא.

ולא יהיה זה נכון להאשים את הממשלה הזאת בלבדית במחדל הזה. כל אלה לפניה דיברו הרבה ועשו פחות ממעט. הממשלה הנוכחית, כולל מפלגת האבודה רק מוסיפה שמן למדורה ואבנים לנטל. ירושלים היא כיום יותר נטל מאשר נכס. ודאי שככה לגבי התואר שלה כבירת ישראל. אם אני לא טועה רק לעם היהודי בירה שהיא גם המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. מרכז העולם הקתולי הוא בוותיקן, שהוא תחום אקסטריטוריאלי בתוך רומא.

רומא איננה הבירה של העולם הקתולי. כמו שריאד, בירת ערב הסעודית איננה הבירה של העולם המוסלמי, והעיר קום הקדושה לשיעים היא לא בירתה של אירן, אלא טהרן. ואתונה היא לא בירה של הכנסייה היוונית האורתודוקסית. לונדון אינה המוקד של הכנסייה האנגליקנית. הדתות האסייניות אין להן מוקדים בכלל, והן ראויות לקנאה.

אפשר מאוד שאילו הבירה הייתה בתל אביב, שבמובנים רבים, כלכלית, חברתית, תרבותית, אומנותית, עסקית, היא הבירה בפועל, המצב היה שונה. בכך שהפריזמה הייתה משתנה. כבירת ישראל -ירושלים היא מוקד דלקתי. בכך שללא פתרון סוגיית מזרח ירושלים, בראש וראשונה מבחינתנו אבל גם מבחינת הפלשתינים, לא נראה את קצה האור במנהרה. והאור, כמו שאומרים, יהיה של אורות רכבת שבאה ממול.

אולמרט כראש הממשלה היה מוכן ללכת בעניין זה כברת דרך לקראת הפלשתינים. אהוד ברק אף הוא היה מוכן אבל בפיו בלבד. ולא ברור לי, גם אם אני מביא בחשבון את התאווה האישית לשררה, לא מתקבל על הדעת - שאנשים כמו דניאל בן סימון, שלי יחימוביץ' והשר אבישי ברוורמן, מוסיפים לשבת בקואליציה כזאת שאינה זזה, ואם כן - היא דוהרת לאחור. דומני שאין צביעות גדולה מזאת, ושום גימיקים תקשורתיים לא יכסו על הערווה הזאת. שלי יחימוביץ' תורמת לחקיקה ראויה בתחומים חשובים. אך בכך היא לא שונה מח"כים של קדימה או בימין. גם הם תורמים. אבל במרכז הווייתם עומדת ארץ ישראל - אדמה, ולא אנשים, וקדושת עצים ואבנים היא מורסה פתוחה. היא גם עבודה זרה לפי הדת היהודית. ח"כים אלה מן ה"עבודה" הם כמו אותה שלישייה ידועה, שלא רואה, לא שומעת, לא פותחת פה.

העובדה שאני לא מחדש מאומה אכן אומרת שהנושא מתקבל כפתטי, מעלה גירה, משעמם... אדרבא הייתי שמח אילו יכולתי לחדש על סמך מידע אחר שחל שינוי דרמטי באשר למציאות הירושלמית. כאשר אתה משמיע צפירה זה לא אומר שצריך להשתמש בכל פעם בצופר חדש. אפשר באותו צופר להתריע מחדש, באותו זרקור להאיר מחדש את "מטעני הצד" שמונחים לאורכה ולרוחבה של ירושלים.

עיר היא יצירה ודמות תושביה

ירושלים היא עיר מקסימה. יש בה יופי ואופי והוד, אך זה לא בא לה לא מן ה"מקום" למעלה ולא מן המקום הטופוגרפי. הרים בלבד לא עושים עיר, ולא עושים עיר ליפה. זאת עושים אנשים. אינני יודע עד כמה ירושלים הייתה מפוארת בימי דוד ושלמה או המלכים שבאו אחריהם. אני יודע שבמשך קרוב לאלפיים שנה (למעט תקופת הצלבנים וימי הורדוס) היא הייתה עיר מוזנחת. עיר כבושה, עיר עזובה או עיר מקלט, עיר עם ריב ומדון - דתי בעיקרו. יש על כך מאות ואלפי מסמכים כתובים של אלה שביקרו בה במשך השנים ורשמו את חוויותיהם ורישומיהם. רובם לא מחמיאים ל"יופייה". היא הייתה עיר קוסמופוליטית בימי המנדט הבריטי - 1918-1948 ושגשגה תקופה קצרה לאחר האיחוד בתקופת טדי קולק.

אבל זרעי הפורענות נזרעו כבר אז. קולק לפחות רצה להטיב עם התושבים במזרח ירושלים אבל הממשלה לא נתנה, וקרן ירושלים שהוא הקים בקושי הספיקה לשיפור מערב העיר. אבל גם אילו היטיבו עם תושבי מזרח העיר זה לא היה משנה את האלמנט האתנוגרפי. אפשר והמחדל הממשלתי היה מכוון. שכן ככל שאתה הופך מקום למושך יותר ככה הוא מושך יותר, במקרה זה עוד פלשתינים. כך או אחרת זה היה והווה ה-catch - העוקץ הירושלמי. "גידול" במלוא משמעות המונח הזה. והרכבת הקלה, תקל יום, יום על התושבים וגם זה דבר לא מבוטל בעיר החנוקה הזאת. אבל מה ה"תכליס" - ביידיש - שמקורו הוא עברי צרוף - תכלית.

מדי פעם אנו עדים כמה שהמצב נפיץ בירושלים. ביקורו של שרון בהר הבית גרם לאינתיפאדה, פתיחת מנהרות הכותל על-ידי ביבי, גרמה למהומות, הכרזה על מערכת המכפלה כעל אתר שמור, גם כן מבית היוצר של רה"מ, הוציאה את הפלשתינים להפגנות. אף שאני חושב שכל הצעדים הללו, ששימשו מאיץ לאירועים, היו מיותרים, בלשון המעטה, אני מבקש להצביע דווקא על המציאות השברירית מאוד. די שיהודי יחליק על קליפת בננה בהר הבית ומכנסיו יגלשו כדי לגרום למהומה. כי המהומה היא כאן היא המציאות. היא מחפשת לה עילה, מהמורה, ותמיד תמצא אותן.

או ניתן לראות את המצב האבסורדי מהיבט אחר. בדרך-כלל יש לראש רשות מוניציפלית, בוודאי לראש עיר גדולה, סמכויות סטאטוטוריות בכל הקשור לסדרי ממשל בעיר. ראש עיריית ירושלים, במקרה זה ניר ברקת, משולל בפועל סמכויות רבות, בשל הרגישות המדינית. פוליטית אני מתנגד להשקפת עולמו של ניר ברקת ולאי אלה מעשים בירושלים, מאצ'ואיסטיים מתגרים. אך זה סותר לחלוטין את עמדתי לגבי אוטונומיה של ראש העירייה. אצלנו מעשי חלם הם עניין יום יומי. הרי ידוע הסיפר החלמאי כאשר השָמשָ החלמאי לא רצה להקיש על הפתחים לקרוא ליראי השם לבוא לתפילה, כדי שלא לקלקל את שכבת השלג היפה, והפתרון נמצא שארבעה חברי הקהילה יישאו אותו על שולחן. רה"מ פנה לראש עיריית ירושלים שלא להרוס מבנים בשכונת סילואן והפתרון היצירתי של ניר ברקת הוא הכרזה על הקמת פארק ציבורי אולי מעין פארק "טיבולי" של קופנהגן אבל שם לא מעלים באש מיכלי אשפה בשדרות אנדרסון ולא משליכים אבנים על המשטרה באוגוסטגראדה.

מדי פעם אנו קוראים על הצלחה שיש לקבוצות לחץ מקומיות, בעיקר חילוניות, לשמר אתר זה או אחר או למנוע עוד מפלצות נדל"ניות במקום בית היסטורי, ובית קולנוע במושבה. אבל אלה הם טיפה בים. בעצם לא טיפה בים אלא מעין שמורות אינדיאניות במוקד אורבני שהולך רק בכיוון אחד - אם לא יוציאו את הגידול המזרח ירושלמי.

המאמר מופיע באתר המחבר "זרקור".
תאריך:  05/03/2010   |   עודכן:  05/03/2010
צבי גיל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ירושלים - הרכבת קלה והמשא הכבד
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
גבי בן
5/03/10 19:15
2
מומו
6/03/10 10:31
 
אין חדש תחת השמש
6/03/10 11:16
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בעולם חיים כיום בקירוב 1.2 מיליארד מוסלמים, המתחלקים לקבוצות ומסורות בעלות גוונים דתיים שונים, כמו הסונים והשיעים.
05/03/2010  |  מתי דוד  |   מאמרים
זמן קצר לפני ש"ממזרים חסרי כבוד" מועמד להיבחר כסרט הטוב וטרנטינו כבמאי הטוב ביותר (מועמדויות ב-8 קטגוריות) בטקס האוסקר הקרוב (7.3.10), כדאי להיזכר בסרט ובבמאי שנתנו לטרנטינו השראה לסרטו זה: הבמאי ההולנדי פול ורהובן וסרטו (2006) " יומן שחור".
מדי כמה חודשים חוזר על עצמו הריטואל הקבוע, בו המדינה כולה מזדעזעת לנוכח חשיפה של פרשת אונס קבוצתי. כל הגורמים הרלוונטיים פוכרים ידיים בהשתאות איך לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו...
פעמיים בתולדות עם ישראל נאמר עליו שחטא בעשיית עגלי זהב. פעם ראשונה בימי נדודיו במדבר בפרשת "כי תשא", כשנמצא משה בהר חורב (שמ', ל"ב, 4). פעם נוספת כשהציב ירבעם בן נבט עגלי זהב בבית אל ובדן (מל"א, י"ב, 28).
05/03/2010  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
אתחיל באנקדוטה: המאמר של אודי אלוני ועופר ניימן: "סוף-סוף מפחדים מהשמאל", מציג את שיכרון הכוח של אנשים הפועלים בכל הכוח כנגד המדינה שלהם. באופן אירוני, בתיאור של הכותבים מוצג אודי אלוני כבמאי ו"פועל" פוליטי. מעניין עם טעות הדפוס, פועל במקום פעיל (שאני מניח שהתרחשה) מעידה, ללא כוונת מכוון, על תפקידו במאבק נגד מדינת ישראל!
05/03/2010  |  יואב לוי  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
עם שלם עוטה מסכה כדי להסתיר את היגון והצער, להסתיר את החרפה והבושה, להסתיר את הכאב והגעגוע, להסתיר את החוסר הנורא, את השבר שהיה כחרס הנשבר
יקיר בן-משה
יקיר בן-משה
כל הספרים שתקו, מה יכולנו לומר? אפילו לסקלי הסמיק, לא ידענו שפוגל גונב, לא ידענו שהוא מחביא פירורים מעוגיות של אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il