פרופ' אבי שליים, יהודי יליד עירק, המחזיק באזרחות ישראלית ובריטית, היסטוריון פוסט-ציוני ומומחה ליחסים בינ"ל באוניברסיטת אוקספורד, התראיין (יום ה', 13.5.04) לאתר האינטרנט של הרשות הפלשתינית.
להבנת הרקע לראיון יש לציין, כי פרופ' שליים נמנה עם ראשוני הזרם הפוסט-ציוני שהופיע לראשונה בסוף שנות ה-80', עם הופעת ספריהם הראשונים של פרופ' בני מוריס [שבינתיים חל מהפך בהשקפתו], ד"ר אילן פפה, גרשון שפיר ושליים עצמו.
בראיון המתפרסם לרגל יום הנכבה הפלשתיני ('האסון' - יום הקמתה של מדינת ישראל, 15.5.04) טען שליים, כי ישראל ביצעה טיהור אתני בשנת 1948, האנטישמיות החדשה נובעת ממדיניותו של אריאל שרון, ומדיניותה של ישראל דומה יותר ויותר למדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה.
"כיהודי יליד עירק, אני יכול להגיד כי יהודי עירק לא אולצו לעזוב את ארצם, ממשלת עירק אף רצתה שנישאר. כך שמצבנו אינו דומה למצבם של הפליטים הפלשתינים שהועברו בידי ישראל בשנת 1948", טען שליים.
"האליטה האשכנזית השולטת בישראל התנהגה בגזענות, או לפחות בשחצנות כלפי היהודים המזרחיים וניסתה לתת להם זהות אשכנזית חדשה. היהודים המזרחיים הפנימו את האתוס של ישראל כמדינה חדשה המוקפת אויבים המעוניינים בהשמדתה. לכן יהודים רבים מצביעים למפלגות הימין".
"רשמית, ישראל היא דמוקרטיה. אך למעשה לא כל אזרחיה נהנים מזכויות שוות. ערביי ישראל זוכים למעמד של אזרחים סוג ב'. אני מגדיר את ישראל כדמוקרטיה פגומה שהולכת יותר ויותר בדרכה של מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה. אם מסתכלים על מדיניותה של ישראל בגדה המערבית, רואים תמונה מכוערת למדי. אם זה לא אפרטהייד, אני לא יודע מה נקרא אפרטהייד".
"האליטה האשכנזית מנסה באופן מכוון לשמור על ההגמוניה הפוליטית והתרבותית שלה באמצעות שמירת הטינה בין פלשתינים ליהודים מזרחיים. היהודים המזרחיים נמשכים לעמדות הימניות, משום שהן נותנות להם אפשרות למקם עצמם גבוה יותר מהערבים הישראלים בהיררכיה החברתית. מזרחיים רבים חוששים, כי אם יסתיים הכיבוש הם ייאלצו לשוב לעבודות הכפיים, אותן עושים כיום הערבים".
"התעמולה הציונית טענה תמיד, כי ישראל חיפשה שלום אך לא היה לה עם מי לדבר. לטענתי, היו הזדמנויות רבות למו"מ עם הערבים לאחר 1948. אך הנוקשות הישראלית מילאה תפקיד חשוב באי השגת הסכם. ישראל לא שמרה תמיד על מוסר, או על 'טוהר הנשק'. היו אינספור מקרים של יחס לא תקין לאזרחים פלשתינים, גירוש, מעשי טבח ואונס. בשנת 1948 ישראל ביצעה מה שקרוי כיום: 'טיהור אתני'".
שרון אינו מעוניין בהפסקת אש. הוא מתנקש בבכירי החמאס כדי להביא לתגובה בדמות פיגועי התאבדות. שמירה על רמה נמוכה של אלימות תשמור על שלטונו".
אחד הגורמים העיקריים לאנטישמיות החדשה, היא מדיניות ממשלת שרון. ישנה עויינות גוברת והולכת לישראל, ובעקבותיה גם כלפי היהודים. הישראלים ניסו תמיד להשתיק ביקורת, בכך שאמרו שהמוטיבציה מאחוריה היא אנטישמית".
"כישראלי ובריטי, אני חש אשמה בשל מה שנגרם לפלשתינים", אמר שליים והוסיף: "הפלשתינים הם הקורבנות האמיתיים של הסכסוך, ומגיע להם לקבל את כל הסימפטיה והסיוע הבינ"ל".
"איני אנטי-ציוני", טען שליים, "אף פעם לא עירערתי על הלגיטימיות של התנועה הציונית או של מדינת ישראל. הציונות היא התנועה לשיחרור לאומי של היהודים ויהודים זכאים כמו כל אומה אחרת לעצמאות ולמדינה".
[לראיון המלא עם פרופ' שליים: ראו קישור]
