התקשורת, על כל גווניה, מכונה "המעצמה השביעית". כוחה אדיר-השפעה על כל התהליכים המתרחשים בעולם הדמוקרטי (בעולם הדיקטטורי לא קיימת בעיה - כי בו כמובן אין תקשורת במובן המקובל של המילה). משום כך - שליחיה של מעצמה זו - העיתונאים, הם הם קובעים סדר יום, כלומר: ברצונם יהללו וימליכו, וברצונם ישפילו ויורידו ממשלות. הליך זה הוא למרבה הצער לא דמוקרטי בעליל - באשר אינו מייצג גוף או פרטים נבחרים. אבל זה המחיר אותו משלמים האזרחים ע"מ לְשָמר את חופש הביטוי - וטוב שכך. הבעיה היא שלאותם גופי תקשורת ענקיים, כמו גם לשלוּחיהֶם, אין כל אחריות מעשית לגורל מדינה ותושביה. במילים אחרות: מעל כל בימה, יכול כל עיתונאי לבקר, לנזוף, לשלול, לתת עצות, להתחזות כבעל מידע סמוי ואמין (שברגיל נמסר לו על-ידי בעלי עניין), לעתים גם להשתמש בכינויי גנאי - וכל זאת מבלי לתת אחריות, מלבד למולך "הרייטינג".