|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הנצחת "החורבה" - יתרונות מול חסרונות
|
"החורבה" עלולה להסיח את הדעת מהר הבית ● האם העיר העתיקה סובלת מתיירות יתר? ● וגם: ייתכן כי תתעורר מלחמה על השליטה בבית הכנסת המפואר
|
|
פנים בית הכנסת "החורבה" [פלאש 90]
|
|
|
|
|
"החורבה" בבניינה
|
|
הרב שמואל רבינוביץ
|
|
חנוכת בית הכנסת "החורבה" אינה רק בנייה של בית הכנסת שחרב, היא חיבור עמוק ובל יינתק אל שרשרת הדורות היהודית בירושלים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
השבוע נחנך ברוב פאר והדר בית הכנסת 'החורבה' בירושלים שבין החומות. אני משער (במוצ"ש לפני שבוע) כי הטקס (י)היה מרשים ו(י)שודר בכלי תקשורת רבים, בארץ ובעולם. עוד אני משער כי העולם הערבי (י)געש ו(י)רעש: "היתכן להרים כיפה מתגרה מול כיפת אל-אקצה"? כמו-כן אני בטוח כי גדלה בציבור המשכיל 'תודעת ירושלים' ותהלוכותיה ב-300 השנים האחרונות לתפארת תלמידי הגר"א, הרבנים שמואל סלנט ואברהם-יצחק קוק, ולהבדיל הסולטאן העותומאני, הנציב הבריטי ו...טייקוני אוקראינה הנדיבים. ללא ספק, מדובר במאורע היסטורי, לאומי, פוליטי ו...תיירותי חשוב, ואני תומך בו בפה מלא. אעפ"כ אני מוכרח להתוודות; מלווים אותי כמה נדנודי תחושות של אי-נוחות. נדנוד ראשון; הסחת הדעת מהר הבית בחסדי ה' הר הבית (יכול להיות) בידינו. קריאתו של עזרא הסופר [ט, ט] " לרומם את בית אלוקינו ולהעמיד את חורבותיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים" איננה מכוונת ל'חורבת רבי יהודה החסיד האשכנזי' אלא ל'בית אלקינו' בהר מרום הרים. די לנו בהערות המושמעות לפרקים לפיהם גם 'הכותל המערבי' מאפיל על הר הבית, והופך למושא של קדושה בזכות עצמו. עכשיו ה'חורבה' תיכנס ל'נישה' זו. כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם, וה'חורבה' בכללם, מכונים 'מקדשי מעט' ויונקים את קדושתם מקודש הקודשים. קיים נדנוד חשש כי "שפחה תירש גבירתה" [משלי ל, כג], ופוקדי ירושלים במועדיה יעדיפו (פיזית או רוחנית) את כיפת החורבה המשוקמת-המפוארת-המוצלת על פני 'גבירתה' החוגרת שק שלראשה רק כיפת-השמים. נדנוד שני; תיירותיזציה שבין החומות ירושלים שבין החומות מלאה בתי כנסת ובתי מדרש, מכל הגוונים והחוגים. למיטב ידיעתי, חלקם נותרים די ריקים גם בשבתות ובמועדי ישראל. נבואת יחזקאל [לו, לח] "כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החורבות מלאות צאן אדם" מתגשמת לעינינו בין חומותיה העתיקות של ירושלים. חוויית 'העלייה לרגל', וההתחברות הכלל-ישראלית הכרוכה וגלומה בה, סוחפת כל מי שמשוטט ב"ירושלים במועדיה". מנקר אפוא נדנוד חשש, ובעצם... תקווה, כי ה'חורבה המושקעת' תישאר אתר תיירותי וטקסי בלבד. וכאן עלי לשתף אתכם ב'משנת בית-אבא'. אבי-מורי דב רוזן ז"ל היה חבר הוועדה לשיקום ופיתוח העיר העתיקה, למן היווסדה לאחר מלחמת ששת הימים ועד יום פטירתו (שבט תשמ"ט). 'משנתו' ו'מלחמתו' בתחום זה הייתה לאכלס את ירושלים שבין החומות ב'צאן אדם' ולא רק במונומנטים; במוסדות חינוך ובמשפחות חיות ונושמות, ולא רק בגלריות או באטרקציות תיירותיות. הוא אף ביקש בצוואתו לחרות על מצבתו "דאג לאיכלוס העיר העתיקה". אומנם הוא פעל רבות לשיקום בתי הכנסת הוותיקים 1 ('הרמב"ן', 'בית-אל' ועוד) אך תמיד קמה וניצבה שאלת העדיפות במשאבים ובמיקום הצפוף. כיום, כמדומה, ששיפעת התיירות (אשר גררה לאחרונה גם סגירת כל ה'רובע' לתנועת מכוניות פרטיות) מבריחה דיירי קבע המתקשים לוגיסטית לקבוע שם את משכנם. נכון, מיקום 'החורבה' לא נוגס בשום פרויקט איכלוסי, ולא בא פיסית על-חשבון בית מגורים, אעפ"כ נתקע בי נדנוד תחושה של תוספת נופך להפיכת העיר למוזיאון קר על-חשבון חיים חמימים. נדנוד שלישי; חיכוך חרדי-לאומי? ואם בתחושות מפרפרות עסקינן, לא אוכל להימנע מלהעלות נדנוד חשש נוסף, למרות נטייתי להדחיקו; צפי לחיכוך מתמיד בין החרדים לבין הדתיים-לאומיים בדבר ה'שליטה' במקום, ובעיקר בקשר לאופיו. העבר הממלכתי וטקסי ההכתרה והכבוד למיניהם שפעמו ב'חורבה', 'מושכים' לכיוון הלאומי, כולל תפילות בימי העצמאות וירושלים. מאידך-גיסא, ה'חצר' של רבי שמואל סלנט, ומורשת רבני העדה החרדית שפעלו בה, 'יפיחו רוח גבית' בחרדי ירושלים במאבקם לתקוע ב'חורבה' יתד נאמן. נחשו יד מי תגבר? ואולי תוצע פשרה: 'החורבה' כנגד ה'הר'. |
|
למרות נדנודי הביקורת אסיים בשבח, והוא העיקר. מתורת הגר"א, ולא רק ממנו, למדנו כי ל'בניין ירושלים' נודע מקום מרכזי בתהליך הגאולה. הספר 'קול התור' המופלא, שנכתב על-ידי תלמידי הגר"א מפיו והתגלה בדורנו, מסיים בדרשות מרובות-פנים על מצוות הרחבת ירושלים והיישוב בכלל, כתיקון לחטא המרגלים. אעתיק קטע מתוך הדברים היפה וראוי, ואולי אף מרמז, לענייננו: - "ולמה נכללו כל הסגולות הטובות של א"י במלה הרחבה (כמפורט שם)? מפני שמילת 'הרחבה' היא לעומת מילת 'החרבה', כידוע בסוד תורת הקבלה שבהרבה דברים הקללה נהפכת לברכה ע"י שינוי סדר האותיות."
|
|
|
1. ב'תחומין' כרך י' פרסמנו פניית אבי ז"ל בתשל"ו לראשל"צ דאז, הרב עובדיה יוסף שליט"א בשאלה מפורטת שעיקרה: "החברה לפיתוח העיר העתיקה מתכננת הקמת גן באתר ה'חורבה'. היש בכך משום 'לא תטע לך אשרה... אצל מזבח ה' אלקיך'? לדעת הרמב"ם..."? ותשובת הראשל"צ (אף היא מנומקת): "בודאי שהדבר אסור בהחלט... ועליך להצביע נגד. ויש לעשות מאמץ להוריד הצעה זו מסדר היום". וכך הווה!
|
|
| תאריך:
|
19/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
19/03/2010
|
|
הרב ישראל רוזן
|
|
הנצחת "החורבה" - יתרונות מול חסרונות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בבית שערים
|
20/03/10 11:56
|
|
|
מזה כמעט שבועיים רוגשת אצלנו התקשורת בדיבורים על משבר בין ממשלת ישראל לזו של ארה"ב. המשבר לכאורה, פרץ בעת ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בארץ. הוא הגיע הנה כדי לנסות לחדש את השיחות בין הישראלים לפלשתינים. השיחות האלה תקועות כבר זמן רב ובאופן לגמרי "טבעי", האחריות לתקיעות הזאת מוטלת על ממשלת ישראל. לכן היא נדרשה להקפיא את הבנייה ביהודה ובשומרון, כאילו כדי להפגין רצון טוב מול הפלשתינים המסכנים, והסכימה לעשות זאת לזמן מוגבל, לעשרה חדשים. והנה בעיצומה של ההקפאה, ומה שיותר גרוע בעיצומו של הביקור הידידותי של סגן הנשיא האמריקני, מודיעה ועדה מקומית על החלטה לבנות אלף ושש מאות יחידות דיור חדשות בירושלים, בשכונת רמת שלמה, שטח שהפלשתינים טוענים לבעלות עליו. נו, כזאת סטירת לחי למבקר הנכבד, ומכאן משבר מדיני חמור ביותר. לכאורה.
|
|
|
|
|
האמריקנים טוענים כי פעולות ישראל בירושלים פוגעות באינטרסים האמריקניים. גם לישראל יש סיבה לטעון כי משחקי הברוגז האמריקניים מקשיחים את עמדתו של אבו-מאזן, ומה שיותר חמור, מעודדים את הקיצוניות של ארגוני הטרור ביהודה ובשומרון וגורמים להתפרעויות. החידלון בנושא הגרעין האירני בוודאי מסכן את ישראל. יש כמובן הבדל, לטוב ולרע, משום שארה"ב היא מעצמה עולמית. לטוב, משום שאיזו מין מעצמה היא זו שהחלטה של פקיד בוועדת התכנון של ירושלים יכולה להעמיד אותה בסכנה ביטחונית. מי שביטחונה יותר שברירי ודורש התחשבות היא ישראל. לרע, משום שאין סימטריה בינינו לבינם. הם יכולים להיעלב ולכעוס עלינו, ואנחנו לא, כפי שראש הממשלה נאלץ לבלוע בשקט את העלבון שספג כאשר הבית הלבן פרסם תמונה שבה נראה אובמה משוחח בטלפון עם נתניהו כשרגליו על השולחן. אפשר אומנם במאמץ דיפלומטי רב לגשר על-פני אינטרסים שבאופן נקודתי נמצאים בעימות, אם יש אינטרס גדול משותף, וזו בעצם השאלה.
|
|
|
|
|
במקום להתנצל בפני הממשל האמריקני, עלינו להביא את האמת בפני דעת הציבור שם. התקשורת הבינלאומית מפיצה עלילות על יהודים מתנחלים בירושלים, הגוזלים בתים של ערבים הגרים ב'מחנה פליטים שועפאת' (פליטים מן הארץ? הם גרים בארץ ישראל ובירושלים, ומהו המחנה? לא אוהלים אלא בתים בנויים לתפארת). ממשלת ישראל צריכה להוקיע את הדרישה הגזענית למנוע מיהודים לגור בבירתם - האם יוכל מישהו למנוע מאזרח מוסלמי לקנות בית בוושינגטון? עלינו להסביר כי הנשיא ברק אובמה כועס משום שהוא מתכנן למסור את ירושלים - הקדושה גם לנוצרים - לשלטון מוסלמי. ממשלתנו גם צריכה להפריך את הטענות של סגן הנשיא ג'ו ביידן כי מעשי ישראל מגבירים את העוינות לאמריקה בעולם - עוינות שהוא עצמו יוצר בהאשמותיו נגד ממשלת ישראל. מעל הכל, עלינו להסביר כי החלשה של ישראל אינה יוצרת אהדה לאמריקה אלא ממלאת שכרון ניצחון את אויבי אמריקה, ומעודדת אותם להגביר את המלחמה נגד העולם החופשי.
|
|
|
|
|
"דיני הקרבנות הם לנו כספר חתום. לא טעמי הקרבנות בכללן מובנים לנו ולא טעמם של פרטי דיניהם. ואפשר, מפני שאין אנו יכולים לקיימם מאז שחרב בית מקדשנו [ואולי] התנוון בנו 'החוש' לקרבנות" - כך פותחת פרופ' נחמה ליבוביץ זצ"ל את מאמרה הראשון "על טעמי הקרבנות" בספרה הידוע "עיונים בספר ויקרא". וגם אמנה, רבו הדרשות ורבו הפרשנויות להסברת ולהבנת "תורת הקרבנות" שהיא בעצם מערכת אדירה, מדהימה ובעיקר מיוחדת ואין כל ספק "שרב בה הנסתר על הגלוי". יש מן הפרשנים שנסקו לגבהים וראו במערכת זו יסודות קבליים מיסטיים ויש שפישטוה וראו בה יסוד של עבודת ה' פשוטה ואמיתית שראשיתה בהינזרות והינתקות מן "העבודה הזרה" (תרתי משמע: עבודה זרה ממש, כמו גם סגידה לדברים ועיניינים אשר בהם ולהם פעמים האדם מתמכר ומעלה אותם לדרגת עבודה זרה ממש) וכלה בהתקרבות ובהקרבה עצמית לבורא עולם, מעין מה ש"מדרש גם" מכנה זאת בשם: "הקרבה אדמית". והבן.
|
|
|
|
|
גם כאשר ממשיכים בישראל לחגוג בחנויות כמו "H&M", "גאפ" ו"זארה", לא יוותר התייר הישראלית המצוי, בעד שום הון שבעולם, על מסע-קניות אינטנסיבי ואובססיבי מעבר לים. חזקה עליו שמחופשת הפסח הקרובה שלו הוא יחזור עם מזוודה עמוסה לעייפה בבגדים - מנהג שזה מכבר דבק בו ושכבר מזמן הפך אצלו לטבע שני. ליצני הדור משוכנעים, מעבר לכל ספק, כי יותר משהתייר הישראלי רואה עולם, הוא קונה אותו.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
