אימת המסלול האדום

סוד גלוי הוא שהמסלול האדום במתחם המכס של שדה התעופה הוא אימתו של כל תייר ישראלי מצוי החוזר ארצה. הוא אורב לו למן רגע רדתו מכבש המטוס ועד לשער היציאה הביתה רק בשל ההברחות הרבות והמשונות. זו, מן הסתם, גם הסיבה לכך שידם של המוכסים דרוכה עשרים וארבע שעות ביממה.

בסך-הכל מאפשר המכס פטור מתשלום על דברי טובין, כל אימת שעלותם אינה עולה על 150 דולר. ניסיונם הרב של המוכסים מאפשר להם לזהות על נקלה את הישראלים המבריחים, או את אלה המבריחים בפוטנציה. די במבט חטוף אחד שלהם כדי להפשיט בו את הנוסע החשוד עירום ועריה ולחשוף את הטובין הלא-מוצהרים שלו. את המוכסים אפשר, אומנם, להאשים עד מחר, אבל בסך-הכל אין להתעלם מכך שהם עושים את עבודתם נאמנה.

בשורה התחתונה ניתן להפנות את האצבע המאשימה רק כלפי הישראלי האופטימי, המאמין בכל ליבו שבסופו של דבר הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מכאן גם האמונה הרווחת, שאין לה כיסוי של ממש, כי ההגבלה על הבאת מוצרים לישראל והבדיקה במכס מתמקדות אך ורק במוצרי חשמל ואלקטרוניקה.

סוד גלוי הוא שרק מעטים מטריחים עצמם לעיין בתקנות המכס טרם יציאתם מעבר לים. למי שאינו יודע, תקנות המכס קובעות, מפורשות, כי יהיו המוצרים אשר יהיו - אם עלותם עולה מעל ל-150 דולר, הנוסע בבעיה. עם זאת כדאי להדגיש, באותה נשימה, כי חושיהם הבריאים והדרוכים של בודקי המכס מנחים אותם היטב ביחסם אל הישראלים החוזרים מחו"ל. בסופו של דבר, אין שום טעם להוסיף מילה מיותרת על בולמוס הקנייה, המטריף כמעט את דעתו של כל ישראלי מצוי היוצא לחו"ל - בולמוס שעליו עמדנו בכתבה שפורסמה אתמול באתר זה. מסתבר שמכס יכול לחול על כל פריט יקר, להוציא תקנה מפורשת הפוטרת מתשלום שני קרטוני-סיגריות, שני בקבוקי משקה חריף ועוד שני סוגי בשמים.