"
שלום עכשיו" - כנראה בהשראת הפטרת השביעי של פסח - העלו הצעה ל"דגל השלום" אשר בו יושמט מגן-דוד הממוקם בתווך בין הקווים המקבילים הכחולים על-רקע לבן שבדגל ישראל, ותחתיו תבוא המילה "שלום".
יוזכר כי דגל ישראל, הכולל במרכזו מגן-דוד, הוא דגלה של האומה, שחרטה על דגלה ניצחון על אויביה, ואכן עלתה במדרגות העוצמה מארגונים מפורדים ומסוכסכים של האצ"ל, ההגנה והלח"י ערב הקמת המדינה, הנלחמים מלחמת הישרדות מול ארצות ערב סביב, למעצמה צבאית אדירה כפי שהיא כיום, הנלחמת בעיקר נגד כנופיות טרור שלוחמיהן מוגי הלב תוקעים סכין בגב, זורקים אבנים בהיחבא
ומסתתרים מאחורי אוכלוסיית נזקקים ונדכאים בבתי ספר ובבתי חולים.
במרכז מגנו של דוד המלך - ששימש אותו, כמובן, ככלי מלחמה - היה חרוט הסימן של המשולש הכפול, כפי שהוא מופיע כיום במרכז דגל ישראל, ודוד החל את דרכו מהכרעת הדוב בעשר אצבעותיו וניצחון על גוליית הפלשתי (הלוחם היותר חזק - ניצח, להזכיר:
"ויחזק דויד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דויד" [שמואל א', י"ז, ג'], וכן ראו את ביטחונו של דוד בטרם הקרב ואת
יצירת המגע תוך ריצה אל הפלשתי), ועד כדי הכרעת אויביו בשדה הקרב והרחבת גבולות הארץ.
הפטרת השבוע (שביעי של פסח) היא פרק כ"ב בשמואל ב', בו בדברי שירה מודה דוד המלך להשם על שאזר בו כוח ותחבולות לנקום באויביו ולהכניעם. דוד המלך מודה להשם ואומר:
"מלמד ידי למלחמה וניחם קשת נחושה זרועותיי. ותיתן לי מגן ישעך" [שמואל ב', כ"ב, ל"ה-ל"ו], והמגן של דוד הוא כלי מלחמה ואינו יונת שלום.
לו הייתה מועלית הצעה לכלול יונה בין שני הקווים הכחולים עם הקמת המדינה, דוד בן-גוריון היה מתגלגל מצחוק.
וזהו הקשר בין ההצעה המעניינת של "שלום עכשיו" לבין הפטרת השבוע, גם אם הם לא כיוונו לזה.
