|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים
קבוצת ירדן
פחד מרופא שיניים: אסטרטגיות להתמודדות

ירושלים "לנצח נצחים" - ומה הלאה?

פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, תוך כריתת הסכם שלום בין שתי המדינות, הוא אומנם המיטב, אך בראיית-על כוללת, רחוק פתרון זה מהיות אידיאלי מדובר בשתי מדינות זעירות, במיוחד זו הפלשתינית, אשר מבחינה כלכלית עדיף לשתיהן להפוך ליחידה כלכלית אחת
07/04/2010  |     |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
אם איחוד כלכלי בין ישראל ופלשתין יצליח, ניתן ורצוי לשקול להציע לממלכת ירדן להצטרף אליו [צילום: פלאש 90]

לאבות האיסלאם היה, ככל הנראה, חשוב לא לפגר בעניין קדושתה של ירושלים אחרי היהודים והנוצרים. לפיכך הומצאה אגדה נחמדה על אודות הנביא מוחמד וסוסתו המעופפת אל בוראק, שהביאה את הנביא ביעף להר הבית בירושלים, בדרך לדיון הלכתי-מוסלמי עם אלוהים. כך או אחרת, יש כיום כמיליארד ושלוש מאות אלף מוסלמים בעולם, שכולם, על זרמיהם וכיתותיהם, מקדשים את ירושלים

הוכחות ארכיאולוגיות לסיפור המקראי
ד"ר אריה אבישור
מדוע הארכיאולוגים החדשים עוסקים בהכחשת המקרא? * להלן ראיות המפריכות את טיעוניהם, גם על-פי שיטות מדעיות
לרשימה המלאה

   רשימות קודמות
  שתי מדינות לשני העמים - חלום באספמיה?
  ללא משטרה טובה - אין ערובה לקיומנו
  עובדים זרים אינם עבודה זרה
  הלאום החרדי והלאום היהודי האחר

מעבר למשמעות המדינית שלה כבירתה של מדינת ישראל, ירושלים היא מושא דתי ומיסטי לבני שלוש הדתות המונותיאיסטיות, וזה מקור הבעיה. ההיבט המדיני של ירושלים מחד-גיסא, וההיבט הדתי והמיסטי שלה מאידך-גיסא, מהווים דיכוטומיה בלתי אפשרית, וקשֵה, אם בכלל ניתן, לגשר בין שני הקצוות. מהבחינה היהודית, ירושלים הייתה בירתה של ממלכת דוד ושלמה, ולאחר מכן, עד לחורבן בית ראשון, בירתה של ממלכת יהודה, עם פסק זמן בן כשבעים שנה בין חורבן בית ראשון על-ידי הבבלים, עד לשיבת ציון של עזרא ונחמיה בתקופה הפרסית. בתקופה ההלניסטית, לאחר-מכן החשמונאית וההרודיאנית, ומאוחר יותר הרומית, התחלפו מדי פעם פרקי זמן שבהם שימשה ירושלים כבירתה של ישות ממלכתית יהודית, בתקופות שבהן היא הייתה נתונה לשליטתם של אחרים. בהערכה גסה ניתן לומר שאחרי שלטון רציף של כחמש מאות שנה בתקופת דוד ושלמה ומלכי יהודה, ושלטון מקוטע במשך כחמש מאות שנים נוספות, שלטו היהודים בירושלים בסך-הכל פחות מאלף שנים.

כעיר בירה וכמקום מושבו של השלטון היהודי, היה מעמדה של ירושלים בעיקר מדיני ומנהלתי. בשל אופייה הייחודי של היהדות, שהיא דת ולאום כאחת, המאפיינים הדתיים של העיר, כלומר: מקומו של המשכן בתוכה, ולאחר מכן של בית המקדש, ומקום מושבה של הכהונה, לא גרעו דבר מזהותה המדינית. כך גם היה הדבר בתקופת השלטון הרומי, לפני חורבן בית שני, כאשר ירושלים הייתה למרכזו של שלטון יהודי אוטונומי. הדבר השתנה עם חורבן בית שני. במשך כל שנות הגלות, שבהן הייתה הפזורה היהודית מרוחקת פיזית מארץ ישראל, קיבלה ירושלים בקרב העם היהודי משמעות דתית ומיסטית, מה שהיה קרוי 'ירושלים של מעלה', והייתה מושא לערגה ולגעגועים. עם תחילתו של השלטון הבריטי בארץ ישראל, וביתר שאת עם הקמתה של מדינת ישראל, שבה ירושלים וקיבלה אצל העם היהודי משמעות מדינית.

הנצרות וירושלים

גם הנוצרים, שבתחילת הדרך לא היו אלא כת יהודית, קידשו את ירושלים בשל אותן הסיבות שבשלן קידשוה היהודים הנורמטיביים, וכן בשל הסיבות הנוספות של היותה העיר שבה חי ופעל ישוע, ובה מת ושב וקם לתחייה. מאז תחילת הנצרות ועד לימינו אנו, חשובה ירושלים ומשמעותית לכל הזרמים הנוצריים כמושא דתי, והיא אף הייתה העילה למסעי הצלב ולהקמתה של ממלכת הצלבנים, שהתקיימה כמאתיים שנה במאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה לספירה, ונודעה גם כממלכת ירושלים. מאז נפילתה וחיסולה של ממלכת הצלבנים שינה העולם הנוצרי את תפישתו, ולדידם שוב אין לירושלים כל משמעות מדינית. והיא מהווה מעיקרה אתר קדוש, יעד לצליינים, שבו מקימים גם כנסיות ומנזרים. יש בימינו נוצרים רבים שעובדת היות ירושלים בירתה של מדינת היהודים אינה מקובלת עליהם כלל ועיקר.

האיסלאם וירושלים

גם האיסלאם קידש את ירושלים, ובהיררכיה של הערים המקודשות היא מופיעה במקום השלישי, אחרי מכה ומדינה. עם תחילת התפשטות האיסלאם, אחרי מותו של הנביא מוחמד, כבשו המוסלמים את ירושלים ושלטו בה כארבע מאות שנה, עד שנכבשה בידי הצלבנים והפכה לבירתה של ממלכת ירושלים. ממלכה זו החזיקה מעמד כמאתיים שנה, ועם חורבנה שבה ירושלים ונכבשה על-ידי המוסלמים. בעקבות הכיבוש החוזר, שלטו המוסלמים בירושלים כשש מאות שנים נוספות, כך שבסך-הכל הייתה ירושלים תחת שלטון מוסלמי כאלף שנים, מעט יותר ממשך הזמן המצטבר שבו הייתה העיר בשליטתם של היהודים.

המוטיבציה לקדושתה של ירושלים במסורת האיסלאם לא לגמרי ברורה, שכן כל אירוע היסטורי מכונן בעל משמעות להתהוות האיסלאם והתפתחותו לא התרחש בירושלים. לאבות האיסלאם היה, ככל הנראה, חשוב לא לפגר בעניין קדושתה של ירושלים אחרי היהודים והנוצרים. לפיכך הומצאה אגדה נחמדה על אודות הנביא מוחמד וסוסתו המעופפת אל בוראק, שהביאה את הנביא ביעף להר הבית בירושלים, בדרך לדיון הלכתי-מוסלמי עם אלוהים. כך או אחרת, יש כיום כמיליארד ושלוש מאות אלף מוסלמים בעולם, שכולם, על זרמיהם וכיתותיהם, מקדשים את ירושלים. ערבים מוסלמים, ישראלים ופלשתינים נמצאים בקירבה בלתי אמצעית לעיר, ומעל למאתיים אלף מהם אף גרים בתוכה. כל אלה מוכנים להגן בכוח פיזי תוקפני על מסגדי אל-אקצה וכיפת הסלע, כל אימת שיחשבו, או שמאן דהו יסית אותם לחשוב, שהמסגדים בסכנה. הם עשו זאת בעבר (אינתיפאדת אל-אקצה), ולא יהססו לשוב ולעשות זאת גם בעתיד. לעניין זה, סכנה פירושה חשש, לא בהכרח מבוסס, מפני השתלטות צבאית ישראלית על הר הבית, או ממעשי פרובוקציה של קנאי דת ישראלים, כמו, למשל, אלה שמתקראים נאמני הר הבית. חששם של המוסלמים מסַכָּנות אלה ניזון מעצם שלטונה של ישראל בירושלים המזרחית, ומשאיפות התפשטות של קבוצות יהודיות מסוימות אל תוך שכונות ערביות, כדוגמת סילואן ושייח ג'ראח, ועוד רבות אחרות.

אוטיזם או חוצפה של יהודים?

התפישה היהודית שירושלים כולה שלנו מכוחה של הבטחה אלוהית, ושיש בכוחם של כחמישה וחצי מיליון יהודים ישראלים להתעלם כליל מתביעותיהם של כמיליארד ושלוש מאות אלף מוסלמים ומרצונותיהם של למעלה משני מיליארד נוצרים, משל כל אלה לא התקיימו, נראית לי כמעין תמהיל של נרקיסיזם ואוטיזם קולקטיבי

בעקבות כיבוש ירושלים המזרחית במהלך מלחמת ששת הימים, סופחה ירושלים המזרחית למדינת ישראל, והחלה שם בנייה מסיבית של שכונות יהודיות חדשות בעידודן של ממשלות ישראל. נושא הדגל הראשון של מהלכים אלה היה ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, והמשיכו במלאכה ראשי העיר שבאו בעקבותיו, אהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי וניר ברקת. כתוצאה מכל אלה גדלה אוכלוסיית ירושלים באופן משמעותי, והיא מונה כיום למעלה משבע מאות אלף איש, מתוכם למעלה ממאתיים אלף ערבים, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. על-פי החלטת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947, אמורה הייתה ירושלים להיות לעיר בינלאומית. הצעה זו ירדה, למעשה, מהפרק, בשל תוצאות מלחמת העצמאות וחלוקתה של העיר בין ישראל לממלכת ירדן. עם זאת, אין להתעלם מכך, שהתפישה הבינלאומית שביסוד החלטת הבינאום, לאמור: קדושתה של ירושלים לכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות בעינה עומדת. הדבר בא לכלל ביטוי בין היתר בכך, שחרף הכרזתה של ירושלים כבירתה של מדינת ישראל, אף שגרירות זרה אינה ממוקמת שם. על-רקע תפישה זו, פעולותיה החד-צדדיות של מדינת ישראל במשך למעלה מארבעים שנה מעוררות בעולם התנגדות גוברת והולכת.

ברבות השנים נוצרו במקומותינו קלישאות רבות ביחס לירושלים. דוגמאות אופייניות הן: העיר שחוברה לה יחדיו, ירושלים בירת ישראל הנצחית, ירושלים המאוחדת בירת ישראל לנצח נצחים, ועוד. הקלישאות הללו הפכו לשחוקות מרוב שימוש. רוב מנהיגי המפלגות נזקקים להן במהלך הבחירות, וכל עסקן זוטר פולט אותן לחלל האוויר תוך ציפייה לקידום מעמדו. ניתן להניח שרבים וטובים מאזרחי המדינה אדישים לקלישאות הללו, אינם לוקחים אותן ברצינות יתרה, ולא מייחסים להן ממד ריאלי. כל זאת יכול היה להיות טוב ויפה, אילמלא קיומו של צד שני, המפרש סיסמאות נבובות אלה כהצהרות מדיניות, שלאחרונה אף מלוות, בברכת הממשלה, בחדירות התיישבותיות של יהודים אל תוך שכונות ירושלמיות ערביות. על כך זועם העולם המוסלמי בכללותו, והעולם הערבי בפרט. והדברים מקוממים גם את העולם הנוצרי. התפישה היהודית שירושלים כולה שלנו מכוחה של הבטחה אלוהית, ושיש בכוחם של כחמישה וחצי מיליון יהודים ישראלים להתעלם כליל מתביעותיהם של כמיליארד ושלוש מאות אלף מוסלמים ומרצונותיהם של למעלה משני מיליארד נוצרים, משל כל אלה לא התקיימו, נראית לי כמעין תמהיל של נרקיסיזם ואוטיזם קולקטיבי. ואולי זו פשוט חוצפה יהודית? יש לנו זכויות ואנו חייבים לעמוד עליהן, וכך גם למוסלמים, והכל עניין של מידה, סבירות וסגנון.

המטרה: הישרדות

ממשלות ישראל לדורותיהן לא הצטיינו בתכנון אסטרטגי ארוך- טווח, במיוחד לא בתחום המדיני, וכבר אמר הנרי קיסינג'ר שלמדינת ישראל אין כלל מדיניות-חוץ, אלא רק מדיניות-פנים (ואולי אפילו המונח מדיניות פנים מוגזם, וכל מה שיש היא פוליטיקה בין-מפלגתית). עולה על כולן הממשלה הנוכחית בראשותו של בנימין נתניהו, אשר ככל שניתן לקבוע מתוך מידע זמין בתקשורת, לא רק מתחמקת מקבלת החלטות אסטרטגיות בתחום המדיני, אלא ששריה ושרותיה הפכו את ההתחמקות מקבלת החלטות בתחום האסטרטגיה המדינית לשיטת עבודה ולמלאכת מחשבת, כאשר העיקרון המנחה ומטרת-העל הם הישרדותה של הממשלה. דברים אלה נכונים במיוחד לגבי בעיית ירושלים.

אמנם נכון הדבר כי בנאום בר-אילן הכריז בנימין נתניהו, שעיקרון שתי המדינות מקובל עליו - האחת מדינת ישראל הקיימת, והשנייה מדינה פלשתינית האמורה לקום - שתתקיימנה זו לצד זו, ולא זו בלבד שבאותו נאום התעלם נתניהו מדרישתם של הפלשתינים שבירתה של מדינתם תהיה בירושלים, למרות שהוא יודע או חייב לדעת, כי היא מהווה עיקרון יסודי שלעולם לא יוותרו עליו, אלא שמאז הנאום לא נעשה הרבה לקידום החזון שהתבטא בו. לא זאת אף זאת: בתחום אחריותו המיניסטריאלית של שר הפנים, אליהו ישי, נעשו דברים מקוממים שלא רק הרחיקו אותנו מאותו חזון, אלא אף אִתחלו דרדור, לפחות זמני, של מערכת היחסים המיוחדים בין ארה"ב למדינת ישראל.

ירושלים: בירה ליהודים ולפלשתינים
יש לחלק את ירושלים [צילום: פלאש 90]

לו אני ראש הממשלה, הייתי הוגה בדחיפות לעניין השלום ובעיית ירושלים אסטרטגיה מדינית לעשרים השנים הבאות. הנחת היסוד לניסוחה של אסטרטגיה זו היא: פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, תוך כריתת הסכם שלום בין שתי המדינות, הוא אומנם המיטב, בהתחשב בנסיבות העניין, אך בראיית-על כוללת, רחוק פתרון זה מהיות אידיאלי. מדובר בשתי מדינות זעירות, במיוחד זו הפלשתינית, אשר מבחינה כלכלית עדיף לשתיהן להפוך ליחידה כלכלית אחת. חשוב, אם כן, מלכתחילה, ששתי המדינות תיצורנה שוק משותף תוך ויתור מוחלט על מכסים ביניהן, וזה אמור להיות השלב ראשון להקמתו של איחוד כלכלי בין שתי המדינות על-פי מודל האיחוד האירופי. לפי מודל זה, כל מדינה שומרת על זהותה ומורשתה התרבותית, על שפתה, על מוסדות השלטון ועל מערכות המשפט שלה, תוך קיום חופש תנועה ותעסוקה ברחבי האיחוד, וחופש שינוע סחורות בין המדינות המרכיבות אותו.

מתוך הנחת יסוד זו יש לקבוע כי חלוקת ירושלים והפיכת החלק המכונה מזרחי לבירתה של מדינת פלשתין, היא אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה, ולא מצב שישראל אולצה לקבלו בניגוד לרצונה, כתוצאה מלחץ משולב של האו"ם, ארה"ב, אירופה ורוסיה (הקוורטט). והטעם: זהו מרשם נכון לקיומם של יחסי קירבה יום-יומיים בין שלטונותיהן של שתי המדינות, שיקלו מאוד על איתורם ומימושם של אינטרסים משותפים. יחסי קירבה כאלה חשובים לקראת שלב הקמת האיחוד הכלכלי, שיבוא מאוחר יותר. מתוך תפישה מדינית זו, צריכה ישראל ליזום את חלוקת העיר. לפיכך, לפני תחילתו של משא-ומתן עם הפלשתינים, על ראש הממשלה להכריז בקול רם וצלול בשלוש השפות: עברית, ערבית ואנגלית, שחלוקת ירושלים וקיומן של שתי בירות בה, הוא אינטרס ישראלי, וכי ממשלת ישראל תעשה כל שביכולתה כדי לממש אינטרס זה.

לעיר המחולקת תהיינה שתי עיריות נפרדות, אך לא יוקמו מחסומים פיזיים בין שני החלקים. שלטונות הביטחון של שתי המדינות ישתפו פעולה בשמירת הסדר והביטחון בשני חלקי העיר, ובכלל. מבני המנהלה של השוק המשותף יוקמו בירושלים באזור שבין שני חלקי העיר, וההסכמות לאיושה של המנהלה יהוו חלק מההסכמים המכוננים את המדינה הפלשתינית, את השלום בין שתי המדינות, את השוק המשותף, ואת האיחוד הכלכלי ביניהן לכשתגיע שעתו. היה והאיחוד הכלכלי בין מדינות ישראל ופלשתין יצליח, ניתן ורצוי לשקול להציע לממלכת ירדן להצטרף אליו. בדרך זו ייווצר גוש מדינות בעל משקל כלכלי וצבאי עם אוכלוסיה שמניינה בין 15 ל-20 מיליון, אשר באמצעותו תהיה מדינת ישראל מקובלת במרחב, בלי שתצטרך לוותר על תרבותה ועל זיקתה התרבותית לעולם המערבי.

הבלוג שלי
תאריך:  07/04/2010   |   עודכן:  07/04/2010
ד"ר מיכאל כהן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ירושלים "לנצח נצחים" - ומה הלאה?
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
י.ש
7/04/10 21:19
2
דן הרפז
8/04/10 08:06
3
ויהודי מתאבד טיפש
8/04/10 08:18
4
אפרים עזוז
8/04/10 22:20
 
מיכאל כהן
10/04/10 17:44
5
נירררררררר
28/04/10 14:08
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כמו מרבית עם ישראל, גם אנחנו יצאנו לטיול לצפון בחופשת החג ובדרך מקרה הגענו לקיבוץ משגב עם (הקיבוץ הצפוני ביותר בעולם...). הגענו לתצפית לכיוון לבנון וקיבלנו הסבר מאיש הקיבוץ, לב-טוב, אדם צבעוני, אבל מושרש במקום. נקודת התצפית חולשת על כפרי דרום-לבנון וניתן לראות ממנה אתרים נרחבים שהיו זירת לחימה במלחמת לבנון השנייה. כן ניתן לראות גם את פיתולי ואדי סאלוקי, שעליו נלחמה חטיבת השריון 401 ואת הכפרים עליהם הקיזו דם לוחמי החי"ר של צה"ל.
07/04/2010  |  עפר דרורי  |   מאמרים
קרוב ל-3 מיליון ישראלים בילו בחג הפסח ביערות הקק"ל ובאתרי הקמפינג ברחבי ישראל. הם יצאו לחיק הטבע במטרה ליהנות מאיכות הסביבה החסרה לכולנו במרכזי הכרכים העמוסים והמזוהמים שלנו. הם יצאו לאוויר הצח למען איכות החיים שלהם והשיגו בדיוק היפוכו של דבר: לא רק שנתקעו בכבישים הפקוקים - אלא שגם גררו את זוהמתם עימם. הותירו אחריהם גלי אשפה וטינופת המביישים את כולנו, ובעיקר את אלה בתוכנו המקפידים לשמור על הניקיון ולא יעזו להותיר את אשפתם אחריהם.
07/04/2010  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים
חוק מס ערך מוסף נמנע בדרך-כלל מלהטיל מע"מ על עסקות במניות (לרבות של חברות פרטיות) וזאת בדרך של מיעוט "ניירות ערך" מהגדרת "נכס". חריג לכך הינן מניות באיגוד מקרקעין, אלה הוכנסו במפורש להגדרת המונח "מקרקעין" בחוק מע"מ, ועל כן בהתקיים הנסיבות המתאימות (קיומה של "עסקה" או "עסקת אקראי") פעולה באיגוד מקרקעין עשויה להתחייב במע"מ. השאלה המתעוררת הינה מהו המחיר לצורך הטלת המע"מ.
צעירה יהודייה בת 29 שיכלה להציל את עצמה מהרכבת שיצאה מווסטרבורק לאושויץ. חבריה הלא יהודים מראים לה את הדרך להימלט. אבל היא אינה מוכנה להציל את עצמה.
07/04/2010  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
במפגש הרגיש בין מערכת המשפט, האינטרנט והזכות לאנונימיות, השופטים הם אלה שפוסקים בדרך-כלל עד היכן מגיעה החסינות למי שמנצל את אלמוניותו ברשת כדי להכפיש אחרים. או שלא, אם תשאלו את השופט אדמונד לוי. אבל בפרשה המוזרה שמתגלגלת בימים אלה באוהיו שבארצות-הברית החליפו השחקנים תפקידים: שופטת בכירה, בעצמה או בתיווכה של בתה, עומדת בלב הסיפור התקשורתי, ומי שהכריעו בסוגיית החשיפה היו דווקא העיתונאים.
07/04/2010  |  רפי מן  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   ישראלי-ערבי  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   ישראלי-פלשתיני  /  מי ומי  
עבדאללה: ישראל מבודדת יותר מקוריאה הצפונית  /  איציק וולף
השגריר הטורקי חוזר לביתו  /  איציק וולף
סרט של במאית ישראלית הוסר מפסטיבל צרפתי-מצרי  /  עופר וולפסון
העם - בדד ישכון  /  ד"ר צ'לו רוזנברג
הם קמו "על צד שמאל"  /  גורי גרוסמן
המשולש שנפרם  /  יוסי אחימאיר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
יוסף קנדלקר
יוסף קנדלקר
מאז ועד היום איש לא מעז לקרוא לבן שלו המן, למרות ששמעתי על מישהו שקראו לו כך, אבל זה בגדר שמועה
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il