היהודים בישראל, כמו היהודים בכל מקום בעולם, הם עם משונה. הדגש הוא על העם היהודי ולא על הדת היהודית. ישנם דברים שקורים אצל עמים אחרים, היום, ומאז קדמת דנן, אשר מורשים להיעשות על ידם, אומות אחרות בעולם, אבל אסורים להיעשות על-ידי יהודים, על-ידי ישראלים.
בהיסטוריה של האנושות, בתקופות שונות, ובזמנים לא כל-כך רחוקים, כמו המאה הקודמת, הרשו לעצמן מדינות רבות אחרות "להעיף" או לגרש מתוכן אלפים ואפילו מיליונים של אנשים, מבלי להניד עפעף, ולא קיימת כלל
"בעיית פליטים" בהקשר זה. על רוסיה שעשתה כזאת למיליונים ולעמים שונים, נכתבו אפילו עשרות ספרים. גם פולין, גם צ'כוסלובקיה עשו כך. הטורקים, רחמנא לצלן, זרקו מיליון יוונים, שלא לשכוח מלהזכיר את רצח העם הארמני שביצעו. אלג'יריה זרקה מתוכה כמיליון צרפתים. אינדונזיה זרקה, רק אלוהים יודע כמה, סינים מתוכה, ואף אחד לא אומר מילה אחת על אודות פליטים. אלו הן רק כמה דוגמאות ורק על קצה המזלג. אבל במקרה של ישראל, פליטי מלחמת 1948 הפכו עניין נצחי. ואיך נוצרה הבעיה הזו? עבד א-רחמן עזאם, מזכ"ל הליגה הערבית של אז, קבע כי פלישת צבאות ערב לישראל מיד עם הכרזת המדינה, ב-14 למאי 1948,
"זו תהיה מלחמת השמד וטבח רבתי, שעוד ידובר בה כמו כמעשי הטבח של המונגולים והצלבנים". מדובר על 4 שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, סיום השואה. כתוצאה ממלחמה זו נוצרו ה"פליטים".
כדי לשרת אינטרס לאומי, כדי להרחיק את הזרקורים מעניינים פנימיים, נוח וקל להאשים את היהודים, את הישראלים. בתוך כך, מדינות רבות מתעקשות היום כי ישראל חייבת לקחת חזרה לתוכה את כל פליטי 48' ועוד יותר מאלו, פליטים, מספרים דמיוניים שיקריים. תוך כך, לא פעם אנו שומעים, לרבות ממנהיגי השמאל הטוענים או מכנים את עניין הפליטים הפלשתינים, כעינוי גדול מזה של הנאצים. השנאה ליהודים, לישראלים, מביאה אותם להגזמה ולעיוות עובדות היסטוריות. שנאה איננה אג'נדה מנצחת. שנאה מביאה לכישלון עצמי.
תוך כך, ראוי לשאול מדוע מדינה חזקה כמו ארה"ב זקוקה להחזיק בסיס צבאי באוקינאווה שביפן, אלפי קילומטרים מניו-יורק? מדוע אנגליה צריכה את איי פוקלנד ליד ארגנטינה, אלפי קילומטרים מלונדון? או מדוע שצרפת תחזיק איים שונים באוקיינוס, אלפי קילומטרים מפריז? לכן, מאותן סיבות ממש, אין סיבה שלא נבנה ואו נספח מקומות ברורים כמו מעלה אדומים, רמת שלמה ואחרים. בד-בבד, נשים עין בוחנת ופקוחה על מקומות כמו קלקיליה ואחרים, ק"מ יחיד ממרכז כפר סבא. שלא לדבר על חמאסטאן בעזה. כל אלו הן אך ורק דוגמאות בודדות המיוצגות גם בדברי
שמעון פרס, נשיא המדינה, שאמר לאחר היציאה מרצועת עזה:
"טילים תמורת שטחים או שטחים תמורת טילים, עיקרון שלא עובד".
בכל מהלך ההיסטוריה, מדינות שניצחו בשדה הקרב הן שהכתיבו את תנאי השלום. אך כאשר ישראל היא המנצחת, היא נדרשת לוותר עבור מחיר השלום. רק מישראל מצפים להציג את "הלחי השנייה" כאילו מצפים מיהודים, מישראלים, להיות הנוצרי ההוא. אבל מה היה קורה, חס וחלילה, לו הפסידה או הוכרעה ישראל באחת ממלחמותיה? האם למשל השמאל בצביעותו ואו כמה ממדינות העולם בצביעותן, היו דורשים דבר דומה מהערבים?
מיותר לחשוב מה היה עושה עבדול נאצר, מנהיג מצרים, לו הביס את ישראל במלחמת ששת הימים, במיוחד לאחר מלחמת תימן שניהל, זמן קצר לפני כן, בה השתמש בפצצות גז השמדה. ואגב, נאצר, אז, לא הסתיר את מטרתו
"לזרוק את ישראל לים" והעולם שתק. העולם (צרפת, בריטניה, ארה"ב) אפילו הטיל סנקציות צבאיות על ישראל. במקרה כזה, לו ניצח נאצר, סביר להניח ששום שמאלן דהיום לא היה מניף אצבע לטובת ישראל. השנאה לישראל מלובה בשנאה עצמית, המבוטאת בדבריהם, משולבים עם מנהיגים ערביים בארץ ובמדינות מסביב, כל אלו העבירו אותם על דעתם. איך נימק פרופ'
אמנון רובינשטיין את עזיבתו את חבריו -
שולמית אלוני, ג'מוס, רז, וילאן,
זהבה גלאון ושות':
"החברים הטובים שלי במרצ, ירדו מהפסים בגלל הצורך לרצות את הפלשתינים בכל מקרה ובכל מצב".
בזמנו, קמה בארה"ב צעקה ציבורית גדולה, ובמדינות שבהן היה חופש הדיבור, ברחבי העולם, כאשר אנשים מתו בוייטנאם או כאשר שני שחורים הוצאו להורג אז ברודזיה. השבדים היו מוכנים לנתק את יחסיהם הדיפלומטיים עם ארה"ב, בגלל מלחמת וייטנאם. אבל הם לא עשו דבר דומה בעת שלטון היטלר כאשר הרג מיליוני ילדים ומבוגרים יהודיים. הכיצד? כאשר היטלר טבח במיליוני יהודים אף אחד לא הפגין נגדו. אפילו לא השמאל. נשאלת השאלה, לו השמאל דהיום היה קיים אז, בעת שלטון היטלר, האם היה מצדיק אותו? השאלה הזו בסיסה נעוץ בתמיכת השמאל בבריה"מ כאשר זו, בשנות החמישים של המאה הקודמת, חימשה צבאית את צבאות מדינות ערב במוצהר נגד ישראל ובעד השמדתה.
ראוי שבארה"ב ובאירופה מחד-גיסא, יחששו לו הייתה חס וחלילה "נעלמת" ישראל מהמפה. ומאידך-גיסא, ראוי להם לעשות מאזן הגון בתרומת ישראל לארה"ב למערב ולאירופה, במיוחד לאור הניצחון במלחמת ששת הימים, ומאז. לו תיפגע ישראל על-ידי המטורף מאירן, השואה הזו תיפול קודם כל על ארה"ב ואובמה בפרט וגם על אירופה.
מאז אסון מגדלי התאומים בניו-יורק, 11.9, מתברר יותר ויותר כי בין עולם האיסלאם לבין העולם המערבי אין ממש מילה משותפת אחת, ולא תוכל להיות הבנה. זאת מהסיבה ששישים דורות חונכו באיסלאם לאנוס את טבע האדם, לא להשתמש ברוח המחשבה, לא לרצות בזכויות אדם. בעולם האיסלאם מולך הרצון האפל של אללה. מאותן סיבות, היעדר זכויות אדם והיעדר זכויות וחופש לאזרח, הם, בסופו של דבר, שהפילו את המשטרים הסוציאליסטים במזרח אירופה.
לכן,
ערב יום השואה, ראוי לזכור כי למרות בדידות ישראל, בארה"ב חייבים להעביר את המסר, כי העובדות ההיסטוריות מוכיחות, שישראל היא בעלת הברית האמיתית היציבה והנאמנה ביותר לארה"ב, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, עד כדי שנאמנות ישראל לארה"ב גדולה יותר מזו של ארה"ב לישראל. בארה"ב יכולים להסתמך יותר על ישראל מאשר בישראל יכולים לסמוך עליה. היהודים והישראלים בתוכם היו, וגם היום, במידה רבה, לבד בעולם. הבדידות הזאת נובעת קודם כל מצביעותם של מנהיגים בעולם, גם המערבי, ובדרך של מוסר כפול שהם משתמשים בו ביחסם לישראל. ישראל קיימת ומשגשגת קודם כל בזכות עצמה, ובזכות שותפות הגורל עם חלקי העם היהודי הפזורים ברחבי העולם.
