פרטים אישיים
ב-1987 נישאה לג'רייס סלימאן, הנדסאי במקצועו. לזוג נולדו שתי בנות. ב-2011 נפטר בעלה ממחלת סרטן.
מידע אישי כללי
נולדה וגדלה בנצרת. השישית מבין שבע בנותיהם של אלכסנדרה עאזר וסאמי תומא. שני הוריה הם ערבים נוצריים. אביה פרנס את משפחתו מעבודה כפועל בניין ואילו אימה עבדה כתופרת וכן היתה עקרת בית. בילדותה נפגע אביה בתאונת עבודה ועול פרנסת המשפחה עבר לאימה למשך מספר שנים. את לימודיה עשתה בתיכון סנט ג'וזף בנצרת והיתה לבוגרת המחזור הראשון של נערות אשר למדו בתיכון זה. כתלמידת תיכון החלה בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת חד"ש.
לאחר שסיימה את התיכון החלה בלימודי פסיכולוגיה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה, בתקופת לימודיה המשיכה בפעילות פוליטית וכיהנה כנציגת חד"ש בוועד הסטודנטים הערבים וכמזכירת התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל.
פרטי השכלה
בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות ערבית מאוניברסיטת חיפה.
ניסיון בעבודה
ב-1991 נבחרה לכהן כחברה בוועד המרכזי של חד"ש וכן מונתה לאחראית על מחלקת קשרי החוץ במפלגה. לצד פעילותה במפלגה היתה פעילה ב: תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות), תנועה פמיניסטית של נשים יהודיות וערביות, עמותת "סיכוי" הפועלת לקידום שיתוף הפעולה בין ערבים ויהודים בישראל ובמספר ארגונים חברתיים ופמיניסטיים נוספים. בשנים 1996-1992 כיהנה כסגנית המזכיר הכללי של ארגון בינלאומי בשם - הנשים של המזרח התיכון.
ב-1992 נמנתה על מייסדי הארגון "נשים נגד אלימות", אשר שם לו מטרה להילחם באלימות כנגד נשים בישראל ובפרט במגזר הערבי. ב-1994 מונתה למנכ"לית הארגון והחזיקה בתפקיד זה עד לכניסתה לכנסת ב-2015. כמנכ"לית "נשים נגד אלימות" יזמה את הקמתו של מרכז סיוע לנפגעות אלימות פיזית ומינית במגזר הערבי, הובילה את הקמתם של המקלטים הראשונים בישראל אשר יועדו לנשים ערביות מוכות ולנערות ערביות בסיכון וכן סייעה בייעוץ ובהדרכה להקמתם של מקלטים דומים במספר מדינות ערביות. היתה פעילה במספר מאבקים ציבוריים למען זכויות נשים וקידום מעמדן במגזר הערבי ובמסגרת זו היתה שותפה לקידום 3 חוקים: חוק להעלאת גיל המינימום לנישואין מ-17 ל-18, חוק שהסדיר את פעולתם של בתי המשפט לענייני משפחה וחוק המעודד ייצוג נשי ברשויות המקומיות. בזכות פעילותה זו נחשבת תומא סלימאן לאחת הפעילות הפמיניסטיות הבולטות והמשפיעות במגזר הערבי בישראל. ב-2007 נכלל שמה ברשימת של אלף נשים אשר הוצעו יחדיו לוועדת פרס נובל לשלום, כמועמדות לפרס.
ב-2007 מונתה לחברת הלשכה המדינית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (אחת המפלגות המרכיבות את חד"ש). ב-2011 מונתה לעורכת הראשית של ”אל-איתיחאד”, עיתון יומי בערבית שמוציאה מפלגת חד"ש. כמו כן כיהנה כחברת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, האישה הראשונה לעשות כן.
חברת כנסת
החל מן הבחירות לכנסת ה-13 (1992) שובצה ברשימת חד"ש לכנסת, בתחילה במקומות לא ריאליים בבירור ובהמשך במקומות גבוהים יותר ברשימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש לכנסת, מיקום אשר הוביל לשיבוצה במקום החמישי ברשימה המשותפת (רשימה משותפת ל-4 מפלגות ערביות: חד"ש, בל"ד, התנועה האסלמית ותע"ל). בבחירות זכתה הרשימה המשותפת ב-13 מנדטים ותומא סלימאן הושבעה כחברת כנסת.
בכנסת ה-20 כיהנה כיושבת-ראש וועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, במסגרת תפקידה שיתפה פעולה עם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל להנהגת "התקצוב המגדרי" - חיתוך על פי מגדר לסעיפי תקציב המדינה.
