א"א הראשון

יש בלקט ידיעות בימים אלה מן המשותף, כי כולם קשורים למציאות שלנו. הנה, הכרזה מאחד מהנמצאים בשלטון שאם לא יהיה מצב זה או זה, יש ללכת לבחירות. ידיעות אחרות עוסקות בשטף אירועים שלא יורדים מהכותרות, כמו פרשת השוחד הגדולה, וליד הנ"ל ידיעות כרגיל: פורץ נפל מקומה שלישית! (מזכיר משהו דומה, כי יש שוטרי מקוף...) וידיעה חותמת שלל אירועי פשע "רגילים". כלומר, גם הידיעות הנ"ל לא מפגרות - הן "משתפרות".

מה זה בדיוק מעצר-בית - שמא יש סתירה פנימית בביטוי הזה, כי מעצר מתחרז עם מאסר, והמיקום "בית" לא כל-כך מסתדר עם זה... מעצר (או מאסר) - בבית?!

כתושב מרכז הארץ "פרשת הולילנד" מעוררת בי רק תדהמה. כי אני מתבונן אל סביבי ורואה כיצד מושבות זעירות ופסטורליות הופכות כמעט בקצב צמיחתו של הבמבוק לכרכי ענק אדירים תואמי מנהטן, ולעיניי זה נראה כאילו שראשי הערים שלנו הם אלה שמחזרים אחר הקבלנים, וכמעט מתחננים ותובעים מהם שיבנו בעריהם כמה שיותר גבוה, וכמה שיותר הרבה וכמה שיותר צפוף, כי אין - פשוט אין - כמו "פיתוח", ו"כל המרבה הרי זה משובח", וגם התושבים כולם רק אור מתפעם בעיניהם ושימחה גדולה וגם חברי מועצות הערים מן הקואליציה וגם מן האופוזיציה רק מלאים גיל גדול ואושר ושירי הלל מתפעלים ל"תנופת הפיתוח", ולחדוות ה"הבו לבנים", ולשכרון החושים הנשגב של ה"עשייה".

ברצוני להגיב על מקרה שבו מורה לאזרחות בבית הספר תיכון חדש בתל אביב כינתה תלמיד אנטישמי, לאחר שהוא התבטא על פרשת החיילת המרגלת ענת קם, ואף הוסיפה ואמרה שבכל אחד יש נאצי קטן...

ההחלטה להעביר ממקומם את מי שקבורים במתחם "ברזילי" באשקלון, היא הזדמנות לזכור שבנושא זה אנחנו בבעיה גדולה הרבה יותר. הנה בלא מעט מקומות בארץ כבר התחילו לקבור מתים ב"קומותיים" - ועדיין בתי הקברות הקיימים כבר מלאים כמעט עד אפס מקום, ולמרבה הצער עוד האת, כמובן, נטויה. בתי הקברות תופסים כבר עכשיו שטחים עצומים בערינו, וזהו תרתי משמע "שטח מת", אשר אי-אפשר להתייחס אליו אפילו כאל "ריאה ירוקה". אין שום מנוס מלשנות לחלוטין את המצב. אין מנוס אלא לקבל החלטה כי מעתה נקבור את מתינו בקולומבריום.